אודות אביעד טמיר

טמיר למד לתואר ראשון במנהל עסקים ומזרח אסיה באוניברסיטה העברית בירושלים^[9]. במהלך לימודיו השתתף בתוכנית "עתידים למנהל הציבורי" המכשירה עתודה ניהולית לעבודה במגזר הציבורי^[9]. הוא זוכר כי "ה-100 היחיד שקיבלתי בתואר היה בקורס בחירה של המחלקה לתקשורת"^[9], ומדגיש את החשיבות שייחס לקורסים העוסקים בנפש האדם: "בעסקים מאוד חשוב להבין את נפש האדם"^[9].

עם סיום לימודיו, טמיר החל את הקריירה שלו כיועץ מנכ'ל במשרד לאזרחים ותיקים (כיום המשרד לשוויון חברתי)^[9]. במקביל קיבל הצעה למלגת המנהיגות היוקרתית על שם ראלף גולדמן מטעם ארגון הג'וינט העולמי. על ההתלבטות האם לעזוב את המסלול המואץ לקידום בממשלה לטובת שנת חקר, הוא מספר: "אנחנו נוטים לעצור את עצמנו, לחשוב אם זה נכון או לא.. אבל לפעמים פשוט צריך לסמוך על תחושת הבטן ולרוץ על זה!"^[9]. בסופו של דבר בחר טמיר לקבל את המלגה ועבר שנה משמעותית במסגרתה חקר וביצע פרויקטים באתיופיה, פולין, אוקראינה והאיטי^[9].

מתוך רצון להמשיך ולקדם את החזון של תכנית "עתידים למנהל הציבורי", טמיר היה אחד ממייסדי ארגון "מעש" הפועל לחיזוק ולהתחדשות השירות הציבורי בישראל^[9]. במסגרת הארגון ביצע מחקר עומק הכולל בחינת מודלים עולמיים ומיפוי החסמים וההזדמנויות לכניסת הון אנושי איכותי בדרגות ניהול ביניים, וכן ייצר חלופות מדיניות בדיאלוג עם הממשלה^[9].

בהמשך דרכו עבד טמיר כמנהל רכש עבור חיל האוויר מטעם משרד הביטחון בניו יורק^[9]. כשחזר לישראל, נכנס לתחום ניהול המשברים במשרד הפרסום גיתם BBDO IM ולאחר שנה מונה לתפקידו במשרד הכלכלה^[9].

ניהול תחום ההשקעות הזרות במדעי החיים

בשנת 2016 הצטרף טמיר למשרד הכלכלה והתעשייה^[5]. בתפקידו הקודם למינויו כנספח כלכלי, ניהל טמיר במשך חמש שנים את תחום ההשקעות הזרות במדעי החיים והבריאות ברשות לשיתוף פעולה תעשייתי וקידום השקעות זרות (Invest in Israel) במשרד הכלכלה והתעשייה^[11][12][16]. לטענת טמיר, "המפתח להצלחה הוא הורדת החסמים באמצעות שיתוף בידע הקיים בין החברות בתוך האקוסיסטם בתחום"^[22].

בתקופת הקורונה, טמיר שימש נציג המשרד בחמ"ל הלאומי להתמודדות עם המשבר^[5], ונטל חלק במאבק מול העולם על רכש ציוד רפואי^[14]. הוא מספר: "עברנו פה שינוי טכנולוגי ותרבותי מדהים"^[14].

חתימת הסכם שיתוף פעולה עם האמירויות

בדיוק כשנסגר החמ"ל הלאומי ונחתמו הסכמי אברהם בשנת 2020, טמיר היה ביחידה לקידום השקעות זרות במשרד^[3]. אחד הדברים המרכזיים שסייע להוביל היה חתימת הסכם שיתוף הפעולה מול היחידה המקבילה לקידום השקעות זרות באבו דאבי^[3][5]. על התקופה הזו הוא מספר: "שם נוצר הניצוץ, תוך כדי השיחה והדיאלוג מול האמירתיים, משהו ניצת בי בלב והתחלתי להימשך אל איחוד האמירויות. כששמעתי שפותחים שם נספחות, מיד הגשתי מועמדות ולשמחתי כאן אני נמצא היום"^[3].

