אודות אסי לביא

השנים הראשונות

לביא נולד וגדל באזור הקריות, וכיום מתגורר בקריית אתא. הוא נשוי ואב לשלושה בנים. את דרכו בעולם התקשורת והרדיו החל כבר בנעוריו, בסוף שנות ה-90, תקופה שבה תחנות הרדיו הפיראטיות בישראל היוו אלטרנטיבה תרבותית משמעותית עבור קהלים רחבים שצרכו מוזיקה מזרחית, אשר זכתה באותה עת לסיקור מועט בתחנות הרדיו הממלכתיות והאזוריות.^[2]

אביו של לביא היה מבעלי תחנת הרדיו הפיראטית "בריזה", שהייתה פופולרית באזור הצפון ושידרה מוזיקה מזרחית. בראיון שהעניק לעיתון "מעריב" בשנת 2019, סיפר לביא כי בגיל 18 נהג לקחת בסתר, באישון לילה וללא רשות, את מפתחות התחנה מאביו. הוא היה נכנס לאולפן הריק ופותח מיקרופון כדי לשדר בחוסר ניסיון, תחת ההנחה כי איש אינו מאזין לו בשעות הקטנות של הלילה. בבוקר למחרת התברר לו כי לתוכניתו המאולתרת האזינו מאזינים רבים, ומכאן החל דרכו כשדרן בתחנות כגון "קול המזרח" ו"בריזה".^[2][4]

השידור המחתרתי והמעצר

תקופת הרדיו הפיראטי בישראל לוותה במאבקים חוקיים מתמידים מול משרד התקשורת ומשטרת ישראל, אשר פשטו מעת לעת על משדרי התחנות ואולפניהן. לביא, ששידר בתחנות אלו, תיאר את העבודה תחת לחץ מתמיד וסכנת מעצר. בשנת 2008 לערך, נעצר לביא על ידי המשטרה בגין שידור ברדיו פיראטי. הוא נאלץ לשהות בבית מעצר ברמלה יחד עם עצורים פליליים, חוויה שהותירה בו לדבריו משקעים נפשיים ואף הובילה לפוסט-טראומה וחרדות שליוו אותו בשנים שלאחר מכן.^[2]

מקור הכינוי "הג'וקר"

הכינוי "הג'וקר", שהפך לחלק בלתי נפרד מזהותו התקשורתית של לביא עד היום, אומץ על ידו במהלך שירותו הצבאי בחיל האוויר. מאחר שפקודות הצבא אסרו על חיילים לשרת במקביל בתחנות רדיו, קל וחומר בתחנות פיראטיות, נאלץ לביא לשדר תחת שם בדוי כדי להסתיר את זהותו ממפקדיו ומרשויות הצבא. לדבריו, הכינוי הוענק לו במקרה על ידי שדרנית הרדיו מירי שלו, ששידרה לצידו וציינה כי החיוך שלו מזכיר לה את דמותו של ה"ג'וקר", וכך דבק בו הכינוי שאפשר לו להמשיך ולשדר באנונימיות יחסית באותן שנים.^[4]

השתלבות ברדיו האזורי

עם תחילת העשור השני של המאה ה-21, וסגירתן ההדרגתית של תחנות הרדיו הפיראטיות כתוצאה מאכיפה מוגברת, ביצע לביא את המעבר לזירה התקשורתית החוקית והממוסדת. בשנת 2012 החל לשדר רצועה יומית בתחנת הרדיו האזורית 99.5FM. המעבר מהשוליים התקשורתיים ללב הקונצנזוס איפשר ללביא למסד את מעמדו כאוטוריטה בתחום המוזיקה הים תיכונית, הפעם תחת קורת גג חוקית ומאורגנת.^[4]

