אודות יגאל זאבי

על פי אתר הבוגרים הרשמי של בית הספר הריאלי העברי בחיפה, יגאל זאבי הוא בוגר מחזור ס׳ של בית הספר^[4]. הריאלי - הממוקם ברחוב הרצל 16 בחיפה - הוא אחד מבתי הספר העתיקים והיוקרתיים בישראל, שהוקם ב-1913 ומחזיק במעמד של ״מוסד-מותג״ של העילית החיפאית. רשימת הבוגרים של הריאלי כוללת שורה של ראשי משרדי ממשלה, שופטי בית המשפט העליון, ראשי תאגידים ציבוריים, ואנשי תרבות. הזהות החיפאית של הריאלי - מעבר לתרומתה האקדמית - היא הזדהות מעמדית: בוגרי הריאלי שייכים לרשת הקשרים הוותיקה והבסיסית ביותר של חיפה.

זאבי הוא עורך דין במקצועו, ומופיע בכלי התקשורת לאורך השנים בתואר ״עו״ד יגאל זאבי״. הוא לא בעל פרופיל ציבורי גבוה מחוץ לתפקידו באתו״ס, ועיתונאי הסיקור החיפאיים מתייחסים אליו כ-״עו״ד״ ולא כ-״מר״ - אינדיקציה לעובדה שמעמד עורך הדין הוא חלק מהזהות המקצועית המלאה שלו. אין מידע פומבי על מסלולו האקדמי במשפטים, על משרד עורכי הדין שבו עבד לפני כניסתו לתפקיד באתו״ס, או על שדה ההתמחות שלו במשפטים.

ב-11 באוגוסט 1999 פרסם עיתון גלובס דיווח חמור על עורך הדין יגאל זאבי. לפי הדיווח של אורלי פלג-מזרחי, ״פרקליטת מחוז חיפה, לילי בורישנסקי, הגישה לבית המשפט המחוזי בחיפה ערעור על העונש שגזר בית משפט השלום על יגאל זאבי. זאבי שימש כעוזרו של ראש עיריית חיפה, עמרם מצנע, והודה בעבירות של זיוף מסמך וניסיון לקבל דבר בתחבולה. זאבי נידון ל-400 שעות שירות לציבור במשך שנה ללא הרשעה״^[3].

הפרקליטות הגישה את הערעור (ע״פ 890/99) משום שטענה כי בית משפט השלום ״טעה בכך שלא הרשיע את זאבי בביצוע העבירות בהן הודה״, וכי העונש שהוטל עליו ״חורג בקולתו מהעונש הראוי לעבירות אותן עשה״^[3]. בורישנסקי - שנחשבת לאחת הפרקליטות הקשוחות במערכת המשפט הישראלית בתחום עבירות פליליות של בכירי שלטון - לא הסתפקה ברישום ההודאה. היא דרשה שזאבי יוכר רשמית כעבריין. וזאת מהסיבה הברורה: ההתחמקות מהרשעה היא מה שאיפשר לזאבי, שנים לאחר מכן, להמשיך לעסוק במקצוע עורך הדין ולקבל מינוי לתפקיד בכיר בתאגיד עירוני.

הפרקליטות התייחסה במפורש לבעיה הציבורית של תוצאת הפסיקה. ״לטענת הפרקליטות, בית משפט השלום לא נתן משקל מספיק לכך שזאבי שימש בעת ביצוע העבירות בתפקיד בכיר בעירייה וניצל לרעה מתוך תכנון מוקדם ובמחשבה תחילה את ידיעותיו בנהלים הפנימיים של העירייה לביצוע העבירות אותן ביצע״^[3]. ובהמשך: ״עוד טוענת הפרקליטות, כי בית המשפט טעה בכך שקבע שאם זאבי לא ישרת בתפקידים ציבוריים, ׳תימנע הנאת החברה מתרומתו ושירותיו החיוביים׳״^[3].

הקטע האחרון הוא המפתח. בית משפט השלום קבע, בעצם, שזאבי ראוי להמשיך לשרת בתפקידים ציבוריים, ולכן יש להגן עליו מפני ההרשעה. הפרקליטות התעמתה ישירות עם התפיסה הזו: ״החברה צריכה להוקיע מתוכה עובדי ציבור שמבצעים עבירות עבור בצע כסף, ובית המשפט חייב לתת את ידו לביעור הנגע של עובדי ציבור, המנצלים את מעמדם, על ידי הטלת עונשים מרתיעים וראויים. היא טוענת, כי מן הראוי היה להטיל על זאבי מאסר על תנאי לשם ההרתעה וקנס כספי״^[3].

לפי המידע הזמין בתקשורת הציבורית, אין מידע על תוצאת הערעור. אבל העובדות הנשארות הן: זאבי הודה בזיוף מסמך (סעיף 418 לחוק העונשין, עבירה שהעונש המקסימלי עליה הוא שנת מאסר אחת או יותר בנסיבות מחמירות) וניסיון לקבל דבר בתחבולה (סעיף 415 לחוק העונשין). הוא ביצע את העבירות תוך ניצול תפקידו הציבורי כעוזרו של ראש העיר. בית משפט השלום בחר להגן עליו מפני הרשעה - החלטה שהתאפשרה משום שזאבי מעולם לא הוכרז עבריין.

בכלי התקשורת החיפאיים שסקרו את מינויו של זאבי לאתו״ס - מ-2016 ועד 2023 - לא הוזכרה הפרשה הזו אפילו פעם אחת. רדיו חיפה, חי-פה, ניוז חיפה והקריות, וכלבו - כולם ניהלו דיון רחב על כשירות זאבי לתפקיד, על הקשר שלו ליהב, על ההתערבות של משרד הפנים. אבל הם לא הזכירו שעו״ד בשם יגאל זאבי הודה לפני פחות מ-20 שנה בעבירות זיוף בעת שירותו בעיריית חיפה. או שכלי התקשורת לא ידעו, או שידעו והחליטו לא להזכיר.

אתו״ס - החברה לאמנות תרבות וספורט חיפה בע״מ - היא חברה עירונית בבעלות עיריית חיפה. החברה הוקמה בשנת 1956 בשם ״תערוכות ישראל חיפה בע״מ״ כחברה לתועלת הציבור (חל״צ)^[1]. מטרותיה המקוריות היו, בין היתר, ליזום, לערוך, להשתתף ולנהל ירידים, תערוכות ותצוגות בארץ ומחוצה לה.

בשנת 1997 שונה שם החברה לשמה הנוכחי, ״אתו״ס - החברה לאמנות תרבות וספורט חיפה בע״מ״, ובשנת 1999 נכתב תקנון חדש עבור החברה^[1]. החברה עוסקת בשלושה תחומים עיקריים: ניהול, תפעול ותחזוקה של מתקני תרבות וספורט עירוניים בחיפה - בהם אודיטוריום חיפה, מרכז קריגר, מגרשי הספורט בקריית חיים, והיכל הספורט ברוממה. ניהול גופי תרבות עירוניים: התזמורת הסימפונית חיפה, גן החיות העירוני על שם לואי גולדשמיט, סינמטק חיפה, פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה, מועדון הביט, בית הספר למוזיקה ביט, ותזמורת הג׳אז החיפאית.

במציאות, אתו״ס היא הגוף הציבורי שמרכז ביד אחת את התרבות והספורט של חיפה. כל אירוע גדול בחיפה - מקונצרט קלאסי באודיטוריום ועד הופעת ספורט בהיכל - הוא תחת אתו״ס. כל מנהל גוף תרבות גדול בחיפה - מנהל התזמורת הסימפונית, מנהל הסינמטק, מנהלת פסטיבל הסרטים - הוא כפוף למנכ״ל אתו״ס. בכך, המנכ״ל של אתו״ס הוא בעצם השר לתרבות וספורט של עיריית חיפה - תפקיד אדמיניסטרטיבי-תרבותי שמרכז עוצמה מהותית.

