תקציר פסק דין: תמ”ש 8153-05-16

עניינו של פס”ד זה בפרשנות לשון ייפוי כח בלתי חוזר במסגרתו התחייב המנוח לעשות עסקאות במקרקעין שונים.

1. המנוח ע.א.ח.ד ז”ל, שנשא בחייו ת.ז 00000 (להלן: “המוכר” או “הסב”) אביהם של מ.ס.ע.ד; פ.ע.א.ד; מ.ע.ד; ע.א.א.ד; ח.ע.א.ד; א.ע.א.ד (להלן: “הבנים” או המוטבים”).

2. התובעים בני זוג הנשואים זל”ז. התובעת (להלן: “התובעת”) הינה היורשת היחידה של אביה מ.ע.ד ז”ל (להלן: “מ’ “) שנפטר כשהייתה בת שנתיים בלבד והינה בתו היחידה. התובע (להלן: “התובע”) הינו בנו של מ.ס.ע.ד ז”ל, אחיו של מ’, ובן דודה של התובעת. הנתבעים 1-5 והתובעים הינם בני דודים מצד האב (ילדי המנוח א.ע.א.ד ז”ל, ונכדיו של ע.א.ח.ד ז”ל- הסב) (להלן: “הנתבעים”).

3. בחודש נובמבר 1960 חתם הסב על ייפוי כח בלתי חוזר במסגרתו התחייב לעשות עסקאות במקרקעין שונים לטובת חמשת בניו וחמשת נכדיו, הם הנתבעים (להלן: “ייפוי הכח”). במועד החתימה על ייפוי הכח, בניו היו בחיים למעט בנו א.ע.א.ד, אבי הנתבעים.

4. המחלוקת בעניינו הינה בפרשנות לשון סעיף 8 לייפוי כח (להלן:” פסקה 8 או שמינית”), כך שלגרסת התובעים מלשון הפסקה השמינית יש להתייחס לנתבעים כישות אחת, ומכאן שהם ביחד זכאים לחלק שווה כמו כל אח (דודיהם), קרי 1/6 מהזכויות המועברות, ומנגד סבורים הנתבעים שלכל מוטב כמפורט בפסקה השמינית, הוענקו זכויות, ומכאן שיש לערוך חלוקה שווה בין כולם כך שחלקו של כל מוטב יהיה 1/10 מכלל הזכויות המועברות בנכסים הבאים (להלן: “נכסי המקרקעין”);