תקציר פסק דין: תמ”ש (קרית-שמונה) 64849-02-20

התובעת 1 הגישה תביעה הכוללת סעדים מגוונים שכותרתה תביעה רכושית, בעלות במקרקעין, פירוק שיתוף בחלקה Xגוש XXXXX, הגבלת שימוש, חלוקת שטחי מקרקעין לא מוסדרים, חיוב בדמי שימוש, צו מניעה קבוע וצו עשה קבוע.

במהלך הדיונים, ומשהתברר כי בחלק ניכר מהסעדים כלל לא ניתן לדון במסגרת תביעה זו, אם משום שהסמכות העניינית לדון בהם נתונה לערכאה אחרת, ואם משום שטרם הגיע המועד לדון באותם סעדים, צומצם הסעד המבוקש ונותר בעניין הבעלות במקרקעין, כאשר המשמעות הממשית של סעד זה היא מתן פסק דין הצהרתי בקשר לזכויותיו של המנוחXז”ל, בעלה של התובעת 1 (להלן: “המנוח X”) בחלקות השייכות לעיזבון המנוח Yז”ל (להלן: “המנוח Y”), שהיה סבם של המנוח Xוהנתבע 4, ואביהם של הנתבעים 1 – 3.

1. התובעים – XXXXX(להלן: “התובעת”) אלמנתו של המנוח Xוילדיה הקטינים (התובעים 2, 3), הנהנים מעיזבון המנוח X, הגישו תביעתם כנגד הנתבעים 1 – 4 שהם חלק מהזוכים בעיזבון המנוח Y, לפי צו קיום צוואתו. הנתבעים 1 -3 הם בניו של המנוח Yואילו הנתבע 4 הוא אחיו של המנוח X.

2. התובעת 4 XXXX(להלן: “XXXX”), היא בתם הבגירה של התובעת והמנוח X, ואחותם של התובעים 2,3, זוכה בחלק של 1/6 מחלקו של המנוח X. אציין כי בתחילה, הוגשה התביעה גם כנגד הבת XXXX, אלא שכבר בשלב מוקדם בבירור התובענה הודיעה XXXXכי היא תומכת בתובענה ומסכימה לטענות העולות ממנה, ומשכך שונתה הגדרתה והיא נקבעה כתובעת 4.

3. הנתבע 1, מר XXXX(להלן: “הנתבע 1”), הוא בנו של המנוח Yודודו של המנוח X, שימש כמנהל עזבון המנוח Y. נטען על ידי הנתבע 1 כי הוא סיים לשמש כמנהל עיזבון בשנת 1986.