בחברה כ-230 עובדים קבועים ועוד כ-200 עובדים זמניים^[1]. תקציבה השנתי נע סביב 67 מיליון שקלים. הוא נמצא בשליטת דירקטוריון שבראשו עומד יו״ר - בדרך כלל אחד מבכירי עיריית חיפה. במשך שנים רבות, ראש העיר עצמו כיהן כיו״ר הדירקטוריון. אחרי הבחירות של 2018 השתנו ההסדרים והיו״ר הופרד מתפקיד ראש העיר; היו״ר נעשה חבר מועצה - בקדנציית קליש כיהן ככיו״ר יעקב פיינגולד, ובקדנציית יהב השנייה (מ-2024) כיהן ככיו״ר יוסי שלום.

במרץ 2016, נבחר עו״ד יגאל זאבי לשמש כמנכ״ל חברת אתו״ס בחיפה, לאחר ששלוש שנים החברה היתה ללא מנכ״ל. חי-פה תיעדה: ״מינויו של זאבי, אושר פה אחד ע״י דירקטוריון החברה וקיבל את ברכתו של ראש העירייה יונה יהב, שהבטיח לסייע לזאבי בתפקידו״^[7].

שתי נקודות מהותיות בתיאור הזה. ראשית, החברה - תאגיד עירוני המנהל מאות עובדים ועשרות מיליוני שקלים - הייתה ללא מנכ״ל קבוע במשך שלוש שנים. המצב הזה הוא חריג מקצועית: חברה ציבורית בסדר גודל כזה, ללא ראש מקצועי, נתונה לסיכון אדמיניסטרטיבי-כלכלי משמעותי. הסיבה ש-3 שנים לא אויש התפקיד לא הוסברה בכלי התקשורת. שנית, המינוי של זאבי קיבל את ״ברכתו של ראש העירייה יונה יהב״ - יהב שכיהן באותה תקופה גם כיו״ר דירקטוריון אתו״ס. ראש העיר היה אחראי הן על המלצת המינוי והן על קבלתו.

שילוב התפקידים הזה - ראש עיר שמכהן גם כיו״ר התאגיד העירוני שעומד למנות מנכ״ל - יוצר בעיה מובנית של ניגוד אינטרסים. ראש העיר, בתפקידו הציבורי, אמור לדאוג לשקיפות, להוגנות התהליך, ולבחירת המועמד הטוב ביותר. ראש העיר, בתפקידו כיו״ר הדירקטוריון, נטוע יותר באינטרסים האדמיניסטרטיביים של החברה ובקשרים האישיים-פוליטיים שלו. כאשר אותו אדם ממלא את שני התפקידים, השקיפות נסוגה מפני האינטרסים.

במקרה של זאבי, השילוב הזה היה ככל הנראה הגורם המרכזי להחלטת משרד הפנים, חצי שנה מאוחר יותר, להפסיק את עבודתו לאלתר.

חי-פה תיעדה: ״בחלוף חצי שנה מכניסתו לתפקיד, הפסיק משרד הפנים את עבודתו לאלתר״^[7]. הפעולה הזו - הפסקת עבודה לאלתר - היא צעד דרסטי בסטנדרטים של פיקוח על תאגידים עירוניים. משרד הפנים, האחראי על אישור מינויים בכירים בתאגידים עירוניים, אינו נוטה לבטל מינויים שכבר אושרו על-ידי הדירקטוריון - אלא במקרים שיש בהם חשד מהותי לכשל בהליך.

הפעולה של משרד הפנים הותירה את אתו״ס במצב משברי. החברה, שזה עתה הפכה למנכ״ל אחרי שלוש שנים של ריק, איבדה את מנכ״לה לאלתר. הסמנכ״לית הכספים, אירנה ויסבך, מונתה לממלאת מקום^[8]. המצב הזה - ממלאת מקום לטווח לא מוגדר - היה אמור להיפתר תוך חודשים. אבל למעשה הוא נמשך כמעט שנתיים שלמות, ובמהלכן ויסבך ניהלה בפועל את החברה.

במאי 2017, פרסם רדיו חיפה דיווח חמור. ״כבר יותר מחודשיים שהמכרז לתפקיד מנכ״ל אתו״ס תקוע, בשל בדיקות שממשיך לבצע משרד הפנים בעניינו של יגאל זאבי. לדברי גורמים בעירייה, משרד הפנים ממשיך בבדיקה ושולח שאילתות למחלקה המשפטית בנוגע לזאבי, כאשר בין השאר נבדק הקשר בין זאבי לבין ראש העירייה יונה יהב, בעת שכיהן כיו״ר דירקטוריון החברה״^[9].

הביטוי ״נבדק הקשר בין זאבי לבין ראש העירייה יונה יהב״ הוא רמז ברור לטבע הבדיקה. משרד הפנים לא חקר את כישוריו המקצועיים של זאבי. הוא חקר את האפשרות שהמינוי שלו נבע מקשר אישי-פוליטי עם יהב - קשר שמהווה ניגוד עניינים מהותי כאשר יהב הוא יו״ר הדירקטוריון של החברה שעומדת למנות אותו. אם הקשר הזה היה ברמה של היכרות אישית פשוטה, היה ניתן לעבור על-פני זה. אבל הבדיקה הממושכת של משרד הפנים - שנמשכה למעלה מחודשיים - מצביעה על שמדובר היה בקשר עמוק יותר.

הרקע ההיסטורי כאן הוא משמעותי. יהב ידע את זאבי לפחות מהשנים שזאבי שירת כעוזרו של מצנע - כשיהב עצמו היה סגן ראש העיר (1993-1995) ואחר כך כראש העיר (2003 ואילך). שני האנשים - שניהם עורכי דין, שניהם חיפאים, שניהם בעלי קשרים פוליטיים-ציבוריים בעיר - נמצאו במעגלים חופפים במשך עשרים שנה לפני המינוי של 2016. עד כמה הקשר הזה היה אישי-עסקי, ולא רק היכרות פוליטית? התשובה לא פורסמה אף פעם.

המקור הוסיף תיאור חמור עוד יותר: ״גורמים בכירים, שבעבר נמנו על תומכיו של זאבי למנכ״ל, שינו את דעתם בנוגע לכך ורמזו, לכאורה, לזאבי לא לגשת למכרז החדש - אלא שהוא, כאמור, לא ניאות לבקשה״^[9]. כלומר, גם בתוך עיריית חיפה היו גורמים שחזרו בהם מתמיכתם בזאבי, ומבחינתם הם הבינו שהמינוי לא ייעבור. זאבי בחר להתעלם מאזהרותיהם ולהתעקש על המכרז.

במשך הכמעט-שנתיים שבהן זאבי היה מודח, סמנכ״לית הכספים של אתו״ס, רו״ח אירנה ויסבך, ניהלה את החברה בפועל^[8]. ההכרה של הדירקטוריון בויסבך לא הייתה ביטוי של תמיכה במועמדותה לקבל את התפקיד באופן קבוע: היא נשארה ״ממלאת מקום״ ולא הוצעה כמועמדת רשמית במכרז.

זוהי תופעה מעניינת בפני עצמה. ויסבך - שניהלה את החברה בהצלחה במשך כמעט שנתיים - לא נחשבה למועמדת ראויה למינוי קבוע. גם זאבי - שהורד מהתפקיד על-ידי משרד הפנים בעקבות בדיקה - נחשב למועמד היחיד הראוי שראוי לרוץ במכרז החדש. הפער הזה - בין ההצדקה המקצועית (ויסבך הוכיחה את עצמה) לבין הבחירה הפוליטית-אישית (זאבי הועדף) - מצביע על כך שהקריטריונים שעמדו בפני הדירקטוריון לא היו אקדמיים-מקצועיים אלא פוליטיים-קשרים.

היום, ויסבך עדיין מכהנת כסמנכ״לית הכספים של אתו״ס תחת זאבי^[10]. היא היחידה ברשימת המנהלים הבכירים של החברה הקיימת ברציפות מתקופת המינוי הראשון של 2016, דרך תקופת השעיית זאבי, ועד היום.

זאבי לא קיבל את ההחלטה של משרד הפנים בשתיקה. רדיו חיפה תיעדה: ״עוד נודע, כי לפני המכרז הנוכחי הגיש יגאל זאבי עתירה לבית המשפט, וטען כי הוא זכאי לגשת למכרז החדש. היועצת המשפטית של משרד הפנים אישרה את טענתו, וזאבי בתגובה ביטל את העתירה וניגש למכרז״^[9].

