תקציר פסק דין: תלה”מ 51498-07-22

בליל 2.2.23 פרץ גבר לדירתה של הגב’ מ’ ד’ (להלן: “האם”[1]) בXXX – דירה אליה עברה זמן קצר בלבד לפני כן עם שלושה ילדים רכים בשנים – ובאכזריות אנס אותה בעת שהילדים עצמם שהו בדירה וכפי הנראה לכל הפחות חלקם אף היו עדים ולו לחלק מן האירוע.

עובר למעשה האונס האכזרי היו האם והאב – תושב המועצה האזורית A באזור הדרום – במהלכו של הליך בעצימות גבוהה בכל הנוגע לאחריות ההורית לילדיהם. במסגרת אותו ההליך, לאחר שניתנה החלטה שיפוטית מנומקת המתירה את מעבר האם עם הקטינים עד גזרת העיר רחובות ודרומה, הגיעו הצדדים לכלל הסכמה לפיה בין היתר האם תעבור להתגורר עם הקטינים לפרק זמן קצוב באזור גדרה.

לאחר מכן פנתה האם לבית המשפט בבקשה להתיר את העתקת מקום מגורי הקטינים לעיר X שבשרון בקרבת בני משפחתה הגרעינית, לשם פנתה עם שחרורה מבית החולים ושם שהתה אותה העת עם הקטינים. לאור התנגדות האב ולאחר שהוזמן תסקיר, אישרתי בהחלטה מנומקת את מקום מגורי הקטינים בX, לשם עקרו עם האם, זאת עד לתום שנת הלימודים והתרתי את רישומם למסגרות חינוך בX גם לשנה העוקבת.

מאז ועד עתה – אגב אירועי יום השבעה באוקטובר 2023, פרוץ מלחמת חרבות ברזל וחרף התפרצות מחלה קשה אצל האם – מנהלים ההורים הליכים לפניי, שבמוקדם נעוץ רצונו המובהק של האב להשיב את הקטינים להתגורר בסמוך אליו.

תביעה אחת – היא תביעתו של האב לאחריות הורית משותפת (תלה”מ 51498-07-22 ; להלן: “תביעת האב”; כבר עתה אציין, כי הפניות לפרוטוקול תבוצענה תוך התייחסות לעימוד שבתביעת האב). תביעה שניה היא תביעת האם להתיר לה להעתיק את מקום מגורי הקטינים לX, כ- 80 ק”מ ממקום מגורי האב (תלה”מ 26151-08-23 ; להלן: “תביעת האם”).