ביוני 2021 הודיע משרד הכלכלה והתעשייה כי מינהל סחר חוץ יפתח בקיץ הקרוב נספחות כלכלית חדשה באבו דאבי, ובראשה יעמוד אביעד טמיר^{[11][12][13][25]}. הוא נבחר לאחר תהליך מיון ממושך והחל לכהן בתפקיד החל מאפריל 2022^[16]. הנספחות פועלת באבו דאבי לצד שגרירות ישראל והקונסוליה הכללית בדובאי, ואמונה על קידום היחסים הכלכליים והמסחריים בין ישראל לאיחוד האמירויות^[11].

בתפקידו מכהן טמיר גם כחבר מערך הנספחויות הכלכליות של ישראל ברחבי העולם^[4]. הוא מופיע ברשימת הנספחים הכלכליים של משרד הכלכלה והתעשייה, כאחראי על איחוד האמירויות הערביות^[18]. נכון לשנת 2021, טמיר היה בן 39^[5].

ליווי חברות ישראליות בשוק האמירתי

בתפקידו כנספח כלכלי, טמיר אחראי על ליווי חברות ישראליות המעוניינות לפעול בשוק האמירתי. הוא מסביר כי "מבחינת האמירתיים, היחסים הכלכליים עם ישראל הם אסטרטגיים וארוכי טווח, והחלטות לא מתקבלות בשליפה או על בסיס כותרות"^[2]. הוא מדגיש את החשיבות של הבנת התרבות המקומית: "באיחוד האמירויות ההכרות של התרבות המקומית והשילוב בין יחסים בין אישיים ועסקים מאוד משמעותי. לפי שרצים קדימה, חשוב לצד השני להכיר אותך לעומק ולבסס יחסים"^[5].

הצוות של הנספחות הכלכלית עובד באופן יומיומי עם חברות ישראליות לאיתור מפיצים ושותפים מקומיים בשוק האמירתי^[2]. טמיר מציין כי "חלק מהעבודה שלי הוא גם לדעת להגיד לחברות מתי זה עדיין לא הזמן הנכון להיכנס לשוק. לא לכל חברה, אבל לחלק כן. זה לא פשוט, אבל זה חוסך זמן, כסף ואנרגיה"^[3].

קידום משלחות כלכליות ופעילויות משותפות

לאורך תקופת כהונתו, טמיר מקדם פעילויות משותפות של מינהל סחר חוץ עם מכון הייצוא ומשרד החוץ בקידום משלחות וכן תערוכות באיחוד האמירויות^[5]. בתקופת מלחמת חרבות ברזל, הנספחות הכלכלית המשיכה לעבוד באופן מלא ובתיאום הדוק עם מכון הייצוא, שגרירות ישראל באבו דאבי והקונסוליה הכללית בדובאי^[2]. טמיר מציין כי "לאורך התקופה קידמנו בממוצע כ-2 משלחות כלכליות בחודש"^[2], ומדגיש את "התמיכה המדהימה של שגרירות איחוד האמירויות בתל אביב ושל משרד החוץ האמירתי, שליוו וסייעו באופן שוטף בקידום ובתמיכה בכלל הפעילויות לאורך התקופה"^[2].

פערים תרבותיים ואתגרים

טמיר מזהה פערים תרבותיים משמעותיים כאתגר מרכזי בעבודה עם האמירתיים. הוא מסביר: "האמירתיים כמעט אף פעם לא אומרים 'לא', וזה יכול להיות מבלבל מאוד לחברות ישראליות"^[1]. כאן, לדבריו, נכנס תפקידה של הנספחות הכלכלית, "לעשות את ה-follow-up, לקרוא נכון את המפה, ולנסות להחזיר לחברות פידבק מדויק ככל האפשר"^[1].