זאת מסקנה חשובה. זאבי - שהיה בעבר עוזרו של ראש עיר ובמרץ 2016 קיבל מינוי שאושר פה אחד - בחר ללכת לבית המשפט נגד משרד הפנים. הוא לא קיבל את הקביעה שאסור לו לחזור למכרז. הוא עתר לבית המשפט - ובמשפט המינהלי, היועצת המשפטית של משרד הפנים אישרה את טענתו, וזאבי ביטל את העתירה כדי לגשת למכרז.

הסיפור הזה מצביע על שלוש נקודות מפתח. ראשית, יש קיים מתח משפטי מהותי בין משרד הפנים לבין זאבי. שנית, היועצת המשפטית של משרד הפנים - שהיא הגוף הרשמי שאמור לאכוף את עמדת המשרד - ״אישרה את טענתו״ של זאבי, מה שהביא לנסיגת המשרד. שלישית, ההתערבות של בית המשפט ושל היועצת המשפטית הצליחה למנוע את החסימה של זאבי באופן סופי.

אבל גם אחרי הסכמת היועצת המשפטית, המכרז ״תקוע״ במשך חודשיים נוספים. רדיו חיפה תיארה: ״כעת, באופן תמוה, אומרים במשרד הפנים כי הם רוצים לקבל עוד ועוד הבהרות מהייעוץ המשפטי בעירייה״^[9]. הביטוי ״באופן תמוה״ מצביע על שגם בעיני העיתונאים, ההתעקשות של משרד הפנים נראתה מוגזמת או מיותרת. אבל היא הייתה - וזה אומר שמשרד הפנים, גם אחרי שהיועצת המשפטית שלו אישרה את החזרה של זאבי, המשיך לחפש סיבות לחסום אותו.

ביוני 2017, אחרי 25 מתמודדים שהגישו מועמדות במכרז וצמצמום לעשרה מתמודדים אחרונים, וועדת המינויים של אתו״ס המליצה שוב על יגאל זאבי^[9]. רדיו חיפה תיעדה: ״מדובר ב-25 מתמודדים שהגישו מועמדות, מהם נותרו עשרה אחרונים וכעת לא ברור אם כולם עדיין נמצאים בין המועמדים״^[9].

המספרים האלה מצביעים על שיש שוק רחב של מועמדים פוטנציאליים לתפקיד מנכ״ל אתו״ס - לא פלא, בהתחשב במעמד התפקיד. אבל מתוך 25 מתמודדים, הוועדה בחרה דווקא את אותו אדם שהושעה תשעה חודשים קודם לכן. גם אחרי שמשרד הפנים בדק את הקשר בינו לבין ראש העיר. גם אחרי שגורמים בעירייה ביקשו ממנו לסגת.

הבחירה הזו - לחזור אל זאבי, למרות כל הסימנים האזהרה - מצביעה על שתי אפשרויות. אחת: זאבי באמת היה המועמד הטוב ביותר אובייקטיבית, וכל החסמים שעמדו בפניו היו נובעים מאי-הבנות פרוצדורליות. שנייה: הקשרים הפוליטיים-אישיים של זאבי בקרב חברי הדירקטוריון היו כל-כך עמוקים שהם גברו על כל שיקול אחר. בהיעדר מידע פנימי על הליך הוועדה, קשה להכריע בין שתי האפשרויות. אבל ההיסטוריה של ההליך - השעיה, חקירה, עתירה, מכרז, אישור חוזר - מטה את הכף לכיוון השני.

ביולי 2017, אחרי עוד חודש של בדיקה, משרד הפנים אישר סופית את מינויו של זאבי. ניוז חיפה והקריות תיעדה: ״כל זאת עקב ההבהרה כי משרד הפנים אינו רואה מקום להתערבות בעבודת ועדת הבחינה ודירקטוריון החברה״^[2].

הניסוח הזה - ״אינו רואה מקום להתערבות״ - הוא הניסוח הסטנדרטי של נסיגה. משרד הפנים לא אמר ״לא היה כל קשר בעייתי בין זאבי ליהב״. הוא לא אמר ״הבדיקה לא העלתה ממצאים חמורים״. הוא אמר משהו פחות מזה: שאין סיבה משפטית להתערב בעבודת הוועדה. כלומר, יכול להיות שמשרד הפנים גילה דברים שלא היה מרוצה מהם, אבל לא היה לו בסיס משפטי ברור לחסום את המינוי. ההצדקה לאישור היא הליכית, לא מהותית.

חצי שנה אחרי המינוי הראשון של זאבי, ראש העיר יהב כבר לא יו״ר הדירקטוריון של אתו״ס. ההפרדה בין תפקיד ראש העיר לבין יו״ר התאגיד העירוני הופעלה - מסוף 2018 ואילך, אחרי שקליש רותם נכנסה לתפקיד ראש העיר. ההפרדה הזו לא הייתה אקראית: היא בדיוק התגובה לסוג הבעיות שעלו במינוי של זאבי. אבל זאבי - שהמינוי שלו אושר תחת ההסדר הישן - נשאר בתפקיד גם אחרי שההסדר הישן נעלם.

בנובמבר 2018, עינת קליש רותם נבחרה לראש עיריית חיפה והכניסה את יהב מתפקידו. השינוי בראשות העיר היה אמור לבחון את עמדתו של זאבי בתפקידו: האם המנכ״ל שמונה בזיקה ליהב יישאר תחת קליש, שלא הייתה חלק מהמערכת של יהב?

התשובה הייתה חיובית. זאבי נשאר בתפקיד. הסיבה לכך לא הייתה ברורה: ייתכן שזאבי הצליח לבסס לעצמו עמדת עוצמה אדמיניסטרטיבית-מקצועית שלא ניתנת להחלפה בקלות; ייתכן שקליש - שהקדנציה שלה הייתה רעועה מבחינה פוליטית מההתחלה - לא רצתה לפתוח חזית מיותרת מול הצוות הבכיר של הגוף התרבותי המרכזי של העיר; ייתכן שזאבי הצליח להתאים את עצמו במהירות למסגרת החדשה.

מה שנכון בוודאות הוא שתחת קליש, מבנה הדירקטוריון של אתו״ס השתנה. ראש העיר לא היה עוד יו״ר הדירקטוריון. חבר מועצה - יעקב פיינגולד - מונה ליו״ר. ההסדר הזה היה אמור להבטיח שראש העיר לא תהיה במצב של ניגוד אינטרסים בכל הקשור למינויים בכירים. אבל הוא לא טיפל בבעיה הבסיסית: זאבי, שהמינוי שלו זוהה כקשור לקשר אישי-פוליטי עם יהב, עדיין כיהן כמנכ״ל.

הדרמה המרכזית של תקופת כהונת זאבי תחת קליש התרחשה באוגוסט 2019. ירון כפתורי, מנכ״ל הסינמטק חיפה ומנכ״ל פסטיבל הסרטים הבינלאומי, הודיע במפתיע על התפטרותו^[11]. כפתורי - שהיה בתפקיד שנה בלבד - היה אמור להוביל את הסינמטק לתקופה של עלייה, וזה עתה התפרסם בדוח ראש העיר שמספר המבקרים בסינמטק עלה ב-30%.

ההתפטרות עוררה הפתעה רבה. כלבו תיעד: ״הצעד שנקט כפתורי התקבל בהפתעה גדולה בעיריית חיפה ובאתו״ס, מה גם שרק לפני שבועות אחדים פורסם בדוח ראש העיר כי מספר המבקרים בסינמטק במהלך השנה עלה ב-30 אחוז״^[11].

תגובת כפתורי הציבה תעלומה: ״אני מנוע מלדבר על כך בשלב זה, עד לשיחה עם מנכ״ל אתו״ס ויו״ר דירקטוריון החברה. ובזה אתמצת״^[11]. הביטוי ״אני מנוע״ הוא ביטוי משפטי-מתוחכם של מי שכבר נמצא במעמד מוגן או מאוים. זה לא אדם שיש לו דברים לחלוק עם הציבור, זה אדם שמושתק על-ידי הדינמיקה שמסביבו.

