תקציר החלטה: תלה”מ 64059-09-24

החלטה בבקשה לקביעת סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון במזונות הקטינים.

1. הצדדים נשואים כדמו”י והורים לקטינים. העובדות בענייננו אינן שנויות במחלוקת: לאחר סגירת הליך י”ס שהתקיים בבית הדין הרבני, הגיש המשיב לבית הדין הרבני ביום 18.9.24 תביעת גירושין אליה כרך את כל הנובע מהגירושין לרבות סוגיית מזונות הקטינים. 5 ימים לאחר מכן, ביום 23.9.24, הגישה המבקשת תביעתה דנן לפסיקת מזונות הקטינים. ביום 25.9.24 הגישה בקשתה דנן לקביעת סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון במזונות הקטינים.

2. טענות המבקשת – לטענת המבקשת, לפי הלכת בית המשפט העליון בעניין “שרגאי” (בר”ע 120/69 רות שרגאי נ’ יהודה שרגאי, פ”ד כג(2) 171, להלן – “שרגאי”), לקטינים נתונה זכות תביעה עצמאית לבית משפט זה חרף כריכת מזונות הקטינים בתביעת הגירושין. המבקשת מוסיפה כי הלכת “שרגאי” מוסיפה לעמוד במלוא תוקפה עד היום, ומפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון בבע”מ 7628/17 פלוני נ’ פלונית (מיום 22.9.19, להלן – “פלוני”). מבוקש לקבוע אפוא כי מתוקף הלכת בית משפט העליון, הסמכות העניינית לדון בתובענה נתונה לבית משפט זה.

3. טענות המשיב – המשיב מבסס את עמדתו על הלכת בית משפט העליון בעניין “פלמן” (בג”ץ 8497/00 פייג-פלמן נ’ פלמן, פ”ד נז(2) 118, להלן – “פלמן”) ועל עקרון הכיבוד ההדדי בין ערכאות. לטענתו הקדים והגיש תביעת גירושין אליה כרך כדין את עניין מזונות הקטינים. כמו כן, יום למחרת הגשת תביעת הגירושין “האישה בעצמה הגישה לביה”ד בקשה שעניינה מדור הילדים וחיוב האב בתשלומי המשכנתא בדירה בה נותרה להתגורר”. אף על פי כן הגישה תביעתה דנן בהעדר סמכות עניינית ואף הסתירה מבית המשפט שהגישה לבית הדין בקשה בעניין מדור הקטינים כאמור. לדבריו הגיש תגובתו לביה”ד ודרש ממנו לקבוע כי הסמכות העניינית נתונה לו מתוקף הלכת “פלמן”. לטענתו עוד, בית הדין הרבני הגדול דן בסוגיה ומצא כי הלכות “שרגאי” ו”פלוני” אינן שוללות את סמכות בתי הדין הרבניים לדון במזונות ילדים. המשיב מוסיף כי אינו איש מדון ורואה לנגד עיניו סיום מהיר של הסכסוך. כמו כן העביר לידי המבקשת מזונות ללא צו שיפוטי.

דיון והכרעה