תקציר פסק דין: תלה”מ 12727-09-21

1. הצדדים בני העדה הנוצרית לטינית, שנישאו לפי דיני עדתם ביום 00.00.2007. מנישואיהם נולדו לצדדים שני ילדים, בת ילידת שנת 2008 ובן ילד שנת 2014 (להלן – “הבת” ו”הבן”). בשנת 2009 עלו יחסי הצדדים על שרטון והסכסוך הוליד הליכים משפטיים הדדיים, אך עלה בידיהם לגשר על הפערים ובאמצעות יחידת הסיוע הגיעו לכדי הסכם “לשלום בית ולחילופין לגירושין”, שנחתם ביום 28.2.2012 ואושר כדין בבית משפט זה באותו היום (להלן – “ההסכם”). אין מחלוקת שלאחר אישור ההסכם שבו הצדדים לשלום בית ולמגורים משותפים, ואף הביאו את בנם לעולם בשנת 2014 כאמור. בשנת 2019 עלו יחסי הצדדים על שרטון פעם נוספת, ממנה לא היתה תקומה.

2. שני הצדדים הגישו תובענות הדדיות לבית המשפט, לרבות לעניין הרכוש המשותף. האיש הגיש תביעה לפירוק שיתוף בבית המשותף, ברכב ובמיטלטלין (תלה”מ 37293-10-20) והאישה הגישה תובענה לאיזון משאבים בכלל נכסי הצדדים (38715-11-20). בהחלטת המותב הקודם מיום 12.8.21, עליה אעמוד בהמשך פסק הדין, נקבע שלפי כל דין ההסכם בין הצדדים עומד בתוקפו, בעוד הסעדים להם עותרת התובעת בתביעתה עומדים לכאורה בניגוד להוראות ההסכם. לפיכך הורה בית המשפט לתובעת להגיש תביעה לביטול ההסכם, תחת מחיקת תביעתה לאיזון משאבים על הסף. מכאן ההליך שבפניי.

3. נבאר בקליפת אגוז, שהמחלוקת נסובה על אפיון הזכויות הסוציאליות והכספיות שצברו הצדדים במהלך הנישואין. מן העבר אחד עותרת התובעת לאיזון המשאבים החל ממועד הנישואין ועד למועד הקרע, לרבות איזון הזכויות והחובות שצברו הצדדים בחשבונות הבנק במהלך תקופת הנישואין. מן העבר השני ניצב הנתבע ואוחז בידו בהסכם בין הצדדים, בו הסכימו שבמקרה של פרידה, כל צד ייוותר הבעלים הבלעדי של זכויותיו ולא יערך איזון משאבים. מכאן עולה שאלת תוקפו של ההסכם, שעודנו שריר וקיים בהעדר קביעה אחרת, ובהתאם להחלטת המותב הקודם כאמור. מקום בו יוכרע שאין עילה לביטול ההסכם, עתירת התובעת לאיזון משאבים מנוגדת להוראות ההסכם ואינה יכולה לעמוד.

4. יצוין ששני הצדדים עותרים בתביעותיהם לחלוקת המיטלטלין, וזו כשלעצמה אינה מנוגדת להסכם, בו הסכימו הצדדים שבמקרה של גירושין “יפעלו הצדדים לחלוקת התכולה ביניהם” (ס’ 8 להסכם).

5. יצוין עוד שאין מחלוקת שהצדדים הם בעלי זכויות שוות בדירת המגורים, עליה רובצת משכנתא. גם בהקשר זה, לכאורה אין סתירה בין עתירות הצדדים. הנתבע עותר בתביעתו לפירוק השיתוף בדירה על דרך מכירתה בשוק החופשי, סילוק המשכנתא וחלוקת התמורה. התובעת אינה עותרת בתביעתה לסעד מגובש בהקשר זה, ולדבריה “זכאית למחצית שווים של הזכויות הדירה”. בהגנתה לתביעת הנתבע, התובעת אינה מתנגדת לפירוק השיתוף בדירה וברכב, אלא עומדת על כך שפירוק השיתוף בדירה, ברכב ובמיטלטלין יעשה יחדיו עם איזון המשאבים.