פסטיגל

רקע והקמה

הפסטיגל החל את דרכו בחג החנוכה בדצמבר 1981, כאירוע בן 24 מופעים שנערך בהיכל הספורט רוממה שבחיפה[1][2]. המופע הופק על ידי האמרגן מיקי פלד, שהתפרסם קודם לכן כמייסד פסטיבל הזמר החסידי[1]. מקור שמו של המופע הוא בהלחם בסיסים של המילים "פסטיבל" ו"גל", כיאה לעיר הנמל בה הוא נערך במקור[1]. עם השנים התרחב הפסטיגל לערים נוספות, אך השם שנתפס כמותג נשמר[1].

בראשיתו התחרה הפסטיגל אל מול שני פסטיבלי ילדים ותיקים יותר, פסטיבל שירי הילדים (1970-1987) והשירוויזיון (1979-1982), שנערכו בתל אביב[1][23]. פסטיבל שירי הילדים, שהחל בדצמבר 1970, הפיק בתור הזהב שלו בשנות ה-70 וה-80 שירים רבים שהפכו לנכסי צאן ברזל בזמר העברי, והביא את האומנים המובילים בארץ להשתתף בו[23]. הפסטיבל האחרון התקיים בדצמבר 1987, ושנה לאחר מכן כבר התבסס הפסטיגל כמופע המוביל לילדים בישראל[23].

עלות ההפקה הראשונית של הפסטיגל עמדה על 30 אלף דולר בלבד[3], אך עם השנים הפך המופע למותג ענק המגלגל עשרות מיליוני שקלים בשנה[3][4]. מתחילת דרכו ב-1981 ועד שנת 1987, סמליל המופע הכיל דמות ילד בהיר-שיער בבגדי ספן בשם גל[1].

מאפיינים והתפתחות טכנית

בשנותיו הראשונות של המופע, האמנים שרו בהופעה חיה את השירים יחד עם תזמורת חיה. החל מאמצע שנות ה-80, השירים מוקלטים מראש ומבוצעים תוך שימוש בפלייבק, ללא תזמורת[1][8]. בתחילת שנות ה-90 החלו המפיקים להשתמש בפלייבק, ככל הנראה מפני שהתקשו לעמוד בקצב של המופעים - שלוש הופעות ביום[8][24].

לכל פסטיגל יש "נושא מסגרת", כאשר כל אמן מקבל דמות הקשורה בנושא ורוב השירים קשורים באותו הנושא[1]. בנוסף, לכל פסטיגל יש שיר נושא שמבצעים אותו כל האמנים באותה שנה[1]. בשנותיו הראשונות היה "יד ביד" שיר הסיום הקבוע של הפסטיגל והוא בוצע על ידי כל האמנים[1][25]. השיר "יד ביד" הושמע לראשונה בפסטיגל 1983 והיה נהוג לסיים איתו את המופעים כשכל המשתתפים שרים שורה מהשיר[25]. בשנים 1993-1994 השיר "אני מאמין" שימש כשיר הסיום של הפסטיגל[1].

משנת 1984 מצולם הפסטיגל ומשודר בטלוויזיה. עד 1992 הערוץ הראשון שידר את המופע, והחל משנת 1993 עד שנת 2008 ערוץ 2 שידר אותו[1]. הקלטות של צילומי המופעים נמכרו על קלטות וידאו ומשנת 2002 גם על DVD[1]. מעבר לכך, הופקו תקליטורים, ובעבר גם קלטות ותקליטים ובהם שירי המופע[1].

בחגיגות ה-40 לפסטיגל בשנת 2020, נכתב אף בית חדש לשיר "יד ביד"[25]. השיר חזר להישמע בפסטיגל 2024 לאחר השנה הקשה שעברה על ישראל, כאשר מפיקי הפסטיגל החליטו להחזיר את השיר הנוסטלגי לסוף המופע ולהעצים את המסר של חיבורים, אחדות ותקווה[25]. עם השנים, השיר הפך גם לפופולרי במסיבות סוף שנה של בתי ספר[25].

התפתחות מוזיקלית ותרבותית

שנות ה-80 - התקופה הקלאסית

בשנותיו הראשונות השתתפו בפסטיגל בעיקר מוזיקאים ותיקים - יהורם גאון, שולה חן, נורית גלרון, אבי טולדנו ואחרים[8]. הפסטיגל הפיק לאורך השנים כמה שירים שנהיו לקלאסיקות, לדוגמה "מיכאל" בביצוע אתי אנקרי (פסטיגל 1991), "תני לי להחליט" בביצוע ריטה, ואפילו "הדרך אל הכפר" ו"חלקת אלוהים" בביצוע רבקה זהר[8].