הוא משתף באנקדוטה אישית שהמחישה לו את עומק הפער התרבותי: במהלך נסיעה בישראל עם בכיר אמירתי, אותו בכיר קיבל הודעה ממנכ'ל של חברה ישראלית שניסה לקבוע פגישה. "שאלתי אותו למה הוא לא פשוט אומר שזה לא רלוונטי", מספר טמיר. "והוא ענה לי בכנות: 'כי עכשיו זה לא רלוונטי, אבל אולי עוד שנה כן'"^[1]. לדבריו, "זה היה רגע מכונן. זו תפיסה אמירתית עמוקה של חשיבה לטווח ארוך ובניית יחסים אסטרטגיים, ולא קבלת החלטות טקטיות נקודתיות"^[1].

אופי השוק האמירתי

טמיר מציג את השוק האמירתי כשוק מאוד תחרותי. "זו מדינה עם 10 מיליון תושבים ויש בה כל מותג בינלאומי. זה אומר שלא כל השוק הוא פרימיום. צריך להיות תחרותי גם במחיר וגם ממבחינת המוצר"^[3]. הוא מדגיש כי האמירתיים "מאוד אסטרטגיים, הם מסתכלים 50 שנה קדימה, יש להם חזון שנקרא 2071, איך להפוך את המדינה ליותר טובה מבחינת תשתיות, שירות לאזרחים ועוד. הם מסתכלים בצורה מאוד מפוכחת קדימה"^[3].

טמיר מתאר שוק הממוקד בתחומים כמו סייבר, פינטק, אגריטק, בינה מלאכותית ותשתיות ענן ודאטה סנטרס שמושכים אליהם עשרות חברות ישראליות שכבר פעילות באיחוד האמירויות^[2]. לצד אלה, הוא מציין גם פוטנציאל בתחומים שעדיין מתפתחים, כמו בריאות דיגיטלית, אנרגיה ומים, אך מדגיש שמדובר בשווקים עתירי רגולציה ותהליכי רישוי ארוכים^[2].

שלושה עקרונים להצלחה בשוק האמירתי

טמיר מונה שלושה עקרונות פרקטיים שחברות ישראליות חייבות להבין אם הן רוצות להגדיל את סיכויי ההצלחה שלהן באמירויות^[1]. העיקרון הראשון הוא התמדה ופוקוס. לדבריו, זה אינו שוק שמפתחים "על הדרך" או מנהלים מרחוק. נדרשת השקעה של זמן, נוכחות פיזית או עבודה צמודה עם שותף מקומי, והגעה תכופה לשטח. "ממש להגיע כל כמה שבועות, לפעמים אפילו ליום אחד, להיפגש, לשמור על קשרים, להיות שם פיזית"^[1].

העיקרון השני הוא תחרותיות. "זה שוק מאוד תחרותי", הוא מדגיש. כל המותגים הגלובליים כבר נמצאים שם, עם חיבור חזק לדרום מזרח אסיה ולהודו. כדי להצליח, חברות ישראליות נדרשות לא רק ליתרון טכנולוגי ברור, אלא גם למחיר תחרותי וליכולת ביצוע. "זה לא שוק של פרימיום רק כי אתה ישראלי"^[1].

העיקרון השלישי הוא אורך נשימה. "צריך להיכנס לשוק הזה מראש עם ההבנה שעסקה ראשונה יכולה לקחת שנתיים ואפילו שלוש", אומר טמיר. בניית אמון, היכרות ובשלות לוקחות זמן, ומי שמגיע עם ציפייה לתוצאה מהירה, לדבריו, "בדרך כלל מתאכזב"^[1]. מי שמבין את הקצב ונערך לכך מראש עם סבלנות ויכולת להתמיד לאורך זמן, מגדיל משמעותית את הסיכוי להצליח בשוק האמירתי^[1].

המלחמה בישראל השפיעה בתחילה גם על הזירה הכלכלית באמירויות, אך לא לאורך זמן. טמיר מסביר: "בשבועים הראשונים הייתה האטה מסוימת, אבל די מהר האמירתיים זיהו את היכולת של החברות הישראליות להמשיך לתפקד בצורה אפקטיבית גם תחת מצב של מלחמה. במקביל, החברות הישראליות הבינו שבאמירויות המיקוד הוא בדיאלוג עסקי ולא בפוליטיקה. ברגע שזה התחדד, ובתקופה שבה שווקים אחרים היו הרבה יותר קשים לפעילות, ראינו שחברות מפנות יותר קשב ומשאבים חזרה לאמירויות, והפעילות שם חזרה בהדרגה"^[2].

