תקציר פסק דין: תלה”מ 29015-08-20

עניינו של פס”ד בבקשת התובעת להגדלת דמי המזונות שנקבעו בפס”ד.

1. התובעת (להלן: “התובעת”) דודתה של ל.א, ילידת 2003 שהתייתמה במפתיע מאמה כחודשיים לאחר לידתה (להלן: “הבת”). הנתבע הוא אבי הבת (“הנתבע” ו/או “האב”).

2. ביום 17.6.2010, לאחר ניהול הליכים מפרכים בין הצדדים בענייני משמורת וזמני השהות בעניינה של הבת (10 הליכים בסה”כ), הגיעו הצדדים להסכמה שאושרה וקיבלה תוקף של פס”ד בבימ”ש המחוזי בתיק עמ”ש ****** (להלן: “ההסכם”), בהתאם לה נקבעה בין היתר משמורת הבת בידי התובעת (אז הייתה בת 7 שנים ); חיוב האב בדמי מזונות ע”ס 1,500 ₪ לחודש; העברת כל קצבה המתקבלת עבור הבת לידי התובעת, למעט קצבת השארים המתקבלת מהמל”ל; הנתבע ימשיך ויהיה אפוטרופוס טבעי של הבת; (ראה החלטה מיום 17.6.10 סרוקה לתיק ביום 20.7.10).

3. בהמשך ולאחר חתימת ההסכם, התנהלו בין הצדדים שני הליכים נוספים: תביעה רכושית שהגישה התובעת במסגרתה עתרה לקבלת סעד הצהרתי המורה שזכאית לקבל את קצבת השארים המשולמת לידי האב (תלה”מ ****); תביעת משמורת ואכיפת זמני שהות שהגיש האב (תמ”ש ****). ביום 22.7.20 ניתן פסק דין בהתאם להסכמת הצדדים בהתאם לו נמחקו שתי התביעות והאב חויב להעביר לחשבונה של הבת את דמי הכיס כקבוע בפס”ד מיום 17.9.14 במסגרת תיק תמ”ש ****** ובנוסף התחייב האב להפקיד את הסכום הקבוע מידי חודש, לא יאוחר מה- 5 לכל חודש קלנדרי.

4. במסגרת הדיון, ציינה ב”כ התובעת שהיא שומרת על זכותה להגיש תביעה להגדלת המזונות באופן רטרואקטיבי מיום הגשת התביעה לקבלת קצבת השאירים. מכאן התביעה לפניי.