תגובת זאבי הייתה חזקה: ״אתו״ס מאחלת לכפתורי הצלחה בדרכו החדשה״^[11]. הניסוח הזה הוא קלאסי: ״הצלחה בדרכו החדשה״ הוא ביטוי שמשתמשים בו כאשר עובד עוזב את החברה בנסיבות בעייתיות, וכאשר רוצים להראות שאין יותר התעניינות באדם הזה.

אבל הסיפור לא נגמר. רדיו חיפה תיעדה את הניסיונות הפנימיים: ״במהלך אותן שעות ארוכות שנועדו ל׳סיכום׳, נעשו דווקא ניסיונות לגרום לכפתורי לחזור בו מהחלטתו, ולהישאר בשני תפקידיו; עם זאת, בתום הפגישות לא יצא עשן לבן מארובות אתו״ס״^[12]. כלומר, ההתפטרות הייתה כל-כך פתאומית ובעייתית שניסו לבטל אותה - וניסיונות אלה כשלו.

הסיבה המרכזית להתפטרות של כפתורי הייתה סכסוך פנימי על הניהול של פנינה בלייר, המנהלת האמנותית של פסטיבל הסרטים. רדיו חיפה תיעדה: ״גורמים באתו״ס תהו גם הם השבוע, האם זהו אופן הניהול הראוי, ומדוע זהו עניינם של העובדים אם מדובר בעימות אישי? או שמא זאבי מבקש להבהיר לכולם מי כאן בעל הבית״^[12].

הביטוי ״בעל הבית״ הוא ביטוי חזק. הוא מציג את זאבי כדמות שמשתמשת בכוחה האדמיניסטרטיבי כדי להפעיל לחץ פסיכולוגי על העובדים: לא לטפל בעימות באופן מקצועי-משפטי, אלא להפיץ מסמך לכל העובדים שמוקיע את כפתורי. הדפוס הזה הוא דפוס של ניהול בלתי-מקצועי - של דמות שמרגישה צורך להבליט את העוצמה האדמיניסטרטיבית שלה.

זאבי הוסיף גם איום משפטי. רדיו חיפה תיעדה: ״בסיום דבריו, גם דאג זאבי להבהיר כי ׳בימים הקרובים יגיע לכפתורי מכתב התראה לפני תביעת לשון הרע, על דברי ההשמצה שהפיץ ברבים׳״^[12]. כלומר, כשפעולתו של זאבי (הפצת מכתב פנימי) זכתה לביקורת ציבורית, תגובתו הייתה איום משפטי. ועוד תביעת לשון הרע - מהסוג שמשמש לרוב להשתקת ביקורת.

תגובת כפתורי הייתה מתוחכמת: ״׳אין לי שום דבר מלבד כבוד והערכה לפנינה׳, אמר לרדיו חיפה, ׳כל ויכוח שהיה לי עם אתו״ס היה על מהות ניהול, יושרה וארגון׳״^[12]. שלוש המילים המרכזיות - ״מהות ניהול, יושרה וארגון״ - הן ביטוי משפטי-מקצועי של מה היה הוויכוח האמיתי: לא על אדם ספציפי (פנינה בלייר), אלא על אופן הניהול של אתו״ס תחת זאבי.

הביטוי ״יושרה״ - integrity - הוא הביטוי שאי-אפשר להיכשל בלא להעיר אליו. כפתורי, ברגעיו האחרונים בתפקידו, האשים את אתו״ס - וכלומר, את זאבי כראש הניהול שלה - בחוסר יושרה. זוהי האשמה חריפה במיוחד, כי היא מצביעה לא רק על כשל מקצועי אלא על בעיה אתית-מוסרית.

ביולי 2020, פרסם משרד מבקר המדינה דו״ח שכלל ביקורת קשה על אתו״ס. הכלבו - שסיקרה את הדו״ח בהרחבה - דיווחה: ״ביקורת קשה על אתו״ס והעירייה״^[5]. הביקורת הקיפה מספר תחומים מרכזיים, וכל אחד מהם מצביע על כשל ניהולי שיטתי.

הקטע המרכזי בדו״ח: ״בדוח נכתב גם כי לחברה אין מבנה ארגוני מעודכן ומאושר, והיא לא קבעה מנגנון לקביעת שכר העובדים״^[5]. שני העניינים האלה - מבנה ארגוני ומנגנון שכר - הם עקרונות הבסיסיים של כל חברה ציבורית. אם חברה עם 230 עובדים קבועים ו-200 עובדים זמניים לא יודעת לתאר את המבנה הארגוני שלה, ולא יש לה מנגנון לקבוע שכר - היא בעצם פועלת באופן שרירותי.

הביטוי ״לא קבעה מנגנון לקביעת שכר העובדים״ הוא ביטוי שמסתיר תופעה מסוכנת בהרבה. כאשר אין מנגנון רשמי, ההחלטות על שכר נופלות באופן אישי-שרירותי בידי המנכ״ל ובעלי התפקידים הבכירים האחרים. זה פותח פתח לטיוב שיטות שכר על-פי אינטרסים אישיים, פוליטיים, או ידידותיים. במקרה הקיצוני, זה אומר שעובד יכול לקבל שכר גבוה יותר מעובד אחר באותו תפקיד - לא משום שהוא טוב יותר, אלא משום שהוא מקובל יותר על המנכ״ל.

הביקורת המהותית ביותר עסקה במצב הכלכלי. הכלבו תיעדה: ״במציאות זו, חלק גדול מהגופים שמנהלת החברה גורמים לה הפסד, וכפועל יוצא גרעונה המצטבר -31 בדצמבר 2018 היה כ-5.4 מיליון שקל״^[5].

גרעון של 5.4 מיליון שקל בחברה עם תקציב שנתי של 67 מיליון שקל הוא גרעון של 8% - מצב לא בריא בשום אמת מידה. בחברה ציבורית עם תקציב כזה, גרעון מצטבר של 5.4 מיליון שקל מצביע על כשל ניהולי-עסקי שיטתי. הסיבה - לפי הדו״ח - היא ש״חלק גדול מהגופים שמנהלת החברה גורמים לה הפסד״. כלומר, גופי התרבות והספורט שאתו״ס מנהלת לא יוצרים הכנסות מספיקות לכסות את הוצאותיהם.

זה אינדיקטור חמור על איכות הניהול. אם הגופים האלה - כל אחד מהם בנפרד - גורמים הפסד, צריך לבחון את הסיבות לכך. האם המחירים נמוכים מדי? האם ההוצאות מנופחות? האם ניהול שיווקי-תוכני אינו אופטימלי? האם יש בעיות של תמחור פנימי בין הגופים? כל אלה שאלות שתפקידו של המנכ״ל - יגאל זאבי - לטפל בהן באופן שיטתי.

הביטוי ״הניסיון להפוך את הוויכוח לאישי הוא מטומטם, עלבון לאינטליגנציה״ - שזאבי אמר בהקשר אחר^[12] - מתפרש כאן באור אירוני: הוויכוח על ניהול אתו״ס אינו אישי. הוא ענייני, מקצועי, ומבוסס על מספרים יבשים בדו״ח מבקר המדינה.

תגובת זאבי לביקורת המבקר הייתה מתוחכמת. הכלבו תיעדה: ״מנכ״ל אתו״ס יגאל זאבי מסר למשרד מבקר המדינה בנובמבר 2019 כי ׳עם אישור התקנון על ידי משרד הפנים יהיה ניתן להציג בפני דירקטוריון החברה הצעה לעץ מבנה, וכך תעשה החברה׳״^[5].

הניסוח הזה - שתלוי באישור התקנון של משרד הפנים - הוא ניסוח של דחייה. זאבי, שהיה מנכ״ל באתו״ס מאז 2017, לא הצליח עד נובמבר 2019 לקבוע מבנה ארגוני בחברה. את הסיבה לכך הוא מטיל על משרד הפנים - שלא אישר את התקנון. אבל זה לא הסבר מספיק: אישור התקנון הוא תהליך מנהלי, ויש כלים פנימיים ליצור מבנה ארגוני זמני או טנטטיבי בזמן ההמתנה לאישור. ב-2.5 שנים לא הצליח זאבי לקדם את העניין.

