האמפרי נולד בחדר מעל לבית המרקחת של אביו בוולאס שבדקוטה הדרומית.. See p.35.}} הוא היה בנם של רגנילד קריסטין סאנס (1883–1973), מהגרת נורווגית,{{הערה|{{cite web|url=http://www.hhh.umn.edu/news_events/Centennial/pdf/ArtofthePossibleTranscript.pdf|title=HUBERT H HUMPHREY: THE ART OF THE POSSIBLE|publisher=Hubert H. Humphrey School of Public Affairs, אוניברסיטת מיניסוטה|accessdate=2017-10-05|archiveurl=https://web.archive.org/web/20130523040917/http://www.hhh.umn.edu/news_events/Centennial/pdf/ArtofthePossibleTranscript.pdf|archivedate=2013-05-23|url-status=dead}}}} ויוברט הורשיו האמפרי האב (1882-1949).{{הערה|שם=Humphrey Family Tree|{{cite web|url=http://www.politicalfamilytree.com/samples%20content/members/PDF%20Content/Humphrey-MN-1.pdf|title=Partial Genealogy of the Humphreys (of Minnesota)|publisher=politicalfamilytree.com|date=April 19, 2013}}}} את רוב נעוריו בילה בדונלד, דקוטה הדרומית, עיירה בת שש מאות אנשים. אביו היה רוקח מורשה והיה ראש העיר וחבר במועצת העיר. בנוסף שירת במועצה המחוקקת של העיר והיה הציר מטעם מדינתו לוועידות הדמוקרטיות הלאומיות של 1944 ו-1948. בסוף שנות העשרים, חוותה העיר משבר כלכלי חמור. הבנקים בעיר נסגרו ואביו של האמפרי התקשה לשמור על בית המרקחת שלו.

ממוזער|ימין|האמפרי עובד כרוקח בבית המרקחת של אביו

לאחר שבנו סיים את לימודיו בתיכון המקומי, עזב יוברט האמפרי האב את דונלד ופתח בית מרקחת חדשה בחורון, דקוטה הדרומית (11,000 תושבים), שם קיווה להצליח כלכלית.{{הערה|{{cite web|url=http://minnesota.publicradio.org/display/web/2011/05/26/hhh-birthday|title=The Humphrey Minnesota knows took shape in S.D.|author=Mark Steil|publisher=minnesota.publicradio.org|date=May 26, 2011}}}} בגלל הקושי הכלכלי של המשפחה, עזב האמפרי את אוניברסיטת מינסוטה לאחר שנה.{{הערה|שם=Humphrey UTexas Profile|{{cite web|url=http://www.lbjlib.utexas.edu/johnson/archives.hom/faqs/humphrey/hhh_home.asp|title=HUBERT HORATIO HUMPHREY VICE PRESIDENT, 1965–1969 compiled by LBJ Library staff|publisher=אוניברסיטת טקסס באוסטין|accessdate=2017-10-05|archiveurl=https://web.archive.org/web/20001119021400/http://www.lbjlib.utexas.edu/johnson/archives.hom/FAQs/humphrey/HHH_home.asp|archivedate=2000-11-19|url-status=dead}}}} הוא השיג רישיון רוקחות ממכללת הקפיטול לרוקחות בדנוור, קולורדו (כשהוא משלים תוכנית לימודים של שנתיים בחצי שנה),{{הערה|שם=Luzer, 2012|}} ובשנים 1931 עד 1937 ניסה לסייע לאביו לנהל את בית המרקחת המשפחתי. שניהם מצאו דרכים חדשניות למשוך לקוחות: הם סיפקו תרופות גם לחזירים, מה שמשך חקלאים רבים לבוא לקנות אצלם. הבן רקח את התרופות במרתף, ואילו האב נסע לנסיעות כדי למכור את המוצרים. האמפרי הוסיף בנזוקאין לתרופות, כך שהן שיככו כאבים. ההכנסה המשפחתית גדלה כתוצאה מכך. לאחר קצת זמן הפך בית המרקחת לרווחי. האמפרי נכח בכנסייה המתודיסטית והפך למדריך תנועת הנוער של הכנסייה. הוא ניהל משחקי כדורסל במרתף הכנסייה.

