תקציר פסק דין: תלה”מ 45585-09-20

1. בפני תביעה מטעם התובע למתן פס”ד הצהרתי לפיו עתר מביהמ”ש להצהיר כי חלקו בדירת המגורים אשר נמצאת ברח’ *** דירה מס’ *** ב- *** והידועה כחלקה *** תת חלקה *** בגוש *** (להלן: “הדירה”) הינו 100% וכי לנתבעת לא מגיע כל זכויות בדירה, חרף רישומה כבעלים בשלכת רישום המקרקעין.

רקע עובדתי קצר:

2. התובעת והנתבע הינם בני זוג לשעבר, שנישאו זל”ז ביום 00/00/2016. חיי הצדדים עלו על שרטון וביום 23/6/23 התגרשו. מנישואי הצדדים לא נולדו להם ילדים משותפים. הצדדים רכשו את הדירה, בהתאם להסכם מכר שנחתם בינם לבין המוכר ביום 27/9/2018. לצורך מימון הדירה, נטלו הצדדים משכנתא משותפת מבנק מזרחי טפחות, שאף היה בעל דין פורמאלי בתיק ונמחק, ושניהם נרשמו כבעלים במשותף על הדירה.

3. אין חולק כי ביום 7/1/2016 נערך הסכם מכר בין חברת *** לבין התובע לרכישת דירה בעיר *** תמורת סכום כולל של 1,085,000 ₪.

4. ביום 7/9/18 נערך הסכם בין התובע בתור מוכר לבין מר ח. ח. בתור קונה של הדירה הישנה הנמצאת גם כן *** וזאת תמורת סכום כולל של 1,270,000 ₪. הדירה נמכרה באמצעות תשלום סך של 270,000 ₪ ביום 7/9/18, סך של 150,000 ₪ ביום 16/9/18 עת נחתם זיכרון הדברים, סך של 600,000 ₪ ביום 6/11/18 והיתרה שולמה לתובע ביום 8/11/18.