תקציר פסק דין – עותק מותר לפרסום: תמ”ש 24157-06-19

לפניי תביעה שהוכתרה “תביעה לצו מניעה ופינוי”, במסגרתה עותרת התובעת לסילוק ידה של נתבעת 1, (אחותה), מנכס המצוי במקרקעין בגו”ח ברח’ מ. , בקרית (להלן:” הנכס”) הרשומות במנהל מקרקעי ישראל על שמה של התובעת בלבד. במקביל נדרש מתן צו מניעה המורה על הרחקה מהנכס הנ”ל ומניעת הטרדה של התובעת המופנה לנתבעת 2 (אחותה של התובעת ונתבעת 1) ולנתבעת 3 (בתה של נתבעת 2 ואחיינית של התובעת ונתבעת 1).

רקע וטענות הצדדים:

1. התובעת היא אחותן של נתבעת 1 ונתבעת 2 ודודתה של נתבעת 3 . הנכס הנ”ל רשום על שמה כזכויות לא מהוונות במנהל מקרקעי ישראל, הכל בהתאם לאישור רישום זכויות שצורף לכתב התביעה. האסמכתאות שהמציאו שני הצדדים לא הותירו עוד ספק בנוגע לטעות בזיהוי הנכס כפי שיפורט בהמשך.

2. כתב תביעה הוגש ביום 12.8.19 . במסגרתו נטען, כי הזכויות בנכס הוענקו לתובעת אגב מתן צו קיום צוואה של אביה המנוח שנערכה ביום 12.9.05 בהליך ת”ע 59564-05-17 .הצוואה קוימה וניתן פסק דין מיום 19.2.18 שהפך לחלוט. התובעת מציינת כי כשנה וחצי לפני הגשת התביעה הרשתה לנתבעת 1 להתגורר בנכס וזאת לתקופה זמנית בלבד. הנתבעת 1 עברה הליך שיקום עקב התמכרויות לסמים, עודנה מטופלת בתחליף סם, מכניסה זרים לנכס, ומפריעה לתובעת. כמו כן הנתבעות התנהגו כלפי התובעת בצורה מחפירה ונתבעת 1 מסרבת להתפנות מהנכס. נטען כי הנתבעות מתקשים לקבל את המציאות לפיה התובעת זכאית לזכויות בנכס. התובעת נאלצה בעבר לפתוח בהליך למניעת הטרדה מאיימת במסגרת ה”ט 1532-12-17 . ביום 3.12.17 ניתן צו האוסר על הכנסת צדדי ג’ לנכס , אך לא מונע ביקור בני משפחה אחרים כדי לטפל בנתבעת 1. נטען כי בערעור שהוגש על פסק הדין בתיק ה”ט בית משפט קבע כי הסיוע לנתבעת 1 צריך להתקבל דרך המל”ל. בהליך מאוחר במסגרת ה”ט 22826-05-19 ניתן ביום 19.5.18 צו הרחקה נגד נתבעות 2,3. בהתאם לאמור , התובעת ביקשה להורות על קבלת הסעדים שלהלן:

3. בכתב ההגנה שהוגש ביום 27.6.19 ע”י הנתבעות 1,2,3, נטען כי נתבעות 2,3 מגיעות לנכס מסיבות הומניטריות לסייע לנתבעת 1 הזקוקה לעזרה . עוד נטען כי נתבעת 1 אינה מכורה לסמים אלא מטופלת בתוכנית מסודרת באמצעות לשכת הרווחה. התובעת אינה מעוניינת לסייע לנתבעת 1 ומבחינתה אין מניעה לסלק אותה לרחוב. התובעת מטרידה את הנתבעות כי היא נאלצת לקבל את התובעת לבית לאור החלטת בית המשפט המחוזי בעמ”ש30086-03-18 אשר התירה לנתבעת 1 להמשך להתגורר בנכס עד מציאת מקום מגורים אחר וזאת בניגוד לעמדת התובעת. עוד נטען כי נתבעת 1 נמצאת בתהליך לקבלת דיור ציבורי, אשר מצריך זמן. בהתאם נעתר לאפשר לנתבעת 1 להמשיך להתגורר בנכס עד הסדרת עניין קבלת דיור ציבורי מתאים.