תקציר פ ס ק ד י ן: תמ”ש 18974-02-14

1. בפניי תובענה לאכיפת הסכם אשר לטענת התובע נחתם בינו לבין ששת אחיו (ביניהם אחות אחת) לחלוקת מקרקעין אותם ירשו כולם מאביהם המנוח. התובע יליד 1924, וההסכם הנטען נחתם לכאורה ביום 3.12.1982 (להלן – “ההסכם”). המקרקעין מושא המחלוקת הם מגרש בשטח כולל של כ-2 דונם (1,984 מ”ר) הידוע כחלקה 17 בגוש X(להלן – “המגרש”, “החלקה” או “הנכס”) המצויים ביישוב בסמת טבעון, מקום מגורי המשפחה.

2. לטענת התובע, לכל אחד מן האחים היתה נתונה 1/7 מן הזכויות במגרש, ובהתאם להסכם ויתרו כל אחיו לטובתו על זכויותיהם במגרש, באופן שהוא נותר הבעלים של מלוא הזכויות בו. כך, כנגד ויתורו על חלקו לטובת אחיו או מי מהם במגרשים אחרים אותם ירשו האחים מאביהם.

3. נציין כבר כעת שזכויות התובע מתוקף ההסכם מעולם לא נרשמו כדין, ואף לא נטען אחרת, ובפנקס רישום המקרקעין רשום התובע כבעל 1/7 מהזכויות במגרש לצד חמישה מאחיו.

4. אחד מן האחים, שאינו בעל דין בהליך זה, שמו מ.ס בשנת 2012 העניק את זכויותיו במגרש (1/7) במתנה לבנו ה. – הוא הנתבע מס’ 3 שלפניי. אין חולק שעסקת המתנה הסתיימה ברישום, ובאופן שבעלי הזכויות הרשומים על המגרש (1/7 מן הזכויות בחלקה לכל אחד) הם: התובע, 5 מאחיו, והנתבע מס’ 3 שהוא אחיינם – בנו של האח מ’.

5. התובע עותר אם כן להצהיר שהוא הבעלים הבלעדי של מלוא הזכויות במגרש, מתוקף ההסכם, והן להורות על רישומו של התובע בפנקס המקרקעין כבעלים יחיד בהתאם.