"בריזה" ברדיו צפון 104.5FM וקבלת פרס הרדיו

בהמשך דרכו, השתלב לביא ברשת תחנות הרדיו של קבוצת "מעריב" ורדיו צפון (104.5FM), ומונה לעורך ומגיש התוכנית היומית "בריזה", המשודרת במקביל גם בתחנת הבת המוקדשת למוזיקה מזרחית, "101.5 התחנה". התוכנית שואבת את שמה מהתחנה הפיראטית של אביו, ומהווה סגירת מעגל מקצועית עבור לביא. התוכנית משודרת מדי יום בשעות הצהריים, ומשלבת בין השמעת להיטים עכשוויים לקלאסיקות נוסטלגיות מז'אנר הזמר המזרחי של שנות ה-80 וה-90.^[1]

במסגרת תוכניתו, נוהג לביא לערוך ראיונות עומק עם בכירי התעשייה ועם אמנים ותיקים שנדחקו מעט לשוליים, כגון תמיר גל, אבנר גדסי ואחרים, לצד מתן במה ליוצרים צעירים.^[1] בשנת 2019 זכתה התוכנית בהוקרה רשמית מטעם הממסד התקשורתי, כאשר הוענק לה פרס אגודת העיתונאים לתוכנית המוזיקה הטובה ביותר לשנת 2019-2020. עם זכייתו, ציין לביא את הדרך הארוכה שעבר מהרדיו הפיראטי ועד להכרה זו.^[2] עיתונאי התרבות והמבקר דודי פטימר ציין ב"מעריב" כי לביא ניחן ב"אוזן מוזיקלית חדה", והגדירו כ"אחד משומרי הגחלת הבולטים והבועטים ביותר של המוזיקה המזרחית האסלית".^[4]

מעורבות בהפקות מוזיקליות והפרויקט של רביבו

מעבר להגשה ברדיו, מעורב לביא גם בעריכה ובהפקת מיזמים מוזיקליים הנועדו לשמר את מורשת הזמר המזרחי והישראלי הישן. במרץ 2023, למשל, חבר לביא ללהקת "הפרויקט של רביבו" (המתמחה בביצוע מחרוזות נוסטלגיות) ולשדרן דידי הררי, ויחד ביצעו חידוש מיוחד ל"שיר מולדת" של להקת פנצ'ר מראשית שנות ה-90. הפרויקט נועד להנגיש את השירים הים תיכוניים של פעם "עם טוויסט של היום" עבור הדור הצעיר.^[5]

חרף היותו שדרן בתחנת רדיו ממוסדת הניזונה, בין היתר, מיחסי ציבור ושיתופי פעולה עם אמרגנים וחברות תקליטים, לביא בוחר למצב את עצמו כקול עצמאי וביקורתי. לאורך השנים הפכה תוכניתו לבמה שממנה הוא מותח ביקורת חריפה על מה שהוא תופס כהתדרדרות תרבותית של תעשיית המוזיקה בישראל בכלל, והמוזיקה הים תיכונית בפרט.

מחאה נגד "מוזיקת פטישים" והשפעת גלגלצ

האג'נדה המרכזית שאותה מקדם לביא היא המאבק ב"התמסחרות" הז'אנר. לטענתו, אמנים מזרחיים רבים זנחו את השורשים ואת הלחנים המסורתיים, והחלו לייצר שירים בקצב מהיר, המבוססים על מקצבים אלקטרוניים, שנועדו לשרת רחבות ריקודים וחתונות במקום להציע עומק טקסטואלי או מוזיקלי. בראיון מתוקשר שהעניק ב-2019 הגדיר זאת לביא: "בשנים האחרונות הלחנים של המוזיקה המזרחית הפכו למוזיקת פטישים, המכוונת רק לרחבות המועדונים והאירועים. שירי וודקה רדבול. איפה ההשקעה בטקסטים ובלחנים? כל טקסט וכל לחן דומה למשנהו. פלא ששירים לא מחזיקים כאן יותר מחודש?".^[2]