בתחילת שנות ה-80 הילדים היו הגימיק המרכזי. זמרים היו שרים שירים חדשים שנכתבו במיוחד לפסטיגל, הילדים היו נכנסים לנעליהם ושרים את אותם שירים, וכולם היו מתמוגגים[26]. החל מאמצע שנות ה-80 הילדים כבר לא קיבלו שיר שלם לצד הזמר המבוגר, אלא שרו ביחד מחרוזת מכל השירים[26].

שנות ה-90 - המהפך

לקראת סוף שנות ה-80, החלה להיכנס לפסטיגל מוזיקה עכשווית יותר, והשתתפו בו אמנים כמו דנה ברגר, שרון חזיז, אדם ולהקות דוגמת טיפקס וזקני צפת, ואפילו מוג'דה ילדת הפלא[8]. מתחילת שנות ה-90, החלו להתאפיין שירי הפסטיגל במוטיבים שהיו אופייניים לערוץ MTV, שהתבטאו לא רק בסגנון מוזיקלי, אלא גם בלבוש אופנתי ושפה צעירה יותר[8].

השינוי המשמעותי חל בשנת 1996, בפסטיגל שכותרתו היתה "מורידים את הכוכבים מהשמים". הזמרים והזמרות הוחלפו כמעט לחלוטין בכוכבי טלוויזיה, רובם מנחים מערוץ הילדים, שלמרות יכולות ווקאליות מוגבלות למדי, ביצעו את השירים[8]. השנה הזו סימנה את תחילת עידן חדש בפסטיגל, בו כוח המותג הטלוויזיוני החל לגבור על יכולות הזמר[27].

שנות ה-2000 ואילך - הענק המסחרי

מתחילת שנות ה-2000, התקרב הפסטיגל יותר ויותר לתכני הטלוויזיה והקולנוע העכשוויים והציג נושאים כמו גיבורי-על וריגול, ואפילו התקיים פסטיגל בנושא "משחקי הרעב"[8]. רוב המשתתפים בפסטיגל בעשר השנים האחרונות הגיעו מעולם הדוגמנות, הטלוויזיה והריאליטי[8].

המפיקים הלכו על אצטדיוני ענק, ואופי האולמות הכתיך את סגנון המופע. הפסטיגל נהיה יותר שואו עם הרבה פירוטכניקה, ובתוך המופע הגרנדיוזי, עם כל הרקדנים והאפקטים, הגימיק הילדותי מיצה את עצמו[26].

אדם - מלך הפסטיגל

אדם נחשב לאחד הכוכבים הגדולים ביותר בהיסטוריה של הפסטיגל. הוא זכה במקום הראשון ארבע פעמים ברציפות בתחרות, בימים בהם למיקומים היה ערך רגשי רב, והפך לאליל נוער בלתי מעורער ששכבש בשנות ה-80 את הפסטיגל בפרט והמדינה בכלל[28].

ההשתתפות הראשונה של אדם בפסטיגל הייתה בשנת 1987[28]. בניגוד לאמנים אחרים ששוקלים את דרכם אחרי הפנייה הראשונה מהמפיקים, אדם בכלל לא התלבט: "לא אומרים לא לפסטיגל. בסוף שנות ה-80 המדינה נשענה שנים ארוכות, וגם אני כילד, על פסטיבל שירי הילדים שהיה נכס צאן ברזל"[28].

גם שירי מיימון, שהייתה ילדת פסטיגל והגיעה להצלחה גדולה בהמשך, היא גאווה גדולה עבור מיקי פלד, וגם אדם שזכה ארבע שנים ברציפות בפסטיגל[3][6].

תחרויות השירים ושיטות ההצבעה

עד שנת 2014, שולבה במופע גם תחרויות זמר[1][5]. המופע היה מחולק לשניים - בחלק הראשון מוצגים השירים המתמודדים בתחרויות השיר הטוב ביותר לאותה שנה, המשולבים בסיפור רקע המקשר בין השירים. החלק השני של המופע יועד בעיקר להורים ולבוגרים, ובו בוצעו שירים של האומנים המשתתפים בפסטיגל[1]. לעיתים חלק זה הכיל הצדעה לאמן מפורסם ומחרוזת שירים של אמן אורח[1].

לצורך קיום התחרויות בין השירים, עד לשנת 2010, מוקמו תיבות הצבעה באולמות הפסטיגל וכל צופה התבקש לבחור בשיר שאהב ביותר באמצעות שלשול של פתק לתיבה[1][29]. בשנים 2011-2012 התאפשרה הצבעה באמצעות רשת הפייסבוק, ובמופעים של שנים 2013-2014 ניתנה לקהל אפשרות הצבעה במסרונים[29].

השמעת מחרוזת שירים נעשתה בכל פסטיגל עד לשנת 1998, מלבד תחרויות הפסטיגל בשנים 1994 ו-1997[1]. בשנים 1997-1999 כללו מופעי הפסטיגל גם מנונים שנכתבו על ידי ילדים[1].

