תקציר החלטה: תלה”מ 63955-10-24

1. התובע (להלן: “האב”) והנתבעת (להלן: “האם”) הם בני זוג אשר נישאו ביום XXXXXולהם 11 ילדים משותפים, מתוכם 9 קטינים (XXX, XXX, XXX, XXX, XXX, XXX, XXX, XXX, XXX). הצדדים נפרדו ב 2023 כאשר האב עזב את בית המגורים ששימש את המשפחה בישוב XXXX בXXXXX ועבר להתגורר בXXXX אשר שימשה אותו לעבודתו במושב הסמוך XXXX.

2. הבקשה שלפני עניינה צו מניעה אשר יאסור על האם להעתיק מגורי הקטינים מהישוב XXXXX לXXXXX. הבקשה הוגשה במסגרת הליך עיקרי מטעם האב לקביעת אחריות הורית משותפת, זמני שהות שוויוניים וקביעת מרכז חייהם של הקטינים בXXXXX, הליך שהוגש ביום 30.10.24.

3. צו מניעה במעמד צד אחד ניתן ביום 11.11.24, בו אסרתי על מעבר הקטינים ודיון במעמד הצדדים נקבע ליום 25.11.24. אין חולק כי למרות הצו אשר ניתן, ביום 12.11.24 האם עברה עם הקטינים להתגורר בXXXXX.

4. האם התנגדה לצו ואף עתרה לסילוק הבקשה על הסף. דיון התקיים ביום 25.11.24, לבקשת הצדדים הדיון התקיים בהיוועדות חזותית. בדיון השיבו שני הצדדים לשאלות בית המשפט, באות כוחן סיכמו טענותיהן בעל פה, ומכאן הכרעתי.

5. הצדדים הם אפוטרופוסים טבעיים של ילדיהם הקטינים. ההחלטה בדבר מקום מגורי הקטינים צריכה להיעשות על ידי שני ההורים בהסכמה – ובהיעדר הסכמה על ידי בית המשפט אשר מכריע בהתאם לעיקרון של טובת הקטינים. מקום בו הורה אחד, במקרה זה האם, מבצע מהלך חד צדדי ומביא להעתקת מגורי הקטינים בפועל, ללא הסכמת ההורה האחר, מהווה התנהגות פסולה שיש להוקיע ולמנוע, קל וחומר כאשר המעבר נעשה חרף צו המניעה שניתן וביזוי החלטת בית המשפט. שעה שמדובר בהעתקת מגורי הקטינים למקום מרוחק ממקום מגוריהם הנוכחי, בעניינו מהישוב XXXX בXXXXX לXXXXX, הדבר מקבל משנה תוקף, שאז מתעורר חשש לפגיעה בקשר ההורי בין הקטינים לבין ההורה האחר, שנותר להתגורר במקום המגורים הקודם.