תקציר פסק דין: תמ”ש 20651-05-17

הליך זה עניינו סעד בדבר הצהרת זכויותיה של המנוחה, הגב’ ח’ ז”ל, מכוח נישואיה לנתבע 1; מתוך כך, עותרים התובעים, בשם המנוחה, בגדרי הליך זה, לקבלת שני סעדים הצהרתיים קונקרטיים: האחד, הצהרה בדבר זכאות המנוחה למחצית בזכויות הנתבעים שבבית המגורים שבו התגוררו המנוחה והנתבע 1 כבני זוג, והשני הצהרה בדבר מחצית זכויות המנוחה בחשבון הבנק שעל שמו של הנתבע.

ההליך נפתח לכתחילה ע”י התובעים 1-2, מכוח מינוים כאפוטרופסיים על גופה ורכושה של המנוחה. ברם, למרבה הצער, סמוך לפתיחתו הלכה המנוחה לבית עולמה. בנסיבות אלה נוהל בפועל ההליך במישרין ע”י התובעים 1-2 בצירוף התובעת 3, נכדת המנוחה, כיורשיה.

1. בשנת 1979, בהיות המנוחה כבת 50 שנים ובהיות הנתבע 1 כבן 55 שנים, נישאו בנישואים שניים שלא נרשמו במשרד הפנים (להלן: “המנוחה” ו”הנתבע” וביחד “בני הזוג”, בהתאמה); לעת מועד נישואיהם, היו לכל אחד מהם ילדים מנישואים קודמים (התובעים 1-2 והנתבעים 1-2); לבני הזוג לא היו ילדים משותפים.

2. לאחר נישואי בני הזוג עברה המנוחה להתגורר עם הנתבע בבית שבו התגורר ברחוב xxx; הוא הנכס העיקרי העומד בלב המחלוקת (להלן: “הבית” או “בית המגורים”).

3. הבית נרכש ע”י הנתבע ואביו בשנת 1947 ונרשם על שם שניהם בחלקים שווים.