תקציר פסק דין: תלה”מ 22974-05-20

1. לפני שתי תביעות שהגיש התובע (להלן: האיש) נגד הנתבעת, אישתו לשעבר (להלן: האישה): האחת תביעה לפירוק שיתוף בדירת מגורים ברח’ XXX (בעבר XXX) בשכונת XXXXXבירושלים, הידועה ברישומה בלשכת מרשם המקרקעין כXXX, חלקה XXX, תת חלקה XXX (להלן: הדירה), על דרך מכירתה וחלוקת התמורה בין הצדדים בהתאם לרישום הזכויות בדירה בלשכת מרשם המקרקעין, ובאופן שהאיש יקבל 2/3 מהתמורה ואילו האישה תקבל 1/3 הימנה; והתביעה השניה, כספית, לחיוב האישה בדמי שימוש ראויים בגין שימושה של האישה בחלקו של האיש בדירה, 2/3 לטענתו, מהמועד x.x.2013, ולמצער ממועד גירושי הצדדים בשנת 2014, ועד למכירת הדירה.

2. האישה מסכימה לפירוק השיתוף בדירה על דרך מכירתה, ואולם היא טוענת כי יש לחלק את התמורה שווה בשווה בין הצדדים, חרף הרישום בלשכת רישום המקרקעין ולפיו, היא בעלת 1/3 מהזכויות בדירה. האישה חולקת על טענת האיש כי הוא זכאי לדמי שימוש, ומכל שכן לתקופה שבעדה הם נתבעים, וכן על טענתו כי יש לחייבה בדמי שימוש בגין השימוש ב-2/3 מהדירה.

3. בתיק לא הובאו ראיות אלא נשמעו סיכומים בעל פה על יסוד החומר שבתיקים.

4. אקדים אחרית לראשית, ואציין כי מצאתי לקבל את טענת האיש כי יש להורות על חלוקת תמורת מכר הדירה בין הצדדים כך שהוא יקבל 2/3 ואילו האישה 1/3, לאחר ניכוי הוצאות המכירה וביצוע התחשבנות בין הצדדים בנוגע להחזר הלוואת המשכנתה. באשר לתביעה לדמי שימוש, מצאתי כי יש לקבלה באופן חלקי.

5. הצדדים נישאו בשנת XXX, ולהם 3 ילדים, כולם בגירים היום, והתגרשו בשנת XXX. האישה גרה עם הילדים או חלקם בדירה.