תקציר פסק דין: תמ”ש 40568-10-23

זהו פסק דין בתביעת התובעים לחייב את בנם (הנתבע 2, להלן: “הנתבע”) ואת גרושתו (הנתבעת 1, להלן: “הנתבעת”) להשיב להם הלוואה בסך של 900,000 ₪ שנטען כי הלוו התובעים לנתבע, במסגרת נישואיו וגירושיו מאשתו הראשונה ושנים לפני שהכיר את הנתבעת, ואף ליתן להם זכויות בדירה הנ”ל.

א. העובדות שאינן שנויות במחלוקת-

1. למען הנוחות, תפורט המסכת העובדתית הרלוונטית בטבלה-

הנתבע רוכש עם אשתו הראשונה את הזכויות בדירה ברח’ XXX הידועה כגוש X חלקות X,X (להלן: “הדירה הראשונה”).

התובעים והנתבע חותמים על הסכם הלוואה ע”ס של 900,000 ₪, בסמוך לרכישת הנתבע את זכויותיה של אשתו הראשונה בדירה הראשונה במסגרת גירושיו ממנה (להלן: “ההסכם/הסכם ההלוואה”). כעולה מההסכם, ההלוואה נתנה לנתבע בסכומים משתנים ובמועדים שונים, החל מחודש 2009 ועד למועד עריכת ההסכם “לצורך רכישת דירה, כיסוי חובות ומחייה” (פרק המבוא וסע’ 2.1 להסכם). עוד הוסכם בהסכם כי הדירה הראשונה תמושכן לטובת התובעים (סע’ 3.1 להסכם), כי הנתבע מתחייב לפרוע את ההלוואה, ללא ריבית, בתום 5 שנים ממועד החתימה על ההסכם לכל המוקדם, באמצעות מכירתה (סע’ 2.2 ו-4 להסכם) וכי ככל שלא יעשה כן יחויב בתשלום ריבית פיגורים בגין ההלוואה ולפיצוי מוסכם בסך של 50,000 ₪ (סע’ 5.1 ו- 6.1 להסכם).