בנוסף, לביא מפנה אצבע מאשימה כלפי תחנות הרדיו הארציות, ובראשן גלגלצ, שלדבריו מכתיבות דפוסי יצירה מלאכותיים. לטענתו, "הזמרים המזרחיים נפלו למלכודת והפכו לבובות שמרצות את גלגלצ", ולכן הם מייצרים מוזיקת פופ מעורבת וזונחים את הקהל הוותיק שצמא למוזיקה מזרחית שורשית. בשידור מתוקשר עם עיתונאי "מעריב" אבי שושן בשנת 2025, על רקע התבטאות של המפיק המוזיקלי יעקב למאי ולפיה "היום הטיקטוק יותר חשוב מהרדיו ויותר חשובה המעטפת מווקאליסט", השיב לביא בזעם: "אם יעקב למאי אומר דבר כזה, בוא נסגור את תעשיית המוסיקה בישראל".^[6]

היחס לאמנים ותגובת התעשייה

עמדתו הנחרצת של לביא מובילה לא פעם לחיכוכים מתוקשרים. לביא מסרב לשדר בתוכניתו שירים שאינם עומדים ברף הטקסטואלי שקבע לעצמו, גם אם מדובר בלהיטי ענק של זמרים מובילים. גישה זו עוררה לא פעם זעם בקרב גורמים בתעשייה, אמרגנים וזמרים אשר מתלוננים על כך שהם "מוחרמים" לכאורה בתוכניתו. לביא עצמו הגיב לטענות אלו והצהיר כי אינו חושש מתגובות התעשייה: "כמו שאני הראשון לבקר, אני גם הראשון לפרגן ולחבק כשיוצא משהו טוב. מי שכועס יכול לכעוס בעיקר על עצמו. מי שבוגד בקהל שלו, לא נאמן לעקרונות שלו, ומוכר את נשמתו בשביל כסף או לייקים באינסטגרם, בשבילי הוא לא זמר ובטח שלא אמן".^[2]

מעבר לענייני סגנון מוזיקלי, לביא מנהל מאבק ממושך הנוגע לאחריותם החברתית והחינוכית של אמנים כלפי הקהל שלהם, ובפרט בני נוער. בספטמבר 2020, על רקע סערה ציבורית בישראל סביב אלימות כלפי נשים ופרשת האונס הקבוצתי באילת, התגבשה מחאה ציבורית נגד טקסטים בתעשיית המוזיקה שנתפסו כמחפיצים וכמעודדים התנהגות פוגענית כלפי נשים.^[7]

החרם הפומבי

לביא, שזיהה את המגמה המסוכנת, חבר באופן פומבי למספר שדרני רדיו נוספים, בהם ירון אילן (רדיו ירושלים וערוץ 24) ומוטי פרנסיס, ויחד הם הכריזו על חרם שידורים על שירים הכוללים "טקסטים לא ראויים". הביקורת הממוקדת שלהם הופנתה אל כמה מהאמנים המצליחים ביותר באותה עת, בהם הצמד סטטיק ובן אל (על רקע שירם "קוביות"), וכן אל הזמרים סטפן לגר ואיתי לוי על שירם המשותף "רק בנות". השיר "רק בנות" עורר את זעמו של לביא במיוחד עקב שורות כמו: "הזמנתי שף ואנטרקוט / בקבוקים בכמויות / לא יהיו פה חברים / אחי הזמנתי רק בנות". השדרנים הצהירו כי השיר לא יושמע בתחנות שלהם עד לשינוי המסר.^[7]

אחריות חברתית של אמנים

המהלך נועד להעביר מסר לתעשייה כי לתוכן יש משמעות. לביא ועמיתיו טענו מעל במת הרדיו כי לאמנים בסדר גודל זה, המהווים מודל לחיקוי ישיר עבור מאות אלפי ילדים ונוער, יש אחריות חינוכית שלא ניתן להתנער ממנה. הם הדגישו כי השמעת טקסטים המתייחסים לנשים כאל חפץ או מוצר צריכה במסגרת "מסיבות", מחלחלת לתודעת הצעירים ותורמת ליצירת תרבות רעילה ואלימה.^[7]

בשנת 2025 החריף לביא את הטון במאבקו נגד התדרדרות התרבות, והפנה את זרקור הביקורת אל הרשתות החברתיות, ובפרט פלטפורמת ה"טיקטוק", שאותה זיהה כגורם מרכזי בהשחתת הנוער הישראלי וברידוד המוזיקה.