האמפרי לא נהנה מעבודתו כרוקח, וחלומו היה להפוך לדוקטור במדעי המדינה ולהפוך לפרופסור במכללה. הוא עצמו חווה כאבי בטן והתעלפויות פסיכוסומטיות. באוגוסט 1937, אמר לאביו שהוא רוצה לחזור ללמוד. האב ניסה להציע לו שותפות מלאה בפירמה, אולם הוא סירב וטען שהוא היה מדוכא מהעבודה, מסופות האבק ומהעובדה שנקרע בין חלומותיו לבין נאמנותו לאביו. אביו דרש ממנו לעשות משהו בנוגע לאושרו. ב-1937 חזר האמפרי לאוניברסיטת מינסוטה והשיג תואר שני ב-1939.{{הערה|שם=Humphrey Wilson Center|{{cite web|url=http://legacy.wilsoncenter.org/coldwarfiles/index-2556.html|title=Cold War Files: All Units: People: Hubert H. Humphrey|publisher=Woodrow Wilson International Center for Scholars|accessdate=2017-10-05|archiveurl=https://web.archive.org/web/20140101144409/http://legacy.wilsoncenter.org/coldwarfiles/index-2556.html|archivedate=2014-01-01|url-status=dead}}}} הוא היה חבר באחוות פי דלטה צ'י.}} בנוסף השיג תואר שני באוניברסיטת לואיזיאנה ב-1940, כששירת כעוזר מרצה למדעי המדינה.{{הערה|שם=Debolt and Baugess, 2011|{{cite book|url=https://books.google.com/books?id=r4WFjKG6vmUC&pg=PA301|title=Encyclopedia of the Sixties: A Decade of Culture and Counterculture|author1=Abbe A. Debolt |author2=James S. Baugess |publisher=ABC-CLIO|date=December 12, 2011|isbn=9781440801020}}}} אחד מחבריו לכיתה היה ראסל לונג, בנו של יואי לונג וסנאטור לעתיד מטעם לואיזיאנה.

לאחר מכן הפך למרצה ולתלמיד דוקטורט באוניברסיטת מינסוטה בין 1940 ל-1941, והיה מפקח על תוכנית מנהל הקדמה והעבודה.{{הערה|שם=Mayor Humphrey|{{cite web|url=http://www.mnhs.org/market/mhspress/minnesotahistory/featuredarticles/5602050-67/|title=Mayor Hubert Humphrey|editor=Gary W. Reichard|publisher=Minnesota Historical Society|year=1998|accessdate=2017-10-05|archiveurl=https://web.archive.org/web/20140101183352/http://www.mnhs.org/market/mhspress/minnesotahistory/featuredarticles/5602050-67/|archivedate=2014-01-01|url-status=dead}}}} האמפרי היה נואם מבריק במועדון הדיונים של האוניברסיטה. אחד מחבריו למועדון היה אורוויל פרימן, מושל מינסוטה לעתיד ומזכיר החקלאות. ב-1940, התווכחו האמפרי ונשיא האוניברסיטה לעתיד, מלקולם מוס, על יכולותיהם של פרנקלין דלאנו רוזוולט, הנשיא הדמוקרטי, וונדל וילקי, המועמד הרפובליקני, בתחנת רדיו במיניאפוליס. האמפרי תמך ברוזוולט. האמפרי החל להיות פעיל בפוליטיקה המקומית, ולכן מעולם לא סיים את הדוקטורט שלו.{{הערה|{{cite book|url=https://books.google.com/books?id=v9MBIctdjjkC&pg=PA1299|title=Biographical Directory of the United States Congress, 1774–2005|publisher=United States Government Printing Office|editor1=Andrew R. Dodge |editor2=Betty K. Koed |year=2005|isbn=9780160731761}}}}

ב-1934 החל האמפרי לצאת עם מיוריאל באק, מנהלת חשבונות.{{הערה|{{cite web|url=https://groups.google.com/forum/?fromgroups=#!topic/alt.obituaries/Eg3xAU6Lccs|title=Muriel Humphrey Brown - Hubert Humphrey's Widow|agency=Associated Press|author=Rochelle Olsen|date=September 21, 1998}}}} הם נישאו ב-1936 ונשארו נשואים עד למותו של האמפרי כעבור 42 שנה. נולדו להם ארבעה ילדים: יוברט האמפרי השלישי, ננסי, רוברט ודאגלס.{{הערה|שם=Mooar, 1998|{{cite news|url=https://www.washingtonpost.com/wp-srv/politics/campaigns/junkie/links/humphrey.htm|title=Hubert Humphrey's Widow Dies at 86|author=Brian Mooar|work=Washington Post|date=September 21, 1998}}}} בניגוד לפוליטיקאים בולטים אחרים, האמפרי לא היה למיליונר, ותמיד היה חסר לו כסף.

כדי להשלים הכנסות, גבה האמפרי תשלום על נאומיו. ברוב כהונתו כסנאטור וכסגן נשיא, גר בבית במימון ממשלתי בפרוורי מרילנד. ב-1958, השתמש הזוג בחסכונותיו ובנה בית ליד מיניאפוליס.

