תקציר פסק דין: תלה”מ 48513-11-20

1. המדובר בתביעת התובע לפירוק שיתוף בנכס מקרקעין הרשום על שם הצדדים, ובתביעת הנתבעת למינוי כונס נכסים להעברת זכויותיו של התובע בנכס על שמה.

2. הצדדים נישאו בשנת 1997 ונולדו להם ילדים משותפים. הצדדים נפרדו בשנת 2014 וביום 7.4.16 ניתן פסק דין בעניין מזונות הקטינים וחלוקת הרכוש.

3. בפסק הדין הועמדו מזונות הקטינים על 7,245 ש”ח (בחלוקה פנימית בין הקטינים), כאשר מעבר לכך חויב התובע לשלם – במסגרת חובת המדור – את מחצית המשכנתא (כל עוד התובעת גרה בדירת הצדדים) ו-60% מעלות שכירת דירה (עד לתקרת השתתפות של 3,000 ש”ח) לאחר שדירת הצדדים תימכר. כן חויב להשתתף במחצית ההוצאות החריגות כמקובל. עוד נקבע, כי דירת הצדדים תימכר ותמורתה תחולק בחלקים שווים, ויתר נכסי הצדדים יאוזנו בחלקים שווים נכון למועד הקרע (13.5.14) בכפוף להתחשבנות מסוימת.

4. הנתבעת ערערה על פסק הדין, ובין היתר טענה כי אין לאזן את נכסי הצדדים ואת תמורת הדירה בחלקים שווים, כי שגה בית המשפט בהתייחס לסכומים מסוימים שיש להכליל במסת הנכסים לאיזון, כי סכום המזונות שנפסק נמוך מהראוי וטענות נוספות.

5. בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 7.7.16 הגיעו הצדדים למתווה מוסכם לפיו התובע יעביר לנתבעת את זכויותיו בדירה המשותפת, הנתבעת תיטול על עצמה את מלוא המשכנתא, ובית המשפט יקבע את הסכום שתשלם המערערת תמורת הזכויות בדירה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ”ד – 1984 על יסוד נתונים שהוסכמו והשלמות טיעון, וכן יקבע אם בהינתן המתווה האמור יש מקום לשנות מסכום המזונות.