תקציר פסק דין: תמ”ש 57790-02-23

עסקינן בסכסוך כספי-עסקי בין אב לבנו. בשנת 1990, עת הבן (הנתבע) היה כבן 17.5 שנים, הועברו לו ללא תמורה 25% ממניות חברה, שהאב (התובע) מחזיק ב-75% מהמניות הנותרות בה. לאורך השנים, ניהל האב את פעילות החברה, שלט בנכסיה וברווחים שנבעו מכל מניות החברה. בשנת 2022 ביקש האב להקים קרן נאמנות במסגרת הסדר העברה בין דורית, ודרש אגב כך מהבן להשיב לידיו את המניות שבהחזקתו. הבן סרב, בטענה כי האב העניק לו את המניות במתנה.

נוסף לסכסוך בעניין המניות, בחודש פברואר 2022 העביר האב לבן כספים. ביחס לסך של 325,000 ₪ נותרה מחלוקת בין הצדדים – האב טען כי מדובר בהלוואה שהבן לא השיב לידיו, ואילו הבן טען כי סך של 100,000 ₪ הוענק לו במתנה, ויתרת הסכום בסך של 225,000 ₪, הוא הלוואה שהבן השיב לאב.

בתובענה זו עולות אפוא שתי שאלות עיקריות, הדרושות להכרעה: האחת – האם הבן מחזיק את המניות שהועברו לו בנאמנות עבור האב ובפועל מדובר ברכושו של האב- כטענת האב, או שמדובר במניות שהאב העניק במתנה לבן, והן מהוות כיום רכושו של הבן- כטענת הבן; השניה – האם הבן חייב להשיב לידי האב את החזר הסכום הכספי שבמחלוקת, כולו, או למצער, את חלקו.

העובדות הצריכות לעניין

1. התובע, מר א.מ. (להלן:”האב”), והנתבע, מר ב.מ. (להלן:”הבן”), הם אב ובנו. הבן הוא הילד הבכור במשפחת האב ורעייתו, הגב’ מ.(להלן: “האם”). מלבד הבן, לבני הזוג שתי בנות, מ’ וח’ (להלן:”הבת מ'” ו”הבת ח'”, לפי העניין), והיה להם בן נוסף, י.ח. ז”ל, שנפטר לפני כ-20 שנה בנסיבות טרגיות.