תקציר פסק דין: תמ”ש 66610-11-23

1. עניינו של פסק דין זה הכרעה בתביעה לבירור קשרי משפחה בהתאם לחוק מידע גנטי, תשס”א-2000 (להלן: “חוק מידע גנטי”).

2. התובע והנתבעת 2 הם נוצרים אשר נישאו זל”ז בנישואין אזרחיים ביום XXXXב-XXXX ובחודש XXXX עלו לישראל. יחסי הצדדים עלו על שרטון ונישואיהם הותרו בהסכמה ביום 12.3.24 (ר’ תה”ן 34246-02-24). מקשר הנישואין נולדו לנתבעת 2 ולתובע 3 ילדים, ביחס לאחד מהם, XXXXX (להלן: “הקטין”) כיום כבן 11 וחצי שנים, הוגשה התביעה שלפני בטענה שקיים חשש שהתובע, שהוא האב הרשום, אינו אביו הביולוגי.

3. על פי גרסת התובע, בתקופה בה נקלטה הנתבעת 2 להיריון עם הקטין, התובע עבד מחוץ לבית והיה חוזר לביתו אחת לחודש ולעיתים אחת לחצי שנה. לדבריו, מעולם לא היה לו חשש שהקטין אינו בנו, עד שהנתבעת 2 הטיחה בפניו שהקטין אינו בנו הביולוגי, מאז מקנן בו החשש ולא מניח את דעתו, על כן הוא עותר לבירור אבהותו בהעדר הסכמה מצד הנתבעת 2.

4. בכתב ההגנה טענה הנתבעת 2, שהתביעה הוגשה בחוסר תום לב ללא כל התחשבות בקטין, בגילו ומצבו שעה שזה עתה עלה לארץ וחווה קשיי התאקלמות, וזאת אף בניגוד להצהרותיו של התובע בפני מוסדות ורשויות לפיהן הקטין הוא בנו והכל במסגרת תהליך קביעת זכאותם לעלייה, לרבות קבלת כספים עבור התא המשפחתי כולל הקטין.

5. הנתבעת 2 הוסיפה וטענה שהצדדים המתינו שנים רבות עד לקבלת זכאותם לעלייה, כל אותן שנים חיו כתא משפחתי אחד, כאשר התובע מעולם לא טען שהקטין אינו בנו, כך שהעיתוי מלמד על מטרה שלא לשאת במזונות. לעמדת הנתבעת 2 התביעה הינה תולדה של יחסיהם אשר עלו על שרטון והיא הכחישה טענת התובע לפיו היא הטיחה בו שהקטין אינו בנו. על פי גרסתה, הקטין אינו מכיר אב אחר ואין מקום לזעזע אותו ולטעת בו ספקות מיותרים, בשים לב לגילו ונוכח המציאות החדשה אליה הוא מסתגל. בנסיבות אלה היא מתנגדת לבירור האבהות וטוענת שהקטין בנו של התובע.