המונח אקוסייד נטבע בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20. ישנן שתי גרסאות באשר לזכות הראשונים לשימוש במושג. בכנס שהתקיים בפברואר 1970 בוושינגטון בנושא מלחמה ואחריות בינלאומית, שילב בדבריו פרופ' ארתור גלסטון, בוטנאי וחוקר ביואתיקה מאוניברסיטת ייל, את המונח אקוסייד, אותו הגדיר כהרס מכוון של הסביבה. כדוגמה לכך הביא את פגיעתה של ארצות הברית בדרום וייטנאם. ארצות הברית פעלה במכוון לפגיעה בגידול המקומיים ויבוא גידוליים חלופיים באמצעות פיזור חומר כימי שזכה לשם אייג'נט אורנג'. גלסטון אמר כי יש עדויות לנזק בלתי הפיך לכלל המערכת האקולוגית, ולנזק עלולות להיות השפעות ארוכות טווח גם על בעלי חיים ובני אדם.

ב-1972 התקיימה ועידת האומות המאוחדות בנושא הסביבה האנושית בסטוקהולם. אולוף פלמה, ראש ממשלת שוודיה דאז השתמש במונח בוועידה. הוועידה הייתה הבסיס לניסיונות לקדם חקיקה בינלאומית בתחומי הסביבה ולטענה כי אקוסייד הוא פשע.

מאז שנות השבעים של המאה הקודמת, פעלו פעילים סביבתיים לקידום חקיקה בינלאומית

בתחילת שנות אלפיים עם אשרורה של אמנת רומא, נוצרה הזדמנות לנסות ולכלול את אקוסייד באמנה. סעיף 8(2)(b)(iv) מתייחס גם לפגיעה בסביבה: ציטוטון|ביצוע במתכוון של התקפה, כאשר ידוע כי התקפה זו תלווה במוות או חבלה לאזרחים או היזק אובייקטים אזרחיים או נזק חמור, ארוך טווח ורחב היקף לסביבה הטבעית אשר באופן ברור יהיה מופרז ביחס ליתרון הצבאי הקונקרטי הצפוי ישירות מההתקפה כפשע מלחמה. ב-2010, עורכת הדין הסביבתית פולי היגינס הציע תיקון לאמנת רומא והגדירה שני סוגים של אקוסייד: זו הנגרמת על ידי בני אדם, וזו הנגרמת על ידי הטבע. היגינס פנתה אל ועדת המשפט הבינלאומי (International Law Commission) הממונה על ידי העצרת הכללית של האו"ם בבקשה להוסיף את אקוסייד כפשע חמישי באמנת רומא.

• *
• אתר מידע חוקי אודות אקוסייד