תקציר פסק דין חלקי: תלה”מ 39491-11-20

1. סכסוך קשה וטעון, בליבו שלושת ילדיהם המשותפים של הצדדים; הקטינה א’, כבת שש חצי (להלן: “הקטינה א'” או “הקטינה”), והקטינים מ’ וא’, תאומים כ בני שלוש (להלן: “התאומים”). שלושתם כאמור הם ילדיהם המשותפים של התובע (להלן: “האב”) ושל הנתבעת (להלן: “האם”).

2. פסק הדין מכריע בשתי תביעות שהוגשו ע”י האב, האחת בתלה”מ 39491-11-20 העברת משמורת על הקטינה א’ בשל ניכור הורי קיצוני, והשנייה בתלה”מ 23543-07-21 תביעה למשמורת בשל ניכור הורי חמור וקיצוני, על התאומים.

3. בין ההורים מתנהלים הליכים רבים, באמצעות עורכי דין רבים, בפרט בעניינם של הקטינים. בקשות רבות הוגשו, מספר בקשות רשות לערער ואף ערעורים. ככל הנראה, גם פסק דין זה לא ישים קץ למאבק בין ההורים על הזכות והחובה לגדל את הקטינים, ועל כך יש להצטער, שכן משלושת הקטינים נמנעת ילדות שקטה ומיטיבה, ולתקופה זו בחייהם תהיינה השלכות קשות למצבם הרגשי, כילדים, כנערים ובהמשך כמבוגרים.

4. כפי שיוצג בהרחבה בהמשך, האם שבויה ברעיון שהפך מבחינתה, לידיעה, שהאב פגע מינית בקטינה א’. האם דבקה בו, ואף גייסה אל תוכו את הקטינה עצמה (שלא מלאו לה ארבע שנים במועד בו ארע האירוע הנטען), עד כי לשם הוכחת טענותיה בעניין זה, הפכה, למעשה, לפוגעת בקטינה ונוכח התנהלותה הקטינה נמצאת בסיכון רגשי והתפתחותי הבא לידי ביטוי בתופעות המוגדרות ע”י אנשי הטיפול כתופעות פוסט טראומתיות.

5. כך, ובשם ההגנה, לכאורה, על הקטינה האם פנתה לכל גורם אפשרי ודיווחה על פגיעה מינית של האב בקטינה; האם דובבה את הקטינה לספר אודות מעשיו של האב לכאורה; נהגה לקחתה פעם אחר פעם לבדיקות פולשניות באיבריה האינטימיים ע”י גורמים שונים, סירבה לקבל את ממצאי חוקרת הילדים שחקרה את הקטינה ואף סירבה לכל טיפול רגשי לקטינה שאינו יוצא מנקודת הנחה כי הקטינה היא קורבן לפגיעה מינית ע”י האב. בכך סיכלה שוב ושוב את האפשרות לקיום זמני שהות רציפים של הקטינה עם אביה, ובהמשך אף מנעה את הקשר בין האב לתאומים ע”י התכחשות לאבהותו עליהם.