במהלך מלחמת העולם השנייה ניסה האמפרי שלוש פעמים להצטרף לצבא אולם נכשל. בפעמיים הראשונות ניסה להצטרף לצי, בהתחלה כקצין ואז כמגויס. הצי דחה אותו עקב עיוורון צבעים. הוא ניסה להתגייס לצבא בדצמבר 1944 אולם נכשל בגלל בעיות ריאה. אף על פי שניסה להתגייס לצבא, במהלך כל חייו הפוליטיים האשימו אותו יריביו בהשתמטות.

האמפרי ניהל כמה רשויות מתקופת המלחמה ועבד כמרצה במכללה. ב-1942, היה האחראי מטעם המדינה על שירותי המלחמה.{{הערה|שם=Encyclopedia of the U.S. Congress|{{cite book|url=https://books.google.com/books?id=51ATA-A5WaQC&pg=PA265|title=Encyclopedia of the United States Congress|author1=Robert E. Dewhirst |author2=John David Rausch |publisher=Infobase Publishing|pages=265–266|year=2009|isbn=9781438110288}}}} ב-1943 היה לסגן מנהל ועדת כוח האדם המלחמתית. בין 1943 ל-1944, היה האמפרי פרופסור למדעי המדינה במכללה במינסוטה, וניהל את מחלקת יחסי החוץ החדשה. המחלקה התמקדה בהקמת האומות המאוחדות.{{הערה|{{cite book|url=https://books.google.com/books?id=GyMJ0JoKoyMC&pg=PT197|title=Nature and Revelation: A History of Macalester College|author=Jeanne Halgren Kilde|publisher=University of Minnesota Press|pages=184, 185|isbn=978-0816656264|year=2010}}}} באביב 1944, לאחר שעזב את המכללה, עבד האמפרי כפרשן ברדיו בתחנה במיניאפוליס עד ל-1945.

ב-1943, ניסה האמפרי להתמודד לראשונה במערכת בחירות, לתפקיד ראש עיריית מיניאפוליס. הוא הפסיד, אולם למרות קשיי מימון עדיין השיג יותר מ-47% מהקולות. ב-1944, היה האמפרי אחד מיוזמי המיזוג בין המפלגה הדמוקרטית של מינסוטה לבין מפלגת העבודה החקלאית, להקמת מפלגת העבודה הדמוקרטית החקלאית.{{הערה|שם=American Midwest Encyclopedia|{{cite book|url=https://books.google.com/books?id=n3Xn7jMx1RYC&pg=PA1710|title=The American Midwest: An Interpretive Encyclopedia|author1=Andrew R. L. Cayton |author2=Richard Sisson |author3=Chris Zacher |publisher=Indiana University Press|isbn=0253348862|pages=1710|year=2006}}}} באותה השנה, סייע לנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט להיבחר מחדש ב-1944.{{הערה|{{cite web|url=http://millercenter.org/president/lbjohnson/essays/vicepresident/1833|title=American President A Reference Resource|publisher=Miller Center of Public Affairs|accessdate=2017-10-05|archiveurl=https://web.archive.org/web/20130626071005/http://millercenter.org/president/lbjohnson/essays/vicepresident/1833|archivedate=2013-06-26|url-status=dead}}}} ב-1945 ניסה קומוניסט להשתלט על המפלגה, והאמפרי פיתח דעות אנטי קומוניסטיות וסילק את הקומוניסטים מהמפלגה במינסוטה.{{הערה|{{cite web|url=http://www.minnpost.com/politics-policy/2011/05/bright-sunshine-hubert-humphreys-civil-rights-agenda|title='Into the bright sunshine' -- Hubert Humphrey's civil-rights agenda|author=Iric Nathanson|publisher=minnpost.com|date=May 23, 2011}}}}

