תקציר פסק דין: תלה”מ 45356-10-18

1. תביעת אם כנגד חמשת ילדיה, היא למעשה תביעתה כנגד עזבון בעלה המנוח, באמצעות יורשיו – הם התובעת וחמשת הנתבעים. עניינה של התביעה טענת התובעת לשיתוף ששרר בינה לבין המנוח, אשר בעטיו מבוקש להצהיר, כי מחצית מהזכויות שהיו לו בשלושה נכסים שייכת לתובעת. הנתבעות מס’ 3 – 5 תומכות בתביעה ומסכימות לה, כפי שהודיעו לבית המשפט בכתב הגנתן, ולפיכך מהותית מצד אחד של המתרס ניצבות התובעת ושלוש מבנותיה, ואילו מן העבר השני ניצבים בנה ובתה, הם הנתבעים מס’ 1 – 2 (להלן – “הנתבעים”)

2. התובעת היא אלמנת מר מ.י. ז”ל (להלן – “המנוח”), אשר הלך לבית עולמו ביום 0.0.17 (שניהם יחדיו להלן – “בני הזוג”). בני הזוג נישאו זה לזו כדמו”י ביום 0.0.65, ומנישואיהם נולדו שישה ילדים, אשר חמישה מהם הנתבעים בהליך דנן (לאחר שאחיהם נ.י. ז”ל הלך לבית עולמו מספר שנים קודם לפטירת המנוח). בני הזוג התגוררו יחדיו מרבית שנות נישואיהם, אם כי בעשור האחרון לנישואין, החל משנת 2008 לערך, חיו בנפרד, לאחר שהתובעת עברה להתגורר עם בתה רחל (הנתבעת מס’ 5) בעיר טבריה והמנוח נותר להתגורר בירושלים (אם כי מעת לעת שהה ככל הנראה המנוח במחיצת התובעת בבית רחל).

3. הנכסים נושא התביעה הם: זכויות המנוח בדירת מגורים שברח’ XXX YYY וחנות הצמודה לה, אשר חוברו יחדיו, ומשמשים מזה שנים כדירת מגורים אחת (להלן – “דירת המגורים”); מניות המנוח בחברת גוש X חלקה Y בע”מ (להלן – “החברה”); זכויות המנוח בעסק להפעלת חניון לכלי רכב, אשר פעל (וככל הנראה עדין פועל) בחלק ממקרקעי החברה.

4. למעלה מחצי שנה קודם לפטירת המנוח, ביום 8.5.16, נערך בינו לבין הנתבע מס’ 1 (להלן – “הנתבע”) “הסכם העברת מניות” בו העביר המנוח לנתבע, ללא תמורה, את מלוא מניותיו בחברה (להלן – “הסכם המתנה”). בהליך הנוכחי, ואף במסגרת ההליכים שהתקיימו כאמור בעניין צוואות המנוח, העלתה התובעת תהיות באשר לתקינות הסכם המתנה, אך לא תבעה את ביטולו. משמעות הדברים היא איפוא, כי עת הלך המנוח לבית עולמו, לא היו מניות החברה בבעלותו, ומכאן אף שלא באו בגדרי עיזבונו. טענת התובעת באשר למניות היא איפוא, ששותפותה הנטענת בהן התגבשה עוד קודם להסכם המתנה, ולפיכך לא היה בידי המנוח להעביר את מלוא מניותיו לידי הנתבע, אלא מחציתן בלבד.

5. לוז המחלוקת בין שני המחנות הוא השיתוף הנטען בשלושת הנכסים האמורים. התובעת והנתבעות מס’ 3 – 5 טוענות לשיתוף ששרר בין בני הזוג בכלל נכסיהם, לרבות בשלושת הנכסים האמורים, ואילו הנתבעים דוחים גרסה זו, ואף טוענים, שלמצער שניים מהנכסים האמורים הם “נכסים חיצוניים”, קרי – אינם פרי המאמץ המשותף של בני הזוג במהלך החיים המשותפים, אלא נכסים שהיו למנוח קודם לנישואין, או שניתנו לו במתנה או בירושה.