"טרנד קדישא" וההטרדות המיניות בבתי הספר

בנובמבר 2025 הקדיש לביא מונולוג נרחב ויוצא דופן בחריפותו בתוכניתו "בריזה", שעסק במה שכינה "תרבות המוזיקה הזולה והפרובוקטיבית שמובילה את בני הנוער לאבדון". העילה למונולוג הייתה חשיפתו של טרנד חדש ומטריד בטיקטוק שזכה לכינוי "טרנד קדישא". במסגרת הטרנד, ילדים בבתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים תועדו כשהם תופסים בראשו של חברם לכיתה ודוחפים אותו בכוח לעבר אזור החלציים של תלמידים אחרים, כמתיחה מצולמת.^[8]

לביא הזדעזע מהתופעה, ולא היסס להגדיר אותה בשידור כעבירה פלילית: "אל תתפלאו שילד בכיתה ג' או ד' לוקח את הראש של החבר שלו ומצמיד לאיבר המין שלו, כי הוא חושב שזה מצחיק. זו הטרדה מינית, ואם הילדים שלכם עוברים את זה, תרימו טלפון 100 למשטרה". לביא קרא להורים שלא להעלים עין ולא להסס לערב את רשויות החוק, והוסיף בבוטות כי ילד שפועל כך צריך "לסיים באופק או בכל מעון אחר סגור לילדים שכנראה לא מקבלים חינוך בבית".^[8]

קריאה למעורבות הורית ומשטרתית והפניית אצבע מאשימה לתעשייה

את האחריות להתנהגויות אלו תלה לביא ישירות באמני הפופ, בקליפים הפרובוקטיביים ובאלגוריתם של הרשתות החברתיות שדוחף תכנים ממומנים לילדים. "כל הסטפנים למיניהם, והדודו פארוקים, וכל הטמבלים האלה שאתם יושבים לראות ביוטיוב... אל תתפלאו שזה מגיע אליכם הביתה", זעק בשידור. הוא פנה בפנייה נרגשת להורים וקרא להם לפקח הדוקות על התכנים שצורכים ילדיהם: "תפקחו 200 עיניים כשהם יושבים מול הטלוויזיה ומקבלים תכנים שהם לא רוצים, כי דואגים לשים תכנים ממומנים ולעשות קמפיינים כדי להריץ את השירים האידיוטיים האלה".^[8]

מוקדם יותר באותה שנה, בחודשים פברואר ומרץ 2025, המשיך לביא בקו זה, כאשר קרא להחרים את שירו החדש של סטטיק בשל "טקסט זול ורדוד בעל אופי מיני", ויצא פומבית גם נגד תכנים של זמרות כדוגמת אודיה ואחרות, בטענה נחרצת כי מדובר בתוכן שאינו מתאים לצריכה על ידי ילדים ובני נוער.^[1]

