תקציר פסק דין: תמ”ש 16279-04-23

1. בפני תביעה להורות על פירוק שיתוף במקרקעין במגרש מספר 74 בקיבוץ —, אשר הוגשה ביום 13.04.2023, וזאת בעניינם של יורשי המנוחה, ח.ב.ד ז”ל, שהלכה לבית עולמה ביום 9.11.2017.

עסקינן בנכס הרשום בספרי רשות מקרקעי ישראל, המצוי בקיבוץ —, לגביו נחתם הסכם שיוך, במסגרתו קבועים תנאים לקבלה לחברות בקיבוץ, כאשר בשלב הגשת התובענה, שיוכו של הנכס למנוחה, טרם הושלם. הסכם השיוך בין הקיבוץ לבין עזבון המנוחה נחתם ביום 30.10.19.

צו ירושה ניתן ביום 09.11.17, לפיו התובע והנתבעים 1 ו -2 הם יורשי המנוחה.

התובע, עתר, בהתאם לסעיף 113(א) לחוק הירושה, מאחר ועסקינן בנכס שאינו ניתן לחלוקה וכזה שככל ויחולק יאבד מערכו, להורות על מכירתו בהליך של התמחרות, בין היורשים בלבד, כאשר המרבה במחיר יוכל לרכוש אותו וזאת בהתאם לשמאות שתיערך.

2. התובע הפנה להליך קודם שהתנהל בין הצדדים, ת”ע 48107-10-21 (להלן: “ההליך הקודם”), אשר ננקט על ידי הנתבעים שעתרו להורות לתובע לחתום על הסכם השיוך (זה המובא לעיל). בתגובת התובע לבקשה שם, טען כי נכון לסיים המחלוקת בהתאם להוראת סעיף 113 לחוק הירושה, על ידי קיום התמחרות בין היורשים, כאשר הפנה להלכות בעניין זה, הקובעות עדיפות לדיני הירושה, בשלב בו היו מצויים הצדדים, על פני דיני המקרקעין, מקום בו הזכויות היו רשומים על שם היורשים. בעניין זה התובע כאן הפנה לפסיקות השונות ועתר למתן סעד תואם.