אודות אופיר שפיגל

שפיגל בעל תואר ראשון ותואר שני מאוניברסיטת חיפה. נכון לשנת 2019, ציין כי הוא לומד לתואר שלישי (דוקטורט). הוא משמש כמרצה לתקשורת באוניברסיטת חיפה ובמסגרות אקדמיות נוספות.^[4]

שפיגל מתאר את עצמו בלינקדאין כ"מהנדס מילים, קונסטרוקטור של מסרים, ארכיטקט רעיונות", ומציין כי הוא "חולם תקשורת מילדות" ו"ורקוהוליק כי העבודה שלנו היא גם התחביב". שפיגל מתגורר ברמת ישי ומגדיר עצמו כ"איש משפחה" ו"צנחן".^[4]

לפני הקמת משרד היח"צ שלו, שימש שפיגל בשורת תפקידים ציבוריים: עוזר פרלמנטרי, דובר ועדה בכנסת ישראל, וחבר מליאת מועצה מקומית.^[4] המעבר מתפקידים ציבוריים אלה לניהול משרד יח"צ הוא דפוס שכיח בתחום, אך מעלה תמיד שאלות לגבי השימוש בקשרים שנרכשו בשירות הציבור לטובת פעילות עסקית.

שפיגל מנהל את משרד "אופיר שפיגל - תקשורת וקשרי ממשל בע'מ" (ח.פ. 514349117), שמושבו ברמת ישי, ברחוב חורש האלונים 12. המשרד מונה שבע עובדות קבועות ומעסיק בנוסף פרילנסרים בתחומים שונים.^[1]

על פי אתר המשרד, תחומי הפעילות כוללים: יחסי ציבור וקשרי עיתונות, שירותי ניו-מדיה וניהול רשתות חברתיות, לובי פוליטי וקשרי ממשל, ייעוץ לקמפיינים בבחירות מקומיות וארציות, וכן שירותי דפוס ומידעונים.^[5]

המשרד מחזיק באישור לוביסט מכנסת ישראל ופועל בהתאם לתקנון הכנסת, כנדרש לפי חוק הלוביסטים משנת 2008.^[6]

לקוחות בולטים

מבין הלקוחות המוכרים של המשרד בולטים ראשי רשויות מקומיות מאזור הצפון, ביניהם ציקי אבישר (ראש עיריית קריית מוצקין), אייל שמואלי (ראש מועצת כפר וורדים) ואורי קלנר (ראש המועצה האזורית גולן). שפיגל מקיים עם חלקם ראיונות בפודקאסט שלו בסדרה שכותרתה "ראשי רשויות במלחמה".^[5]

העובדה שלקוחות המשרד הם ראשי רשויות מהצפון, שמרואיינים בפודקאסט של שפיגל עצמו - יוצרת שאלה באשר לטשטוש הגבולות בין יח"צ מסחרי לתוכן עיתונאי עצמאי. הפודקאסט משמש בו-זמנית ככלי יח"צ ללקוחות וכמותג מקצועי של שפיגל, כאשר לא תמיד ברור לקהל המאזינים מי מהמרואיינים הוא לקוח משלם.

רקע - הקואליציה לבריאות הציבור

שפיגל הגדיר את עצמו, במסגרת תצהיר שהוגש לבית המשפט, כ"אזרח ישראלי, פעיל סביבתי מוכר, לשעבר יועץ בקואליציה לבריאות הציבור ובהווה - איש יחסי ציבור העוסק בתקשורת ובקשרי ממשל, והוא נחשף לענייני איכות סביבה".^[2]

הגדרה עצמית זו מעניינת, שכן היא ממקמת את שפיגל בו-זמנית כפעיל ציבורי (בעל אג'נדה סביבתית) וכאיש מקצוע עסקי (יועץ יח"צ ולוביסט). השילוב הזה, שבו אדם משתמש בכובעו הסביבתי לפנות לבתי משפט, בכובעו המקצועי לייעץ ללקוחות, ובכובעו הלוביסטי לפעול בכנסת - מעלה שאלות לגיטימיות באשר לשקיפות האינטרסים.