טמיר מדגיש שלא היו ביטולים רוחביים או רתיעה מערכתית: "מבחינת האמירתיים, היחסים הכלכליים עם ישראל הם אסטרטגיים וארוכי טווח, והחלטות לא מתקבלות בשליפה או על בסיס כותרות"^[2]. הוא מדגים זאת בכך שדווקא בתקופת המלחמה, כשחברות תעופה זרות רבות עצרו טיסות, אתיחאד ופליי דובאי הגדילו את מספר הטיסות היומיות, מה שאפשר לתעשייה הישראלית להמשיך לפעול מול השווקים הגלובליים עם חיבור רציף למזרח ואף לצפון אמריקה דרך האמירויות^[2].

מה שכן השתנה, אומר טמיר, הוא אופי הפעילות עצמה: פחות תקשורתית ויותר ממוקדת, מתוך רצון לצמצם רעשי רקע ולהתמקד בעבודה עסקית שקטה^[2].

היקף הסחר וההשקעות

טמיר מציג נתונים המעידים על הצלחת היחסים הכלכליים. מאז 2021 היקף הסחר חצה את 12.5 מיליארד הדולר, עם ממוצע של כ-3 מיליארד דולר בשנה, והשקעות ישירות של כ-2.5 מיליארד דולר בישראל^[2]. נתוני מכון הייצוא מראים כי היקף הסחר עם איחוד האמירויות במחצית הראשונה של 2022 עקף את סך כל ההיקף ב-2021 - וגם בסך הייצוא מישראל לאיחוד נרשמה מגמה דומה^[10]. שגריר ישראל באמירויות הצהיר באותה תקופה: "אני צופה שהם יהיו בעשיריית המדינות עם הסחר הישראלי הגבוה ביותר"^[10].

אופי ההשקעות האמירתיות בישראל

על השקעות האמירויות בישראל, טמיר אומר: "המדינה הזו משקיעה סכומי עתק בישראל - הם פשוט דיסקרטיים"^[3]. הוא מסביר כי האמירתיים מעדיפים לפעול בדיסקרטיות, וההשקעות שלהם בישראל - ממאגר תמר ועד קרנות השקעה גדולות - ממשיכות לזרום גם אם לא תמיד באופן גלוי^[3].

חשיבות הסכמי אברהם

בראיון בסמוך לשנתיים לחתימה על הסכמי אברהם, טמיר אמר: "זה משמעותי מעבר לפן הכלכלי"^[3]. הוא מציין כי הסכמי אברהם לא היו רק אירוע דיפלומטי אלא שינו באופן מהותי את המפה הכלכלית של ישראל באזור, והפכו את המדינה ממעין "אי מבודד" למחוברת לשווקים שלא היו נגישים עד אז^[3].

טמיר מסביר את הגישה הארוכת טווח של האמירתיים: "באמירויות מסתכלים על עסקים בצורה אסטרטגית וארוכת טווח, עם חזון קדימה לעשורים הבאים, אפילו ל-2071. מחפשים פתרונות שיכולים להשתלב בבניית העתיד שלהם, לא רק כאלה שעובדים כאן ועכשיו. מי שמבין את זה מראש, מגדיל משמעותית את סיכויי ההצלחה שלו בשוק"^[3].

על התקופה שלאחר החתימה על הסכמי אברהם, טמיר מציין: "אחרי החתימה הייתה התלהבות גדולה וזה היה טבעי. שני הצדדים נכנסו לשלב ההיכרות הראשוני, ולכן ראינו הרבה משלחות, תקשורת ורעש חיובי. כשיש ציפיות כל כך גבוהות, כמעט תמיד נוצר גם פער"^[2]. ישראלים ציפו לזרימה מהירה של הון, והאמירתיים, ששמעו על ההייטק הישראלי והיקפי ההשקעות בו, ציפו שגם הישראלים יגיעו להשקיע באמירויות^[2].

