תקציר פסק דין: תלה”מ 38238-06-22

[הערות – כל ההדגשים אינם במקור, אלא אם כן ירשם אחרת; כל השמות בדויים למניעת זיהוי]

א’ – העובדות הצריכות לעניין:

1. פסק דין זה ניתן בתביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעת בעניינו של בנם המשותף, ר’ בן כ 11 שנים המצוי על הרצף האוטיסטי (להלן: האב, האם, הקטין או ר’- בהתאמה). בכתב התביעה עתר האב להורות על הפסקת מפגשים בין הקטין לבין אחיה של האם, י’, בגיר שאף הוא על הרצף האוטיסטי (להלן: הדוד או י’). במהלך בירור התביעה, נחשף בית המשפט להתנהלות מצידו של האב אשר הדליקה נורות אדומות רבות ובוהקות בכל הנוגע ליכולתו ו/או לרצונו של האב לאפשר לקטין התפתחות תקינה, הכל כפי שיובא בהרחבה בהמשך.

2. הצדדים, כאמור הם הוריו של ר’, אשר נמצא הלכה למעשה במעין אחריות הורית משותפת (אצל האב – יומיים באמצע השבוע כולל לינה וכל סופ”ש לסירוגין [יום שישי מתחלף] כולל לינה). הקטין לומד ומתחנך בבית ספר בעיר א’ שעל אודותיו נכתב בדו”ח המומחית: “ר’ לומד כיום בבית ספר … בעיר א’. בית הספר אינו קרוב לבית האב (שהתחייב במקור לעבור סמוך לבית הספר) ולא לבית האם. בסמוך לבית האם ישנו בית ספר ש ר’ יכול להגיע אליו ללא הסעה ובכוחות עצמו. כיום הוא נאלץ לנסוע לבית הספר הן מבית האב והן מבית האם, דבר שאינו מטיב עמו, ולהיפך – מעורר לחץ רב בשל החשש שלו לאחר, חשש קיצוני יותר בשל הנוקשות המובנית” (ר’ בעמ’ 91).

3. יוער כי בשני פסקי דין שניתנו בהליכים קודמים (תלה”מ 37356-07-19 ותלה”מ 70285-06-20) הותרתי את לימודיו של ר’ בבית הספר בעיר א’, זאת לאחר שהוגשו תסקירים לתיק.