גם תשובת מנהל לשכת התאגידים בעירייה הייתה תיאורטית: ״יכין, בשיתוף עם מנכ״ל אתו״ס, עץ מבנה ארגוני הכולל הגדרות תפקיד, מתח דרגות ומסלולי קידום לכל אחד מעובדי החברה, יגיש אותו לדירקטוריון החברה לקבלת אישורו, ולאחר מכן הוא יוגש לאישור משרד הפנים״^[5]. כלומר, גם בנובמבר 2019, התשובה הייתה ״נכין״ - ולא ״הכנו״. שלוש שנים אחרי הכניסה של זאבי לתפקיד, לחברה לא היה מבנה ארגוני מאושר.

לגבי שכר, התשובה הייתה דומה: ״עם קביעת המבנה הארגוני שלה היא תקבע מדרגות שכר לעובדיה ותבחינים להעלאת שכרם ולקידומם״^[5]. כלומר, גם השכר נדחה לאחר אישור התקנון. בינתיים, השכר נקבע באופן שרירותי-אישי.

נקודה ביקורתית נוספת בדו״ח עסקה בחפיפה תפקודית. הכלבו תיעדה: ״כמו כן לא נבחן נושא היתרון היחסי שלה על גופים עירוניים אחרים העוסקים באותם תחומי פעילות, כמו אגף התרבות בעיריית חיפה, רשות הספורט ותאגידים עירוניים אחרים״^[5].

הביקורת הזו מצביעה על תופעה ארגונית בעייתית: בעיריית חיפה קיימים כמה גופים העוסקים באותם תחומים - אתו״ס מנהלת תרבות וספורט; אגף התרבות בעירייה גם הוא עוסק בתרבות; רשות הספורט (גוף עירוני נפרד) עוסקת בספורט; ועוד תאגידים עירוניים נוספים. כל אחד מהם פועל באופן עצמאי, עם תקציב נפרד, עם כוח אדם נפרד, עם החלטות נפרדות. בלא בחינה של ״היתרון היחסי״ של כל אחד מהם, מתרחשת חפיפה בעבודה - וכפועל יוצא, בזבוז של משאבים ציבוריים.

המבקר ביקש להבין למה אתו״ס היא הגוף הטוב ביותר לבצע את הפעולות שהיא מבצעת. למה לא להעביר חלק מהגופים שלה לאגף התרבות בעירייה? למה לא לאחד את ניהול הספורט עם רשות הספורט? התשובה לא ניתנה - לא על-ידי זאבי ולא על-ידי גורם אחר בעירייה.

בפברואר 2021, אחרי 33 שנים בתפקיד, פנינה בלייר - המנהלת האמנותית של פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה - הודיעה על פרישתה. בהצהרת הפרישה שלה, היא הביעה תודה ספציפית לזאבי: ״תודה על הזכות הנפלאה שניתנה לי לעסוק בתפקיד שהוא גם תחביב וגם אהבה ותשוקה. תודה מיוחדת לראש העיר היוצא, יונה יהב, שתמך בי ובפסטיבל בנאמנות, לאורך כל הדרך. למנהליי בעבר ובהווה ובעיקר למנכ״ל אתו״ס, יגאל זאבי, שהיה אוזן קשבת ושאפשר לי חופש יצירה״^[13].

הציטוט הזה אומר שני דברים. ראשית, בלייר עצמה היא לא דמות חסרת תודה כלפי זאבי: היא תיארה אותו כ״אוזן קשבת״. שנית, הציטוט הזה מנותק מהבעיה הציבורית של 2019. לפני שנתיים, כפתורי - בעת ההתפטרות - האשים את אתו״ס בחוסר ״יושרה״. שנתיים אחר כך, בלייר - בעת פרישתה - מתארת את זאבי באור חיובי. שני הציטוטים האלה אינם מתנגדים: ייתכן שזאבי היה ״אוזן קשבת״ למי שהוא רצה להאזין לו, אבל לא לאחרים.

בלייר נפטרה כעבור מספר שנים. בקטלוג הרשמי של פסטיבל הסרטים ה-40 (אוקטובר 2024), היא מוזכרת כ-״פנינה בלייר ז״ל״, כחברה בוועדת הרפרטואר ולקטורית קולנוע ישראלי^[14]. הסקטור הזה - של פעילי תרבות חיפאיים מהדור הוותיק - אנשים שהיו אקטיביים בעשורים האחרונים ועכשיו עוברים מהזירה. אתו״ס, תחת ניהול זאבי, נצרכת להחליף דמויות מיתיות אלה בכוח אדם חדש.

באפריל 2023, בערב אחד באתו״ס התקיים אירוע מוזר. רדיו חיפה תיעדה תחת הכותרת ״סוף לסאגה״: ״דירקטוריון אתו״ס קיבל הערב את המלצת הוועדה לבדיקת מינויים, והודיע על מינויו של יגאל זאבי למנכ״ל החברה״^[15].

הניסוח הזה הוא טעון. ״סוף לסאגה״ הוא ביטוי שמשתמשים בו כשמסיימים תהליך ארוך וקשה. אבל זאבי כבר היה המנכ״ל באתו״ס מאז 2017. למה היה צורך ב״מינוי״ חדש ב-2023? מסתבר שהמינוי שאושר ב-2017 - ושנמשך 6 שנים - היה בעצם רק מינוי זמני. הליכי המכרז המלאים לא הושלמו, ואתו״ס בעצם לא הסדירה את התפקיד של מנכ״לה.

רדיו חיפה תיעדה: ״יצוין כי בכך הגיעה לסיומה תקופה ממושכת במהלכה התפקיד לא אויש - למעשה, מאז כיהן בו זאבי עצמו למשך כחצי שנה. כזכור, בשעתו פסל משרד הפנים את המינוי, ומאז שימשה בתפקיד בפועל סמנכ״לית הכספים, אירנה ויסבך, כממלאת מקום״^[15].

הקטע הזה הוא חמור. הוא קובע למעשה שלאורך שש שנים (2017-2023), זאבי לא היה מנכ״ל רשמי-ראוי-לחלוטין של אתו״ס. הוא היה ״ממלא מקום״ או ״בכיר זמני״, וויסבך הייתה ״ממלאת מקום״ בפועל. רק ב-2023 נחתם תהליך המינוי הסופי. כלומר, לא רק שזאבי קיבל מינוי בעייתי ב-2016, ולא רק שמשרד הפנים השעה אותו, אלא שגם אחרי האישור של יולי 2017, התפקיד שלו נשאר ב״מצב ביניים״ למשך שש שנים נוספות.

המנהל מינויי תאגידים בעירייה, ישראל בן שלום, היה זה ששלח את המינוי לאישור משרד הפנים במאי 2023^[15]. בן שלום - שהוא בכיר אדמיניסטרטיבי בעירייה - חתום על כל המינויים החריגים שעוברים את שולחנו. השם שלו מופיע גם בהקשרים אחרים של מינויי תאגידים בחיפה.

במרץ 2024, יונה יהב נבחר מחדש לראש עיריית חיפה אחרי 5 שנות היעדרות. החזרה של יהב הייתה חשובה ביותר עבור זאבי, מהסיבה הברורה: יהב הוא האדם שמינה אותו לתפקיד ב-2016, ושעל הקשר עמו חקר משרד הפנים. החזרה של יהב לראשות העיר הציבה את זאבי בעמדה של חידוש הקשר הישיר שלו עם השלטון העירוני, אחרי 5.5 שנות תקופה תחת קליש שבהן הקשר הזה היה רק מרוחק.

בקטלוג של אתו״ס לעונת 2025-2026 - שעדיין כולל את יגאל זאבי כמנכ״ל - מופיעה הקדמה של יו״ר הדירקטוריון: יוסי שלום, סגן ראש העיר חיפה^[6]. שלום, שהוא דמות מרכזית בקואליציה של יהב, מחליף את יעקב פיינגולד שכיהן כיו״ר תחת קליש. ההחלפה הזו - מפיינגולד לשלום - היא נקודת מעבר חשובה במחזור הסמכויות בתוך אתו״ס.

יעקב פיינגולד - היו״ר הקודם של אתו״ס תחת קליש - הוא חבר מועצת העיר חיפה. אבל פיינגולד הוא לא דמות ציבורית רגילה: ניוז חיפה והקריות תיעדה את הסיבה לכך שהיה צורך להחליפו: ״מדובר בתובע לשעבר בוועדה לתכנון ובנייה, שהורשע בבניית בית של כ-400 מטרים על שטח של דרך ציבורית. השופט: ׳נזק משמעותי לשלטון החוק׳״^[2].

