נולד בקמניץ פודולסק שבאימפריה הרוסית (כיום בתחומי אוקראינה) ב-1902. עלה ארצה בשנת 1921 עם קבוצה של "החלוץ" והצטרף לגדוד העבודה, במסגרתו עבד בהנחת מסילות רכבת. הצטרף לגרעין שעלה על הקרקע בעין חרוד, שם עסק בנטיעות. בהמשך עבר לתל יוסף ולמגדיאל, שם עסק בחקלאות ובניהול פרדסים. ב-1937 עבר לנתניה. בנתניה ניהל את המשרד של חברת יכין חק"ל, היה חבר מועצת הפועלים ועסק בהבאת פועלים למושבה לצורך נטיעת פרדסים. ב-1942 נבחר לראשונה מטעם ההסתדרות לחברות במועצת נתניה, ולאחר משא ומתן נבחר להנהלת המועצה. כיהן כסגן מנהל האגף לשימור קרקע במשרד החקלאות, ובהמשך אף למנהל בפועל. לקראת הבחירות הראשונות לרשויות המקומיות ב-1950, הועמד בראש רשימת ההסתדרות לעיריית נתניה, אשר זכתה בשלושה מנדטים, והוא כיהן כחבר מועצת העיר עד הבחירות ב-1955. לקראת הבחירות המוניציפליות ב-1959 נבחר שוב לעמוד בראש רשימת מפא"י כמועמד פשרה בין שני המחנות שהתגבשו בסניף מפא"י המקומי, ונבחר לראשות העירייה. בתקופת כהונתו כראש עיר הושג תקציב מאוזן ללא העלאת מיסים, הוקמה מערכת ביוב חדשה לעיר והואצה תוכנית הפיתוח של נתניה כעיר תעשייה ותיירות.

לאחר כשנה בתפקיד, התארגנה במועצת העיר קואליציה של מפלגות הימין-מרכז והסיעות הדתיות, במטרה להוציא את השלטון העירוני מידי מפא"י. בדצמבר 1960, החליטה מועצת העיר להדיחו מן התפקיד. לקראת הבחירות הבאות סירב להצעת סניף המערך להתמודד שוב לראשות העירייה.

בהמשך שב לנהל את האגף לשימור קרקע וניקוז במשרד החקלאות, ומילא תפקידים נוספים במשרד, בהם ראש מרכז ההדרכה האזורי באזור חדרה, יועץ לאגף שימור הקרקע וניקוז, יו"ר ועדת מומחים בסוגיית הכרזה על קרקעות חקלאיות.

בשנת 1975 בעת מחלתו האחרונה, הוענק לו עיטור יקיר העיר נתניה. נפטר ב-11 ביוני 1975, ונקבר בבית הקברות הישן בשכונת בן ציון בנתניה.

לאחר מותו החליטה העירייה להנציח את זכרו בגינה ציבורית בשכונת קריית נורדאו.

היה נשוי למרים (בוקשטיין), אם שני בניו מיכאל (נהרג ב-1942 באסון המטיילים בעין גדי) ודן צור (אדריכל נוף וחתן פרס ישראל).

בתחילת שנות ה-30 נפרד ממרים ובהמשך נשא את שושנה, שהייתה רעייתו עד לפטירתו.