החל מפסטיגל 2015, תחרויות השירים בוטלה בעקבות הביקורת הרבה שספג המופע בעקבות "שיר הסלפי" בשנה הקודמת[1]. מאז המערכה הראשונה בנויה כמחזמר, בו כל משתתף לא מופיע בשיר בודד, אלא משתתף במספר שירים המבוצעים על ידי כמה זמרים[1]. בנוסף, נעשה ניסיון לכלול במופע מסרים חינוכיים דוגמת השירים "מילים פוגעות", "שיר השקופים", "דבר דבר" ו"יש בך"[1].

בשנת 2025 הודיעו מארגני המופע כי תחרויות השירים תחזור, כאשר כל משתתף ומשתתפת בפסטיגל יתחרו עם שיר מקורי, והקהל יקבע את הזוכה בתואר "שיר הפסטיגל"[5].

ילדי הפסטיגל ומחלוקות העסקה

במשך שנים רבות השתתפו במופע "ילדי הפסטיגל" - ילדים שהופיעו לצד האמנים הבוגרים. בתחילת שנות ה-80 הילדים היו הגימיק המרכזי, וזמרים היו שרים שירים חדשים שנכתבו במיוחד לפסטיגל, בעוד הילדים היו נכנסים לנעליהם ושרים את אותם שירים[26]. החל מ-1999 לילדים ניתן שיר משלהם ששובץ כחלק מתחרויות השירים בחלקו הראשון של המופע, ובנוסף הם השתתפו בחלקו השני של המופע[1].

בשנת 2007 קיימה הסתדרות הנוער העובד והלומד הפגנות מול הפסטיגל, לאחר שהתברר כי ילדי הפסטיגל מועסקים במשך שעות ובכלל זאת גם בשבתות ובלא ימי מנוחה, ובשכר נמוך משכר המינימום - בניגוד לחוקי ההעסקה[1]. הנוער העובד והלומד פנה בנושא גם לפיקוח על העבודה במשרד התמ"ת[1].

להערכת יובל ניב, עיתונאי וחוקר מוזיקה, מפיקי הפסטיגל לא התקשו לקבל את ההחלטה לוותר על הילדים, כי בשלב הזה הם התחילו להבין שהכוח של ילדי הפלא הוא פחות ממה שהיה בעבר. בתחילת שנות ה-80 הילדים היו הגימיק המרכזי, אך החל מאמצע שנות ה-80 הילדים כבר לא קיבלו שיר שלם לצד הזמר המבוגר[26].

בעקבות המחאה, החל מפסטיגל 2009 ילדים לא משתתפים במופע בתור "ילדי הפסטיגל"[1]. הוויתור על הילדים הוא חלק מהשינוי הכללי שעבר הפסטיגל - אחרי שוויתרו על הילדים ויתרו גם על התחרויות, ובשנים האחרונות כמעט ויתרו גם על שירים מקוריים, וכוכבי הפסטיגל פשוט באים ושרים את הלהיטים שלהם, עם קטעי קישור[26]. בשנת 2025 הוחלט להחזיר את ילדי הפסטיגל למופע[5].

פרשת "שיר הסלפי"

בשנת 2014 הוטחה ביקורת חריפה על "שיר הסלפי" של הפסטיגל, אשר עורר זעם מצד הורים רבים[1][9]. השיר, שכתב והלחין רולי אייזן ועיבד ינון יהל, כלל מילים כמו "אני מת על עצמי" והתייחסות לבת 12 שמפלרטטת עם צלם בבת מצווה[9]. מעניין שהשיר הגיע בדקה ה-90 לתחרויות ולגמרי במקרה - רולי אייזן, שעד אז עבד בפרויקטים עם ערוץ ניקולודיאון, קיבל פניה ממפיקי הפסטיגל שביקשו ממנו לכתוב שיר ללא שום הנחיות. אחרי שהגיע לסשן ראשוני ושלח סקיצה, חנוך רוזן ביקש שיכתוב מילים, ואייזן השאיר את ההגשה לרגע האחרון ובסופו של דבר כתב טקסט בכמה דקות[21].

הקליפ של השיר עורר מחאה ברשתות החברתיות, בהנהגת שרון אגמון הופמן, אמא לשלושה ילדים, שיזמה עצומה הקוראת להחרים את הפסטיגל[9]. כמעט 2,000 הורים חתמו על העצומה, וגם שרים וחברי כנסת התייחסו לנושא[9][10].

קטגוריות:
✳️ תוכן מקורי של מיקיפדיה · כל הזכויות שמורות
עודכן לאחרונה: 6 ביולי 2026 · נכתב ונבדק על ידי מערכת מיקיפדיה · דיווח על טעות · מדיניות מקורות ותיקונים
קטגוריות: מוזיקה