זוהי הצהרה חמורה. פיינגולד - שהיה תובע בוועדה לתכנון ובנייה (כלומר, התובע שאחראי על אכיפת חוקי הבנייה) - הורשע בבנייה בלתי-חוקית בעצמו. בית של 400 מטר רבוע (גודל גדול במיוחד) על שטח שייעודו דרך ציבורית. השופט שדן בעניינו תיאר את המעשה כ-״נזק משמעותי לשלטון החוק״ - ביטוי כבד במיוחד שכן הוא מצביע על כך שמעשיו של פיינגולד פגעו לא רק בכללי בנייה ספציפיים אלא בעקרון שלטון החוק עצמו.

פיינגולד היה היו״ר של אתו״ס - הגוף שאחראי על תרבות וספורט של חיפה - תחת קליש. ובמקביל היה אדם שהורשע בעבירת בנייה משמעותית. השילוב הזה הוא דוגמה לקלות הדעת של עיריית חיפה בבחירת היו״רים שלה: לא בחנו מספיק את הרקע של פיינגולד לפני המינוי, או שהביקורת לא הייתה משמעותית מספיק לכשעצמה כדי לחסום את המינוי.

כאשר יהב חזר לתפקיד ב-2024, היה ברור שאי-אפשר להמשיך עם פיינגולד כיו״ר אתו״ס. אבל ההחלפה הייתה תוצאה של החלפת השלטון - לא של ביקורת ציבורית או של דרישה משרד הפנים. כלומר, גם אחרי שנודע על ההרשעה של פיינגולד, הוא נשאר בתפקיד עד שהשלטון השתנה.

יוסי שלום, סגן ראש העיר חיפה תחת יהב, מונה ליו״ר דירקטוריון אתו״ס ב-2024. בקטלוג של אתו״ס לעונת 2025-2026, שלום מופיע ככותב ההקדמה לפעילות החברה: ״לא מתוך נוסטלגיה - אלא מתוך תשוקה אמיתית ליצור מציאות חדשה. אני גאה לעמוד בראש הגוף שמוביל את התרבות בעיר שלנו - ומזמין אתכם להצטרף אלינו. בואו נחלום יחד, נרגש יחד, ונבנה יחד את חיפה כעיר שחיה ונושמת תרבות״^[6].

הציטוט הזה הוא רטוריקה סטנדרטית של דמות פוליטית שמכניסה את עצמה לתפקיד תאגידי. שלום, שהוא חבר מועצה ולא בעל ניסיון מקצועי בתחום התרבות, ניהל את התקדמותו הפוליטית בקואליציית יהב והגיע לעמדת סגן ראש העיר ויו״ר הגוף התרבותי המרכזי של העיר. החיבור בין סגן ראש עיר ליו״ר תאגיד עירוני - אותו חיבור שבזמן יהב הראשון יצר את בעיית ניגוד האינטרסים שהובילה לחקירת משרד הפנים - חוזר עכשיו במבנה חדש: לא ראש העיר עצמו אלא סגנו, אבל בעצם בעלי אותה בעיה.

שלום, שלא היה חלק מהפרשה של 2016-2017, מקבל את התפקיד מתוך הקואליציה של יהב. הוא ממשיך לעבוד עם זאבי - שמכהן בתפקיד מאז 2017. הקשר בין שלום וזאבי לא ברור, אבל הוא ככל הנראה לא קשר אישי-עמוק שיכול לעמוד בבסיס מינוי בעייתי. שלום הוא מצב חדש - שלום-זאבי הוא שיתוף פעולה מקצועי, לא קשר אישי-פוליטי כמו זה שהיה בזמן יהב-זאבי הראשון.

תחת זאבי, הצוות הניהולי של אתו״ס כולל מספר דמויות בכירות, כל אחת מהן אחראית על תחום מרכזי^[10]:

רו״ח אירנה ויסבך - סמנכ״ל כספים. ויסבך נמצאת בתפקיד מאז לפני המינוי של זאבי. היא שימשה כממלאת מקום של המנכ״ל במשך כמעט שנתיים בתקופת ההשעיה של זאבי (2016-2017). היום היא הסמנכ״ל הבכירה ביותר באתו״ס.

שרון לוגסי - סמנכ״ל תפעול ומתקני ספורט. אחראית על מתקני הספורט של אתו״ס, כולל היכל הספורט ברוממה, מגרשי הספורט בקריית חיים. גם המנהלת האמנותית של סינמטק חיפה^[16] - שילוב לא רגיל של תפקידי תפעול וניהול אמנותי.

קמה קוז׳יקרו - אחראית על ניהול שיבוץ והזמנת אירועים ומופעים באולמות. תפקיד אדמיניסטרטיבי-מהותי שמנהל את היומן של אולמות התרבות של אתו״ס.

רן נחום - מנהל התזמורת הסימפונית חיפה. אחראי על אחד הגופים המרכזיים של אתו״ס, התזמורת הסימפונית, שהיא חלק מהקנון המוזיקלי הקלאסי של ישראל.

ירון שמיר - מנהל סינמטק חיפה ופסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה. שמיר נכנס לתפקיד ב-2021 - אחרי דרמת כפתורי (2019) ופרישת בלייר (2021). הוא הדמות שמילאה את הריק שנוצר אחרי שתי היציאות האלה.

ד״ר נועם ורנר - מנהל גן החיות העירוני על שם לואי גולדשמיט. בעלי ניסיון מקצועי-אקדמי בתחום (״ד״ר״).

יובל קאופמן - מנהל מועדון הביט ובית הספר למוזיקה ביט. מועדון הביט הוא מועדון מוזיקה חי מרכזי בחיפה.

שי רזיאל - מפיק ראשי. תפקיד מקצועי בתחום ההפקה האירועים.

שרון וולמן עובדיה - מנהלת פרסום ומדיה. אחראית על קשרי הציבור של אתו״ס.

ראובן אפרתי - מנהל אגף אולמות (תפעול). אחראי על התפעול הפיזי של האולמות.

אייבי מלכה - מנהל אדמיניסטרטיבי היכל הספורט. תפקיד אדמיניסטרטיבי ספציפי לאחד המתקנים.

מירי כרמון - חשבת שכר. אחראית על תשלום השכר לעובדים.

הצוות הזה הוא תוצר של עידן זאבי באתו״ס. רוב הדמויות בו נכנסו לתפקידם תחת ניהולו (פרט לוויסבך). הקיום שלהם בתפקידם מצביע על שזאבי הצליח לבנות צוות יציב סביב עצמו, כזה שמסוגל לתפקד באופן עצמאי בתחום שלו תוך שמירה על הקואורדינציה הכוללת תחת המנכ״ל.

בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה ה-40 (סוכות 2024 וחנוכה 2024-2025), זאבי מופיע בקטלוג הרשמי כ-״עו״ד יגאל זאבי, מנכ״ל אתו״ס״, כאחראי הראשי על הפסטיבל^[17]. הקטלוג מציין: ״הנהלת הפסטיבל: עו״ד יגאל זאבי, מנכ״ל אתו״ס; בימוי טקס פתיחה: יגאל זאבי; הפקה בפועל: שרון וולמן-עובדיה״.

הופעת זאבי כ-״בימוי טקס פתיחה״ של הפסטיבל היא יוצאת דופן. בדרך כלל, בימוי טקסי פתיחה של פסטיבלים גדולים נעשה על-ידי במאי תיאטרון מקצועיים, לא על-ידי המנכ״ל. הקרדיט הזה - של זאבי כבמאי טקס - מצביע על השאפתנות הציבורית שלו: הוא לא רק מנהל אדמיניסטרטיבי, אלא דמות שמבקשת להתחבר לפן האמנותי-תרבותי של הגוף שהוא מנהל.

פסטיבל הסרטים חיפה ה-40 (2024) התקיים בצל המלחמה. הצביעה של זאבי כממונה הראשי על הפסטיבל - הסיכון לבטל אותו במצב חירום - מצביעה על שאתו״ס, תחת זאבי, ניהלה את הפסטיבל בנסיבות מאתגרות במיוחד. הוא לא בוטל, וזה הישג אדמיניסטרטיבי.