חלק מהפער, לפי טמיר, נבע מהגעתן של חברות שלא התאימו לשוק. "בתוך הגל הזה הגיעו גם חברות שפחות התאימו, בין אם בגלל המוצר ובין אם בגלל השלב. עם הזמן נוצר תיקון טבעי"^[2]. היום, לדבריו, הפעילות יציבה ובשלה יותר, והנתונים תומכים בכך^[2].

טמיר מבקש להסיט את המבט גם לממד שפחות משתקף בטבלאות - התרבות העסקית והאופן שבו מתקבלות החלטות בשוק האמירתי. "מעבר לנתונים ולמספרים, יש כאן גם ממד אנושי ותרבותי שנבנה לאורך השנים", הוא אומר^[1]. לדבריו, העבודה באמירויות היא בראש ובראשונה עבודה של יחסים. "ברוב המקרים, הכניסה של חברות ישראליות לשוק לא מתרחשת דרך עסקה אחת או פגישה בודדת, אלא דרך נוכחות מתמשכת, קשרים אישיים ואמון שנבנה בהדרגה מול הנהלות אמירתיות ובכירים במגזר הציבורי והפרטי"^[1].

ההבנה הזו, הוא אומר, משליכה על כל ההתנהלות בשוק - על קצב קבלת ההחלטות, על הצורך בסבלנות, ועל החשיבות של נוכחות מתמשכת. "הצלחה בשוק האמירתי נבנית לאורך זמן, ולא במהלך אחד מהיר"^[1].

טמיר מסביר בפוסטים בבלוג על התכניות האסטרטגיות לתעשייה באיחוד האמירויות ועל הזדמנויות לחברות ישראליות^[27]. הוא מוביל וובינרים ממוקדים על מהפכת ה-AI באמירויות והעתיד של ההזדמנויות, ומסביר איך חברות ישראליות יכולות להיכנס לאקוסיסטם המקומי^[26]. בוובינר שהתקיים ביולי 2025 בנושא "מהפכת ה-AI באיחוד האמירויות - השקעות, שותפויות והזדמנויות", טמיר סיפק סקירה על התפתחויות בתחום^[16].

בשנת 2021, טמיר נבחר לרשימת 40UNDER40 - הצעירים המבטיחים של אייס^[5]. בכתבה אודותיו צוין כי "פתיחת השוק באמירויות לתעשייה הישראלית בדמות פעילויות משותפת של מינהל סחר חוץ עם מכון הייצוא ומשרד החוץ בקידום משלחות וכן תערוכות באיחוד האמירויות" היו נקודות ציון משמעותיות להם היה שותף^[5].

כשנשאל על הרגע המשמעותי מבחינתו בשנה החולפת, טמיר הציין את ההיכרויות והקשרים הבין אישיים שנרקמו: "באיחוד האמירויות ההכרות של התרבות המקומית והשילוב בין יחסים בין אישיים ועסקים מאוד משמעותי. לפי שרצים קדימה, חשוב לצד השני להכיר אותך לעומק ולבסס יחסים"^[5].

טמיר נשוי ואב לילד^[5][14]. כשהיה ילד, חלם לעסוק בתחום הספורט. "חלום הילדות שלי היה להיות טניסאי ATP אז את זה כבר פספסתי"^[5]. לעומת זאת, על התפקיד המשמעותי שהצליח להגיע אליו בתחום הדיפלומטי הוא מעיד: "החלום המקצועי שלי היה ונותר להמשיך ולשרת בתפקידים שמקדמים את התעשייה והחדשנות הטכנולוגית של ישראל בעולם"^[5].

2010 - סיים תואר ראשון במנהל עסקים ומזרח אסיה באוניברסיטה העברית בירושלים^[6].

2016 - הצטרף למשרד הכלכלה והתעשייה וניהל את תחום ההשקעות הזרות במדעי החיים והבריאות^[5].

