תקציר פסק דין: תמ”ש 16266-11-23

1. בפניי תובענה למתן היתר לעשות שימוש בעוברים שנוצרו מביציותיה של גב’ xxxxxxx ז”ל (להלן: “המנוחה”) שהופרו בזרעו של התובע 1 (להלן: “התובע” ו/או “מר xxxx”) לפני כ- 20 שנה והוקפאובמעבדת IVF במרכז הרפואי שיבא בתל השומר(להלן: “העוברים” ו/או “העוברים המוקפאים”), וזאת לצורך השתלתם ברחמה של רעייתו הנוכחית- התובעת 2 (להלן: “התובעת” ו/או “גב’ xxxx” ו/או “רעייתו הנוכחית”), בארץ או בחו”ל.

2. התובענה דנן הוגשה לבית משפט זה לאחר שעניינם של הצדדים הובא לפתחו של בית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק במסגרת עתירה בבג”ץ 2790/23. בפסק דינו מיום 16.7.23 קבע בית המשפט העליון כדלקמן:

“העתירה שלפנינו מעוררת שורה של סוגיות עקרוניות.

עם זאת, מאחר שהדין נגזר מהעובדות , הצדדים קיבלו המלצת בית המשפט ולפיה יפנו העותרים לבית המשפט לענייני משפחה, כערכאה הדיונית הנכונה והמוסמכת, על מנת שבית המשפט יבחן את רצונה המשוער של הנפטרת בנסיבות העובדתיות של המקרה דנן, ובנוסף, יכריע לגופה של בקשה כאשר כל טענות הצדדים בכל השאלות העקרוניות שמורות להם” (ההדגשה אינה במקור, א.כ.); (ר’ ס’ 1 לפסק הדין בבג”ץ 2790/23) (להלן: “הבג”ץ ו/או בג”ץ 2790/23”).

3. בעקבות הפסיקה בבג”ץ 2790/23 הוגשה ביום 2.11.23 התובענה שבפניי; כתב תגובה מטעם המדינה הוגש ביום 29.12.23 .