תקציר פסק דין: תמ”ש (נצרת) 11971-10-21

רקע עובדתי קצר:

1. התובעת גב’ ע. מ. (להלן: “התובעת ו/או האישה”) והנתבע מר מ. י. ע. א. (להלן: “הנתבע ו/או האיש”) הינם מוסלמים, היו בני זוג שנישאו זל”ז עפ”י ההלכה השרעית בחוזה נישואין (עקד) ביום 25/3/2002 והתגרשו ביום 2/10/2020. עת נערך חוזה הנישואין, התובעת הייתה אישה רווקה בת 48 והאיש אלמן בן 60. לנתבע מספר ילדים מנישואיו הקודמים וכולם בגירים כיום.

2. בחוזה הנישואין עליו חתומים הצדדים, שנערך בפני מסדר הנישואין (מאזון) וכן שני עדים, נקבע בתנאים המיוחדים של החוזה, כי בני הזוג סיכמו כי על נישואיהם יחול הדין השרעי בלבד ולא יחול חוק יחסי ממון בין בני זוג – 1973. כמו כן נקבע, כי האישה תישאר בבית הנישואין לאורך כל חייה.

3. לאחר נישואיהם, התגוררו הצדדים בבית ששייך לנתבע בעיר ***. הצדדים ניהלו משק בית משותף וממערכת הנישואין לא נולדו להם ילדים. הצדדים התגרשו לאחר שהנתבע הגיש תביעת בוררות (תחכים) לבית הדין השרעי. בית הדין השרעי הורה על גירושי הצדדים וחייב את הנתבע בתשלום מלוא המוהר הדחוי ע”ס 20,000 ₪.

4. בעלי הדין נחקרו בדיון ההוכחות שנערך ביום 20/6/23. בדיון זה נחקרו גם שני אחיה של התובעת שהעידו מטעמה. לאחר סיום דיון ההוכחות, ניתנה החלטה על הגשת סיכומים בכתב מטעם הצדדים. הצדדים הגישו סיכומים בכתב ועתה יש להכריע בתביעה.