תקציר החלטה: תמ”ש (ירושלים) 21752-12-23

1. המשיב עתר בתביעה כספית כנגד המבקשת 1, רעייתו לשעבר, וכנגד המבקש 2, אבי בעלה הנוכחי של המבקשת 1, ועניינה של החלטה זו הוא בבקשותיהם לסילוק התובענה על הסף.

2. התובענה היא הליך נוסף בהתדיינות שבין המשיב למבקשת 1 (ולהלן לצורך הנוחות: “המבקשת”) בעקבות הסכם מיום 27.4.17 שאושר וקיבל תוקף של פסק דין על ידי בית משפט זה ביום 25.5.17, ועל ידי בית משפט בארה”ב (ולהלן: “הסכם ההגירה” או “ההסכם”). במסגרתו הסכים המשיב שילדיהם הקטינים יהגרו עם המבקשת לארה”ב בעקבות נישואיה השניים, בכפוף לקיום תנאים שנקבעו בהסכם (“הסכמתו של המשיב לאפשר את מגורי הקטינים בארה”ב כפופה ומותנת בהתקיים התנאים הבאים” סעיף 2.6), ביניהם נמנים, בין היתר: התחייבות המבקשת לעמוד בתנאי הערבות שנקבעו בהסכם (סעיפים 2.6.3 ו- 11); התחייבות המבקשת לעמוד בהסדרי השהות של הקטינים עם המשיב (סעיפים 6-7), וקיום קשר טלפוני עמו (סעיף 8). כן הוסכם שהפרת ההתחייבויות הקבועות בהסכם תחשב כחטיפה לפי חוק אמנת האג ותקנה את הזכות לעתור להשבת הקטינים לישראל. לשם הבטחת התחייבויותיה בהסכם הוסכם שהמבקשת תפקיד סך של 40,000 $ בחשבון נאמנות (סעיף 11.1) ו”תדאג, במהלך כל תקופת ההגירה שבה היא מתגוררת עם הקטינים בארה”ב, כי כספי הקרן לא יופחתו מהסך השווה ל-40,000$” (סעיף 11.6). עוד הוסכם שהפרת ההסכם תחייב את המפר בנוסף לכל סעד אחר, על פי דין או על פי הוראות ההסכם, בפיצוי מוסכם ללא הוכחת נזק בסך של 50,000$ (13.2-13.4).

3. בנוסף, התחייבו בעלה הנוכחי של המבקשת ואביו, המבקש 2 (ולהלן לצורך הנוחות: “המבקש”), לקיים את התחייבויותיה של המבקשת כלפי המשיב בכתבי ערבות בלתי חוזרת לטובת המשיב שצורפו להסכם והוסכם שהם “מהווים חלק בלתי נפרד מההסכם” (סעיף 11.3; ולהלן: “כתב הערבות”).

בהתאם לכתב הערבות המבקש “אחראי וערב באופן אישי ובאופן בלתי חוזר בערבות בלתי מוגבלת בסכום כלפי המשיב (להלן: “בעל הערבות”) לכל אחת מהתחייבויותיה של המבקשת..(להלן: “החייבת”) על פי הסכם שנכרת בין בעל הערבות לבין החייבת ביום 30.4.2017 (להלן: “ההסכם”), ומתחייב לשלם לבעל הערבות כל סכום אותו תהיה החייבת חייבת לבעל הערבות על פי ההסכם או לשפות את בעל הערבות עקב הפרת ההסכם ו/או בגין נזקים שיגרמו לו עקב אופן ביצועו על ידי החייבת לרבות הוצאות משפטיות, זאת מיד עם דרישתו הראשונה של בעל הערבות בכתב” (סעיף 1 לכתב הערבות). בסעיף 6 לכתב הערבות הסכים המבקש לסמכות “בלעדית” של בית משפט זה לדון “במקרה של מחלוקת ביני לבין בעל הערבות ביחס לכתב ערבות זו, לרבות ביחס לפרשנותו או לכל מחלוקת אחרת הקשורה לכתב ערבות זה, סמכות השיפוטית הבלעדית לצורך הכרעה בטענות הצדדים תהיה אך ורק לביהמ”ש לענייני משפחה בירושלים. עוד מוסכם עלי, כי ככל שיקבע כי הסכסוך שביני לבין בעל הערבות אינו מצוי בסמכותו העניינית של ביהמ”ש לענייני משפחה בירושלים, כי אז הסמכות הבלעדית תהיה לביהמ”ש במחוז ירושלים (השלום או המחוזי – בהתאם לסכום התביעה)”. כן אישר המבקש שהוא קרא את ההסכם ומבין היטב את משמעותו “אני גם מאשר כי הובהר לי שחתימתי על כתב הערבות היא חלק בלתי נפרד מההסכם” (סעיף 7 לכתב הערבות).

4. לאחר שהפרה המבקשת את ההסכם עתר המשיב בתביעה כנגדה במסגרתה ביקש לחייבה בפיצוי המוסכם בגין כל אחת מההפרות שפורטו בכתב התביעה וכן להשיב את הקטינים לישראל (תמ”ש 34533-09-20). בפסק דין חלקי מיום 10.7.22 נקבע שהמבקשת הפרה את ההסכם והיא חויבה לשלם למשיב סך של 680,000 ₪ ובהוצאות משפט בסך של 100,000 ₪. בפסק הדין המשלים מיום 13.8.23 חויבה המבקשת להשיב את הילדים לישראל לידי המשיב וחויבה בהוצאות משפט בסך של 50,000 ₪ (ולהלן: “פסק הדין”).