תקציר פסק דין: תלה”מ 27255-12-20

עניינה של תביעה זו בבחינת תוקפו של הסכם שלום בית לחלופין גירושין, אשר נחתם בין הצדדים בשנת 2015 אך לא אושר כדין בבית המשפט (להלן “ההסכם”).

רקע וטענות הצדדים בתמצית

1. הצדדים נישאו זל”ז כדמו”י ביום X, מנישואיהם אלו נולדו שלושת ילדיהם המשותפים: xx (יליד 2004 כבן 21), xx (יליד 2006 כבן 19) וxx (יליד 2011 כבן 14). במהלך תקופת הנישואים נקלעו למשבר זוגי חמור לרבות טענות בדבר קיומו של קשר רומנטי מחוץ לנישואין מצד התובעת, דבר שהוביל להחרפת הסכסוך בין הצדדים. למען הנוחות ולאורך כל פסק הדין, תכונה האישה “התובעת” או “האישה”, והאיש יכונה “הנתבע”או “האיש”.

2. ביום 22.3.2015 וכתוצאה מהמשבר הזוגי ותוך ניסיון להתגבר עליו, חתמו הצדדים על הסכם האוחז כ- 6 עמודים שכותרתו “הסכם שלום בית לחלופין גירושין” (להלן: “ההסכם”). ההסכם עוסק ברצון בשלום בית ובאפשרות הפרידה העתידית וגירושי הצדדים ומתייחס, בין השאר, לאופן חלוקת הרכוש, הכספים והזכויות. ההסכם, על אף שנחתם על ידי שני הצדדים תוך מעורבות עו”ד בניסוחו, לא אושר מעולם על ידי ערכאה שיפוטית, כנדרש על פי סעיף 2 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג-1973.

3. בסעיף 23 המצוי בעמוד 6 בהסכם המודפס נרשמה בכתב יד הערה/תוספת ולצידה לכאורה חתימות שני הצדדים. בהערה זו נכתב כי זכויות הפנסיה של התובעת עד גיל 64 מוחרגות מהאיזון רכושי עתידי (להלן: “התוספת” או “התוספת בכתב יד”).