תקציר החלטה: תלה”מ 3944-03-24

1. המדובר בתובענה לחידוש קשר ואכיפתו שהגיש התובע ביום 4.3.24 (בהתאם לנוהל הנשיאה). לדבריו הקטינה מסרבת לשהות עמו מיום 7.2.24 היות והנתבעת מסיתה אותה כנגדו. בפרק הסעדים עתר התובע, בין היתר, למינוי מומחה “לבחון את הניכור ההורי” לאסור על הנתבעת ליצור קשר עם הקטינה בזמנים בהם היא שווה עמו ולחייבה בסנקציה כספית בגין כל הפרה של זמני השהות שנקבעו בפסק הדין מיום 13.5.21.

2. בתגובתה מיום 17.3.24 (שבניגוד לשורת הדין מחזיקה לא פחות מ- 13 עמודים) טענה הנתבעת באריכות שסרבנות הקטינה לקשר עם התובע היא תוצאה של התנהגותו “הקשה והכוחנית עם הקטינה”, וכי היא מצדה מעודדת את הקשר. עוד נטען על ידיה, בין היתר, שיש לבחון את התנהלות התובע ולהורות על מתן טיפול מתאים “להתמודדות והתנהגות עם קטינים תוך חובת דיווח לבית המשפט” (סעיף 88). על דברים דומים חזרה בכתב ההגנה מיום 9.4.24 בו הדגישה שהיא עשתה ועושה כל שלאל ידה לתיקון הקשר של הקטינה עם התובע.

3. לקטינה מונתה אפוטרופוסית לדין שהשתתפה בדיון שהתקיים לפני ביום 18.3.24 ובו המליצה להפנות את הצדדים ואת הקטינה לתהליך טיפולי. האפוטרופוסית לדין פירטה שתחילה הביעה הקטינה התנגדות נחרצת לפגוש את התובע אף במסגרת של טיפול אך לאחר שכנוע התרצתה.

הצדדים קיבלו את עמדת האפוטרופוסית לדין ובאותו יום ניתן תוקף של החלטה להסכמתם לפנות לד”ר ס’ לטיפול בחידוש הקשר בין הקטינה לבין התובע. התובע עמד על מינוי מומחה במקביל לצורך אבחון אם סירוב הקטינה לקשר עמו נובע מניכור הורי והסתה. בקשתו נדחתה באותו שלב כדי לא להעיב אל התהליך הטיפולי. עם זאת ונקבע: “אם בעתיד לא ישתנה המצב ניתן יהיה לבחון את הצורך בעריכת אבחון לעת מצוא”.

4. בעדכון מיום 6.6.24 פירט ד”ר ס’ שהקטינה מבטאת התנגדות קשה ובוטה כלפי התובע וכי “הבת לא העלתה סיבה מוצדקת ליחסה הבוטה כלפי האב”, וכי לסירובה לקיים מפגשים משותפים עם התובע במרחב הטיפולי לא הייתה לה תשובה “מתקבלת על הדעת”. על כן המליץ ד”ר ס’ שהקטינה תקבל טיפול רגשי אישי במקום ציבורי ניטראלי, ו”כאשר יתקבל דיווח מהמטפל בקטינה כי היא נכונה לחידוש קשר עם אביה, ישובו האב והקטינה למפגשים עמי ואני אעבוד עמם על חידוש הקשר”.