תקציר פסק דין: תלה”מ 18460-07-18

1. הונחו לפני שש תביעות הדדיות בין בני זוג לשעבר (יכונו להלן בפסק דין זה ולמען הנוחות: “התובע”; “הנתבעת” בהתאמה), כמפורט להלן.

2. ביום 9.7.2018 הגיש התובע ארבע תביעות כנגד הנתבעת, כדלקמן:

א. תלה”מ 18460-07-18: תביעה למתן פסק דין הצהרתי במסגרתה עתר התובע להצהיר כי הדירה ברח’ — (להלן: “דירת עמידר”) הינה בבעלות משותפת של הצדדים; כן עתר התובע לחייב את הנתבעת להשיב לתובע מחצית מדמי השכירות שקיבלה עבור דירת עמידר משנת 2008 ואילך (להלן: “התביעה לפסק דין הצהרתי מטעם התובע”);

ב.תלה”מ 20034-07-18: תביעה לסילוק ידה של התובעת מדירת המגורים ברח’ ~~~ (להלן “דירת המגורים”) הרשומה על שם התובע בלבד (להלן: “התביעה לסילוק יד”).

ג. תלה”מ 20084-07-18: תביעה כספית לחיוב הנתבעת בתשלום דמי שימוש ראויים בגין מגוריה בדירת המגורים ובסך של כ – 5,000 ₪ לחודש (יצוין, כי בסיכומיו העמיד התובע את דמי השכירות הראויים על סך של כ-4,000 ₪ לחודש), וזאת החל ממועד הפירוד בין הצדדים ועד למועד סילוק ידה של הנתבעת מהדירה; כן עתר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום מחצית מההלוואות שנטל התובע עבור מימון משק הבית המשותף וכן בגין כל חוב משותף אחר של הצדדים (ובכלל כך הלוואת המשכנתא על דירת המגורים ככל שביהמ”ש יקבע כי לנתבעת זכויות בדירה זו) (להלן: “התביעה לדמי שימוש ולהחזר הלוואות משותפות”).