גם הצוות של הפסטיבל מצביע על דמויות שמכהנות לאורך שנים: ירון שמיר (מנהל אמנותי), ד״ר נוגית אלטשולר (מנהלת הסינמטק), שרון לוגסי (סמנכ״ל תפעול), אירנה ויסבך (סמנכ״ל כספים), שרון וולמן-עובדיה (מנהלת פרסום ומדיה)^[17]. הצוות הזה הוא צוות יציב, מקצועי, וניתן לראות בו את ההצלחה האדמיניסטרטיבית של זאבי בארגון העבודה.

כעת, אחרי 10 שנים בתפקיד מנכ״ל אתו״ס (2016-2026, עם הפסקה של כשנה וחצי), יגאל זאבי הוא דמות שמלווה אותה תמיד שאלות ציבוריות. מספר נקודות חיוניות:

ראשית, הקשר ההיסטורי עם 1999. עורך הדין יגאל זאבי הופיע ב-1999 כעוזרו של ראש העיר עמרם מצנע, הודה בזיוף מסמך וניסיון לקבל דבר בתחבולה, ונידון ל-400 שעות שירות לציבור ללא הרשעה. הפרקליטות ערערה על קולת העונש. אם זה אותו אדם שמכהן היום כמנכ״ל אתו״ס - וכל הנתונים הזמינים מצביעים על שכן - יש שאלה ציבורית קשה: כיצד אדם שהודה בעבירות זיוף בעת תפקיד בכיר בעיריית חיפה, הצליח שנים לאחר מכן לקבל מינוי בכיר חוזר בעיריית חיפה? התשובה החלקית היא: ללא הרשעה. בלי הרשעה, אין סטיגמה משפטית רשמית. בית משפט השלום ב-1999 - בהחלטתו לא להרשיע - בעצם פתח את הדלת לקריירה הציבורית של זאבי בשנים שלאחר מכן.

שנית, הקשר עם יהב. משרד הפנים, ב-2017, חקר את הקשר בין זאבי ליהב. הבדיקה הסתיימה בלי הכרזה רשמית של ממצא, אבל הימשכותה - חודשיים שלמים - מצביעה על שהקשר הזה הוטרד את הרגולטור. הקשר בין שני האנשים נמשך עד היום: יהב חזר לראשות העיר ב-2024, וזאבי המשיך כמנכ״ל. שני האנשים האלה - שניהם עורכי דין חיפאיים מבוגרים יחסית, שניהם בעלי קשרים פוליטיים-עסקיים ברשת החיפאית הוותיקה - מהווים זוג שמתפקד יחד עשרות שנים.

שלישית, הביקורת של 2020. דו״ח מבקר המדינה הצביע על: אין מבנה ארגוני מאושר; אין מנגנון שכר; גרעון מצטבר של 5.4 מיליון שקלים; חפיפה עם גופים עירוניים אחרים. אם הביקורת הזו הופנתה לחברה רגילה במשק הפרטי, היה ברור שהמנכ״ל יוחלף. אבל באתו״ס - תאגיד עירוני - הכשלים האלה לא הביאו לשינוי בהנהלה. זאבי המשיך לכהן עוד 6 שנים אחרי הדו״ח.

רביעית, דרמת כפתורי. ב-2019, מנכ״ל הסינמטק כפתורי התפטר בתנאים בעייתיים. הוא האשים את אתו״ס בחוסר ״יושרה״. תגובת זאבי הייתה איום בתביעת לשון הרע. הדפוס הזה - איום משפטי על מי שמבקר את הניהול - הוא דפוס שמראה דמות ניהולית בעלת אזורי רגישות גבוהים, ושמשתמשת בכלים משפטיים כדי להפעיל לחץ פסיכולוגי על מבקרים.

חמישית, היציבות בתפקיד. למרות כל הבעיות שתועדו - השעיית משרד הפנים, הקשר הנחקר ליהב, דו״ח המבקר, דרמת כפתורי - זאבי נמצא בתפקיד ברציפות מ-2017 (פרט לחודשים ספורים בתחילה). היציבות הזו מצביעה על שהמערכת העירונית של חיפה - תחת יהב, תחת קליש, ושוב תחת יהב - לא ראתה סיבה לחפש מועמד אחר. שלוש קדנציות שונות, אותו מנכ״ל. גם דמויות במערכת שלכאורה היו צריכות להיות יריבים זה לזה (יהב וקליש) הסכימו על דבר אחד: זאבי נשאר.

שישית, היציבות של הצוות הבכיר. ויסבך, סמנכ״ל הכספים, נמצאת בתפקיד מאז לפני המינוי של זאבי. הצוות שמסביבו - לוגסי, נחום, שמיר, ורנר, קאופמן, רזיאל, וולמן-עובדיה - מהווה גרעין יציב שמלווה את אתו״ס לאורך שנים. הצוות הזה הוא הצוות שמבצע את העבודה בפועל. השאלה היא: מה ההישגים המקצועיים של זאבי עצמו, מעבר ליכולת שלו לשמר צוות יציב? התשובה לא ברורה.

שביעית, ההצלחה בקיום הפעילות התרבותית של חיפה. למרות כל הבעיות שתועדו, אתו״ס - תחת זאבי - הצליחה להמשיך לקיים את הפעילות התרבותית של חיפה: פסטיבל הסרטים, התזמורת הסימפונית, האודיטוריום, מועדון הביט, גן החיות, הסינמטק. אף אחד מאלה לא נסגר. הפעילות נמשכת ברציפות. זה הישג, גם אם הוא הישג מצומצם. השאלה היא אם הוא הישג שמצדיק את העדר חליפה - או שדמויות אחרות היו יכולות לעשות זאת באותה איכות.

שמינית, השאלה הפתוחה היא: מה הלאה? זאבי - שגילו לא תועד בכלי התקשורת אבל ניתן להעריך אותו כבן 50-60 - יסיים מתישהו את הקריירה שלו באתו״ס. השאלה היא איך יסיים. האם יסיים בשקט, עם פנסיה, בלי שאלות נוספות? האם יסיים אחרי דרמה ציבורית? האם תהיה איזושהי חקירה רגולטורית נוספת שתסיים את הקריירה שלו? אין כיום סימני חקירה כאלה. אבל ההיסטוריה של אתו״ס תחת זאבי מצביעה על שתמיד יש סיכון לסיבוב נוסף. כפי שניסח זאת אחד הגורמים בעיריית חיפה ב-2017: ״אם גם במכרז זה, החמישי בשנים האחרונות, לא ימונה מנכ״ל - הרי...״^[9]. המשפט שלא הסתיים מצביע על שיש תרחיש - אולי לא רחוק - שבו אתו״ס תפורק. הסבירות שזה יקרה תחת זאבי קטנה. אבל המבנה הבעייתי שדו״ח המבקר הצביע עליו ב-2020 לא תוקן. לכן, בשלב כלשהו, השאלה הזו תחזור.