• שלהי שנות ה-90 (סביבות גיל 18): מתחיל לשדר בחשאי בתחנות רדיו פיראטיות כגון "קול המזרח" ו"בריזה", ללא ידיעת אביו.^[2]
• תקופת שירותו הצבאי: מאמץ את השם הבדוי "הג'וקר" - כינוי שניתן לו על ידי שדרנית מקבילה - כדי להסתיר את זהותו הפיראטית מרשויות צה"ל בעודו משרת בחיל האוויר.^[4]
• 2008 (לערך): נעצר ונשלח לבית מעצר ברמלה עקב פעילותו בתחנת רדיו פיראטית. סגירת התחנות מסמנת את סיום דרכו ברדיו המחתרתי.^[2]
• 2012: מבצע את המעבר הרשמי לרדיו הממוסד והחוקי, ומתחיל לשדר רצועה יומית בתחנת האזורית 99.5FM.^[4]
• 2017: יוצא במתקפה פומבית נגד ההתמסחרות של המוזיקה המזרחית, ומאשים את האמנים בהתאמת סגנונם לדרישות גלגלצ על חשבון האותנטיות שירשו מהדור הקודם.^[3]
• 2019: זוכה בפרס התקשורת מטעם אגודת העיתונאים על התוכנית "בריזה" ברדיו צפון 104.5FM כתוכנית המוזיקה של השנה.^[2]
• ספטמבר 2020: מוביל חזית רדיופונית עם שדרנים נוספים, ומודיע על החרמת שירים בעלי טקסטים מחפיצים, בהם של סטטיק ובן אל, סטפן ואיתי לוי ("רק בנות").^[7]
• מרץ 2023: משתף פעולה עם דידי הררי והפרויקט של רביבו בחידוש קלאסיקות ים תיכוניות.^[5]
• פברואר - נובמבר 2025: יוצא למערכה פומבית ונוקבת נגד תרבות הטיקטוק הפרובוקטיבית. מגנה בתוקף "טרנדים מיניים" ("טרנד קדישא") בקרב תלמידי יסודי, מחרים את שיריו של סטטיק ואחרים בשל טקסטים רדודים, וקורא למעורבות משטרתית והורית כדי לעצור את השפעת האמנים המודרניים על הנוער.^[1][8]

מי הוא אסי "הג'וקר" לביא?

אסי לביא הוא שדרן רדיו, עורך מוזיקלי, ומבקר תרבות ישראלי. הוא המגיש והעורך של תוכנית המוזיקה היומית "בריזה" ברדיו צפון 104.5FM. לביא מזוהה כמוביל האג'נדה של שימור המוזיקה הים תיכונית והאותנטית, וכמבקר חריף של תעשיית הפופ הישראלית והרשתות החברתיות.^[1]

מדוע הוא מכונה בציבור "הג'וקר"?

הכינוי דבק בו בתחילת דרכו בתחנות הרדיו הפיראטיות. בעת שירותו בחיל האוויר, הוא נזקק לשם בדוי כדי להסתיר את פעילותו הלא חוקית מהצבא. שדרנית בשם מירי שלו הציעה את הכינוי "הג'וקר" מאחר שלדבריה חיוכו הזכיר לה את הדמות המפורסמת, ומאז הפך השם לסימן ההיכר שלו.^[4]

מהי עמדתו המרכזית בנוגע למוזיקה הים תיכונית כיום?

לביא טוען שהז'אנר המזרחי "התמסחר" לחלוטין ואיבד את נשמתו ואת ההשקעה בלחן ובמילים. הוא מכנה את היצירות החדשות "מוזיקת פטישים" ו"שירי וודקה-רדבול", ומאשים את הזמרים בכך שהפכו ל"בובות המרצות את גלגלצ" ואת הרשתות החברתיות, תוך זניחת הקהל הוותיק.^[2][3]

מדוע החרים אסי לביא את שיריהם של איתי לוי וסטפן לגר?

בספטמבר 2020, הצטרף לביא למחאה נגד החפצת נשים בשירים. הוא סירב להשמיע את השיר "רק בנות" בטענה שהטקסט שלו, המתייחס לנשים כאל מוצר צריכה ("הזמנתי אנטרקוט, בקבוקים, הזמנתי רק בנות"), הוא רעיל, אינו חינוכי ומעביר מסר הרסני לילדים שמעריצים את הזמרים הללו.^[7]

מהי הביקורת שלו על תופעת ה"טיקטוק" בקרב בני נוער?

בנובמבר 2025 זעק לביא נגד תופעות אלימות ומיניות ברשתות החברתיות, ובפרט נגד "טרנד קדישא", שבו ילדים תועדו פוגעים באזורים אינטימיים של חבריהם לספסל הלימודים. הוא הגדיר זאת כ"הטרדה מינית לכל דבר", האשים את הקליפים הפרובוקטיביים של אמני פופ בהשחתת הנוער, וקרא להורים לפקח הדוקות על ילדיהם ולפנות למשטרה במקרה הצורך.^[8]