2020 - בתקופת הקורונה שימש נציג המשרד בחמ"ל הלאומי להתמודדות עם המשבר; לאחר סגירת החמ"ל ובעקבות חתימת הסכמי אברהם, הוביל את חתימת הסכם שיתוף הפעולה עם היחידה המקבילה לקידום השקעות זרות באבו דאבי^[3][5].

יוני 2021 - משרד הכלכלה הודיע על מינויו כראש הנספחות הכלכלית החדשה באבו דאבי^[11][12][13].

אפריל 2022 - החל לכהן כנספח כלכלי באיחוד האמירויות^[16].

אוגוסט 2022 - בראיון סיפר על התפתחות היחסים הכלכליים בשנתיים מאז הסכמי אברהם ועל הזינוק בהיקף הסחר^[10].

דצמבר 2025 - בראיון נרחב דיבר על השקעות אמירתיות בישראל ועל הדיסקרטיות שהן מתקיימות בה^[3].

ינואר 2026 - פרסם מאמר מקיף על העקרונות להצלחה בשוק האמירתי והאתגרים התרבותיים^[1][2].

מהו תפקידו של נספח כלכלי?

נספח כלכלי אחראי על קידום היחסים הכלכליים והמסחריים בין ישראל למדינה בה הוא משרת. הוא מלווה חברות ישראליות המעוניינות לפעול בשוק המקומי, מזהה הזדמנויות עסקיות, מקיים קשרים עם בכירים מקומיים ומקדם משלחות כלכליות^[11]. אביעד טמיר מסביר כי בתפקידו באמירויות, חלק מהעבודה הוא גם לדעת להגיד לחברות מתי זה עדיין לא הזמן הנכון להיכנס לשוק^[3].

מדוע חשוב להבין את התרבות האמירתית?

טמיר מדגיש שבאמירויות, ההכרות של התרבות המקומית והשילוב בין יחסים בין אישיים ועסקים הם מאוד משמעותיים^[5]. האמירתיים כמעט אף פעם לא אומרים "לא", וזה יכול להיות מבלבל לחברות ישראליות^[1]. הם מסתכלים על עסקים בצורה אסטרטגית וארוכת טווח, עם חזון קדימה לעשורים הבאים^[3]. הבנת הפער התרבותי חיונית להצלחה בשוק.

כמה זמן לוקח לסגור עסקה באמירויות?

לפי טמיר, צריך להיכנס לשוק האמירתי מראש עם ההבנה שעסקה ראשונה יכולה לקחת שנתיים ואפילו שלוש^[1]. בניית אמון, היכרות ובשלות לוקחות זמן, ומי שמגיע עם ציפייה לתוצאה מהירה בדרך כלל מתאכזב^[1]. הצלחה בשוק האמירתי נבנית לאורך זמן, ולא במהלך אחד מהיר^[1].

האם השוק האמירתי מתאים לכל חברה ישראלית?

לא. טמיר מציין שבתוך הגל הראשוני של חברות שהגיעו לאמירויות אחרי הסכמי אברהם, "הגיעו גם חברות שפחות התאימו, בין אם בגלל המוצר ובין אם בגלל השלב"^[2]. השוק האמירתי הוא מאוד תחרותי, כל המותגים הגלובליים כבר נמצאים שם, וחברות ישראליות נדרשות לא רק ליתרון טכנולוגי ברור אלא גם למחיר תחרותי וליכולת ביצוע^[1]. "זה לא שוק של פרימיום רק כי אתה ישראלי"^[1].

איך השפיעה מלחמת חרבות ברזל על היחסים הכלכליים עם האמירויות?

בשבועים הראשונים של המלחמה הייתה האטה מסוימת, אך די מהר האמירתיים זיהו את היכולת של החברות הישראליות להמשיך לתפקד בצורה אפקטיבית גם תחת מצב של מלחמה^[2]. לא היו ביטולים רוחביים או רתיעה מערכתית, והפעילות חזרה בהדרגה^[2]. דווקא בתקופת המלחמה, כשחברות תעופה זרות רבות עצרו טיסות, אתיחאד ופליי דובאי הגדילו את מספר הטיסות היומיות^[2]. מה שכן השתנה הוא שהפעילות הפכה פחות תקשורתית ויותר ממוקדת^[2].