1. ״אתוס (חיפה)״, ויקיפדיה. https://he.wikipedia.org/wiki/אתוס_(חיפה) - כ-230 עובדים קבועים + 200 זמניים; תקציב כ-67 מיליון ש״ח; הוקמה 1956 כ״תערוכות ישראל חיפה״; שינוי שם 1997; תקנון חדש 1999; ניהול אודיטוריום, מרכז קריגר, מגרשי הספורט בקריית חיים, היכל הספורט רוממה, התזמורת הסימפונית, גן החיות גולדשמיט, סינמטק, פסטיבל הסרטים, מועדון ביט.
2. ״עו״ד יגאל זאבי אושר לתפקיד המנכ״ל החדש של אתו״ס חיפה״, ניוז חיפה והקריות, 31 ביולי 2017. https://newshaifakrayot.net/?p=71337 - אישור משרד הפנים; ״משרד הפנים אינו רואה מקום להתערבות בעבודת ועדת הבחינה ודירקטוריון החברה״; פיינגולד הורשע בבניית בית 400 מ׳ על דרך ציבורית; ״נזק משמעותי לשלטון החוק״.
3. ״הפרקליטות מערערת על קולת עונשו של יגאל זאבי שהודה בזיוף מסמך״, גלובס, 11 באוגוסט 1999. https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=165849 - לילי בורישנסקי, פרקליטת מחוז חיפה, מערערת על העונש; זאבי שימש כעוזרו של עמרם מצנע; הודה בזיוף מסמך וניסיון לקבל דבר בתחבולה; נידון ל-400 שעות שירות לציבור ללא הרשעה; ע״פ 890/99; ״ניצל לרעה את ידיעותיו בנהלים הפנימיים של העירייה לביצוע העבירות״; ״החברה צריכה להוקיע מתוכה עובדי ציבור שמבצעים עבירות עבור בצע כסף״.
4. ״יגאל זאבי - מחזור ס׳״, אתר הבוגרות והבוגרים של בית הספר הריאלי. https://alumni.reali.org.il/alumnus/9205/ - בוגר מחזור ס׳ של הריאלי.
5. ״דוח מבקר המדינה: ביקורת קשה על אתו״ס והעירייה״, כלבו - חיפה והקריות, יולי 2020. https://www.colbonews.co.il/the-skewer/81202/ - אין מבנה ארגוני מעודכן ומאושר; אין מנגנון לקביעת שכר העובדים; זאבי מסר למבקר המדינה בנובמבר 2019 שעם אישור התקנון תוצג הצעה לעץ מבנה; גרעון מצטבר ל-31 בדצמבר 2018 כ-5.4 מיליון ש״ח; חלק גדול מהגופים שמנהלת החברה גורמים לה הפסד; חפיפה עם אגף התרבות בעיריית חיפה, רשות הספורט ותאגידים עירוניים אחרים; לא נבחן יתרון יחסי.
6. ״אתו״ס - יוצרים עניין חדש - חוברת מידע והרשמה 2025-2026״, אתו״ס, אוגוסט 2025. https://user-1723486.cld.bz/ethos-2025-2026 - הקדמה של יוסי שלום, יו״ר אתו״ס, סגן ראש העיר חיפה; ״אני גאה לעמוד בראש הגוף שמוביל את התרבות בעיר שלנו״.
7. ״דירקטוריון אתו״ס הודיע על מינויו של יגאל זאבי למנכ״ל החברה״, חי-פה, 23 ביוני 2017. https://haipo.co.il/item/58259 - מינוי מרץ 2016; אושר פה אחד; ברכת ראש העירייה יונה יהב; חצי שנה אחרי, משרד הפנים הפסיק את עבודתו לאלתר; מינוי חוזר ביוני 2017 על המלצת ועדת האיתור.
8. ״סוף לסאגה: אושר מינוי יגאל זאבי לתפקיד מנכ״ל אתו״ס״, רדיו חיפה 1075FM, אפריל 2023. https://1075.fm/item/67358/ - דירקטוריון אתו״ס קיבל המלצת ועדת בדיקת המינויים; ויסבך שימשה כממלאת מקום; ישראל בן שלום, מנהל התאגידים, ישלח את המינוי לאישור משרד הפנים.
9. ״משרד הפנים בודק את הקשר בין יגאל זאבי ליונה יהב״, רדיו חיפה 1075FM, 30 במאי 2017. https://1075.fm/item/67021/ - המכרז תקוע יותר מחודשיים; משרד הפנים שולח שאילתות למחלקה המשפטית; ״נבדק הקשר בין זאבי לבין ראש העירייה יונה יהב, בעת שכיהן כיו״ר דירקטוריון החברה״; זאבי הגיש עתירה לבית המשפט; היועצת המשפטית של משרד הפנים אישרה את טענתו; 25 מתמודדים, נותרו עשרה אחרונים; ״אם גם במכרז זה, החמישי בשנים האחרונות, לא ימונה מנכ״ל - הרי...״.
10. ״הנהלת אתו״ס״, אתר אתו״ס. https://www.ethos.co.il/הנהלת_אתוס - צוות הניהול: עו״ד יגאל זאבי (מנכ״ל); רו״ח אירנה ויסבך (סמנכ״ל כספים); שרון לוגסי (סמנכ״ל תפעול ומתקני ספורט); קמה קוז׳יקרו (שיבוץ והזמנת אירועים); רן נחום (מנהל תזמורת סימפונית); ירון שמיר (מנהל סינמטק ופסטיבל סרטים); ד״ר נועם ורנר (מנהל גן החיות); יובל קאופמן (מועדון ביט); שי רזיאל (מפיק ראשי); שרון וולמן-עובדיה (פרסום ומדיה); ראובן אפרתי (אגף אולמות תפעול); אייבי מלכה (היכל הספורט); מירי כרמון (חשבת שכר).
11. ״מנכ״ל הסינמטק ירון כפתורי התפטר מתפקידו״, כלבו - חיפה והקריות, אוגוסט 2019. https://www.colbonews.co.il/haifa-news/61991/ - התפטרות מפתיעה של כפתורי אחרי עליית 30% במספר המבקרים; ״אני מנוע מלדבר על כך בשלב זה, עד לשיחה עם מנכ״ל אתו״ס ויו״ר דירקטוריון החברה״; תגובת זאבי: ״אתו״ס מאחלת לכפתורי הצלחה בדרכו החדשה״.
12. ״הניסיון להפוך את הוויכוח לאישי הוא מטומטם, עלבון לאינטליגנציה״, רדיו חיפה 1075FM. https://1075.fm/item/77039/ - ניסיונות לגרום לכפתורי לחזור בו; ״אופן הניהול הראוי?״; ״מי כאן בעל הבית״; ״בימים הקרובים יגיע לכפתורי מכתב התראה לפני תביעת לשון הרע, על דברי ההשמצה שהפיץ ברבים״; תשובת כפתורי: ״אין לי שום דבר מלבד כבוד והערכה לפנינה. כל ויכוח שהיה לי עם אתו״ס היה על מהות ניהול, יושרה וארגון״.
13. ״פנינה בלייר פורשת מתפקידה כמנהלת האמנותית של פסטיבל הסרטים חיפה״, ynet, פברואר 2021. https://www.ynet.co.il/entertainment/article/S1Hwlv5Z00 - פרישת בלייר אחרי 33 שנה; ״תודה מיוחדת לראש עיר היוצא, יונה יהב״; ״למנכ״ל אתו״ס, יגאל זאבי, שהיה אוזן קשבת ושאפשר לי חופש יצירה״; ״לראש העיר חיפה, עינת קליש-רותם״.
14. קטלוג פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה ה-40, חוה״מ סוכות 2024. https://user-1723486.cld.bz/hifa-flim-festival-40/1 - פנינה בלייר ז״ל; ועדת רפרטואר; לקטורים קולנוע ישראלי.
15. ״אחרי 33 שנה: פנינה בלייר, המנהלת המיתולוגית של פסטיבל הסרטים, פורשת״, רדיו חיפה 1075FM. https://1075.fm/item/83994/ - הצהרת פרישה מלאה.
16. ״צוות הפסטיבל״, פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה. https://www.haifaff.co.il/צוות_הפסטיבל - דירקטוריון בראשות יוסי שלום; הנהלת הפסטיבל: מנכ״ל אתו״ס עו״ד יגאל זאבי; מנהל אמנותי פסטיבל הסרטים ומנהל הסינמטק: ירון שמיר; המנהלת האמנותית של סינמטק חיפה: ד״ר נוגית אלטשולר; סמנכ״ל תפעול ומפיק ראשי: שרון לוגסי.
17. קטלוג פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה ה-40, חנוכה 2024-2025. https://user-1723486.cld.bz/hifa-flim-festival-40 - עו״ד יגאל זאבי, מנכ״ל אתו״ס; בימוי טקס פתיחה: יגאל זאבי; הפקה בפועל: שרון וולמן-עובדיה; מנהל התזמורת הסימפונית חיפה: רן נחום; מנהל אמנותי פסטיבל הסרטים ומנהל הסינמטק: ירון שמיר; סמנכ״ל תפעול: שרון לוגסי; סמנכ״ל כספים: רו״ח אירנה ויסבך.
18. ״יגאל זאבי - מנכ״ל - אתו״ס החברה לאמנות תרבות ובפורט חיפה בע״מ (חל״צ)״, גרינבוק. https://greenbook.co.il/card/3032/21377 - אישור התפקיד הנוכחי.