שלום בצלאל צדיקוב נולד בעיירה הקטנה פושלאט, במחוז פוניבז' שבפלך קובנה בליטא (בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית), לחיים צבי צדיקוב. בצעירותו קיבל חינוך תורני והתחנך בישיבות ליטא. לאחר נישואיו היה מלמד דרדקי, וכן מסר שיעורי תורה ל'בעלי בתים'. עם הזמן גילה את כושר הנאום והחל לדרוש ברבים בבתי כנסת בקהילות שונות, כשהוא מתמקד בהטפה לחיבת ציון. לאחר יסוד "המזרחי" נשלח על ידי הרב יצחק יעקב ריינס לשאת דרשות תעמולה בערי תחום המושב למען הציונות הדתית.

בשנת 1906, בהיותו כבן 53, עלה לארץ ישראל, ויחד עמו הביא גם את בניו הבוגרים. בהיותו בארץ ישראל המשיך לדרוש ברבים ולהטיף לחלוציות וליישוב הארץ. את דרשותיו נשא בבית המדרש של בעלי המלאכה בנוה שלום שביפו (משם צמח ארגון מרכז בעלי מלאכה). כשנודע לו שמת בנו החלוץ, אליעזר, שעבד בשמירה בגליל העליון, כינס את הקהל בבית הכנסת ודרש בפניהם בהתלהבות על מיתת בנו למען הארץ, ולבסוף בירך ברכת "שהחיינו".

לפני מלחמת העולם הראשונה נסע לרוסיה לסבב של דרשות על עלייה לארץ ישראל וחיבת ציון, אך בשל המלחמה נבצר ממנו לשוב ארצה. נפטר במינסק בשנת תרע"ח (1918).

היה נשוי לעדה, בת נתן סגל (נפטרה בתל אביב בשנת 1921). בנו אליעזר מת בחייו. בנו חיים צדיקוב היה ממייסדי דגניה א' (ובנו שלו, בצלאל אמיר, היה קצין חינוך ראשי בצה"ל). בתו רבקה נישאה לנתן שיפריס, ממתיישבי עין גנים וממייסדי "הפועל הצעיר".

• צדה לדרך: יכלכל שני דרושים ... לחג הנרות ולחג המצות, בולטימור: דפוס מ’ זילבערמאן, תרנ"ו.
• ספר מהות היהדות, וילנה: ש"פ גארבער, תרע"ג 1913. (הגיונותיו והטפותיו במשך 30 שנה)

*