העתירה נגד החברה לשירותי איכות הסביבה (2009-2012)

בדצמבר 2009 פנה שפיגל לחברה לשירותי איכות הסביבה בע'מ - חברה ממשלתית שנוסדה ב-1990 לטיפול בפסולת מסוכנת ומפעילה מפעל בנאות חובב - ודרש לקבל מידע על כמויות החומרים המסוכנים שהגיעו למתקני החברה, סוגי הטיפול שבוצעו בהם, ופרטים נוספים הקשורים לפעילותה הסביבתית.^[2]

החברה סירבה למסור את המידע המלא, בטענה שהוא מהווה סוד מסחרי (סעיף 9(ב)(6) לחוק חופש המידע). חברת ביוסול, השותפה העסקית של החברה הממשלתית, התנגדה אף היא למסירת המידע בהסתמך על סעיפי חיסיון נוספים.^[3]

ההליך בבית המשפט המנהלי

באפריל 2010 הגיש שפיגל עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (עת'מ 16371-04-10). סגן הנשיא ברוך אזולאי קיבל את העתירה בחלקה בנובמבר 2010, וקבע כי על החברה הממשלתית למסור מידע על חומרים שנפלטו, נשפכו, סולקו או הושלכו לסביבה, ככל שאינו נוגע לצדדים שלישיים.^[2]

בית המשפט ציין כי הפיקוח הציבורי על החברה "לא הצדיק את עצמו בעבר" - אזכור לפרשה חמורה מ-1998 שבה חברה ממשלתית זו הורשעה בעבירה לפי חוק רישוי עסקים בגין פיצוץ, התלקחות ושריפה של סוללות שנגרמו עקב רשלנותה.^[2]

הערעור בבית המשפט העליון

שפיגל ערער על פסק הדין לבית המשפט העליון (עע'מ 9562/10). הערעור נדון ב-2 באפריל 2012 לפני הרכב של שלושה שופטים: השופטת א' חיות, השופט ח' מלצר והשופט י' עמית.^[3]

השופט מלצר כתב את פסק הדין העיקרי וקבע כי יש להחזיר את הדיון לבית המשפט המנהלי על מנת שיערוך בירור מתאים ויקבע ממצאים לגבי סיווג המידע המבוקש ושאלת תחולת החריגים בחוק חופש המידע. בית המשפט העליון מתח ביקורת על התנהלות החברה הממשלתית שסירבה למסור מידע בנושא סביבתי.^[3]

השופטת חיות כתבה דעת מיעוט רחבה יותר, שבה תמכה בשפיגל באופן משמעותי וביקרה את המסקנה שהוא נהג בחוסר תום לב. חיות קבעה כי "מוקשית בעיניי המסקנה כי המערער נהג בעניין זה בחוסר תום לב".^[3]

נקודה שעלתה בפסק הדין נגעה ל"עניין העסקי" שיש לשפיגל במידע - רמז לכך שהבקשה לא הייתה רק ממניעים סביבתיים-ציבוריים אלא גם מאינטרס עסקי. בית המשפט הורה לשקול גם את "העניין העסקי הנטען שיש למערער במידע" במסגרת מכלול השיקולים.^[3]

שפיגל מציע שירותי ייעוץ לקמפיינים בבחירות מקומיות וארציות. בראיון למעריב, ציין שפיגל כי קמפיין פריימריז הוא "מבצע רחב היקף" ולא "תחביב", והזהיר כי "קמפיין לא מתוכנן היטב עלול להשאיר מועמדים עם חובות אישיים". לדבריו, "זו השקעה בסיכון גבוה. מי שנכנס בלי להבין את גודל הפרויקט - עלול למצוא את עצמו אחרי הבחירות עם מינוס גדול ובלי כיסא".^[7]

שירותי הלובינג של המשרד כוללים פעילות מול מקבלי החלטות בכנסת ובממשלה. שפיגל עצמו תיאר את התפיסה: "הדרך הקצרה ביותר לשולחן הוועדה בכנסת עוברת דרך כותרות בעיתונות הכלכלית. כאשר אסטרטגיה תקשורתית נכונה הופכת נושא רגולטורי לסיפור עיתונאי בוער, חברי הכנסת הם אלו שמחפשים אתכם".^[8]

הצהרה זו חושפת את שיטת העבודה: שימוש בתקשורת כמנוף ללחץ על מחוקקים, תוך טשטוש הגבול בין סיקור עיתונאי לגיטימי לבין קמפיין יח"צ ממוסד.

שפיגל מנהל פודקאסט בשם "עושים תקשורת", המתפרסם בספוטיפיי, שבו הוא מארח דמויות מעולם התקשורת, משפיעני רשת, אנשי דיגיטל ומיתוג. הפודקאסט מופק בשיתוף שירי קייזר.^[9]

בנוסף, שפיגל כותב בלוג בעיתון "זמן ישראל" בנושאי תקשורת, וביניהם מאמר על "קריסת הצנזורה" שפורסם ביוני 2025.^[10]

• אתר משרד אופיר שפיגל - תקשורת וקשרי ממשל
• פרופיל הלינקדאין של אופיר שפיגל