לאחר המלחמה, רץ שוב פעם לתפקיד ראש עיריית מיניאפוליס. הפעם השיג 61% מהקולות. He served as mayor from 1945 to 1948.}} הוא נבחר שוב ב-1947 בפער הגדול ביותר בתולדות העיר באותה התקופה. האמפרי התפרסם כשהקים את ארגון האמריקנים לפעולה דמוקרטית, שהיה ליברלי ואנטי קומוניסטי, ובראשו עמד בין 1949 ל-1950.{{הערה|{{cite web|url=http://www.mnhs.org/library/findaids/00720/pdf/hhh2.pdf|title=MINNESOTA HISTORICAL SOCIETY Manuscript Collections HUBERT H. HUMPHREY PAPERS An Inventory of His Mayor's Political Files|author=Minnesota Historical Society|publisher=mnhs.org|date=April 19, 2013}}}} בתפקידו ביצע רפורמה בכוח המשטרה בעיר.}} באותה תקופה נחשבה העיר לבירת האנטישמיות במדינה,{{הערה|McWilliams, Carey. "Minneapolis: The Curious Twin," Common Ground. September 1946, p. 61. {{קישור כללי|כותרת=Minneapolis: The Curious Twin, by Carey McWilliams, COMMON GROUND|אתר=The Unz Review|כתובת=https://www.unz.com/print/CommonGround-1946q3-00061/|תאריך_וידוא=2020-11-03|הכותב=Carey McWilliams}}|כיוון=שמאל}} וגם הקהילה האפרו-אמריקאית סבלה מאפליה. בכהונתו נלחם האמפרי בדעות קדומות. ב-1960 אמר לעיתונאי שלהיות ראש עיר היא העבודה הטובה ביותר בין תפקיד המושל לתפקיד הנשיא.

המפלגה הדמוקרטית ב-1948 הייתה מפולגת בין הצפון, שדרש מהממשלה להגן על זכויות האזרח של המיעוטים, והדרום, שהאמין שיש למדינות זכות להנהיג הפרדה גזעית בתוכן.

בוועידה הלאומית של המפלגה הדמוקרטית ב-1948, מצע המפלגה שיקף את המחלוקות וכלל רק אמרות מעורפלות בנושא זכויות האזרח.}} הנשיא הארי טרומן ויתר על רוב ההמלצות מוועדה ב-1946 בנושאי זכויות האזרח, מחשש להרגיז את הדמוקרטים מהדרום.}} האמפרי כבר טען בריאיון שעל המפלגה הדמוקרטית לאמץ את כל עקרונות הוועדה.

ממוזער|ימין|האמפרי בוועידה הדמוקרטית הלאומית ב-1948 בפילדלפיה

קואליציה מגוונת התנגדה למצע זכויות האזרח המעורפל, כולל ליברלים מתנגדים לקומוניזם כהאמפרי. הוא הציע להוסיף סעיף למצע המפלגה שיחייב את המפלגה להתנגדות להפרדה הגזעית.{{הערה|{{cite web|url=http://www.npr.org/templates/story/story.php?storyId=94011842|title=In 1948, Democrats Weathered Civil Rights Divide|author1=Steve Inskeep |author2=Ron Elving |publisher=npr.org|date=August 27, 2008}}}} הוא דרש חקיקה נגד לינצ'ים, ביטול ההפרדה הגזעית בבתי הספר בדרום, וסיום האפליה בתעסוקה על רקע צבע עור. גם מנהיגים דמוקרטיים עירוניים תמכו במצע. אף על פי שהיו שמרנים, הם האמינו שאובדן הקולות בדרום יהיה קטן יחסית לתמיכה שיזכו לה מצד השחורים.{{הערה|{{cite web|url=http://www.sas.upenn.edu/polisci/sites/www.sas.upenn.edu.polisci/files/Steven%20White.pdf|title="The Crackpots Hope the South Will Bolt": Civil Rights Liberalism & Roll Call Voting by Northern State Delegations at the 1948 Democratic National Convention|author=Steven White|publisher=sas.upenn.edu|date=March 15, 2013}}}}

למרות הלחץ מעוזריו של טרומן לא לדון בנושא, בחר האמפרי לנאום בשם הסעיף בוועידה. בנאומו,}} טען:

{{ציטוטון|לאלו האומרים, ידידָי, לאלו האומרים שאנו נחפזים בעניין זה של זכויות האזרח, להם אני אומר: אנו מאחרים ב-172 שנים! לאלו שאומרים שתוכנית זכויות האזרח פוגעת בזכויות המדינות, להם אני אומר: הגיע הזמן שהמפלגה הדמוקרטית תצא מהצל של זכויות המדינות ותלך אל זריחת זכויות האדם!}}{{הערה|{{cite web|url=http://www2.mnhs.org/library/findaids/00442/pdfa/00442-00187.pdf|title=HUBERT H. HUMPHREY'S 1948 SPEECH ON CIVIL RIGHTS|author=Minnesota Historical Society|publisher=mnhs.org|date=April 24, 2013|accessdate=September 1, 2014}}}}

היה זה נאומו הנודע של האמפרי שדחף את המפלגה לאמץ מצע ליברלי, שעיקרו פעולה למען זכויות אזרח. 651 תמכו בהצעתו לעומת 582 שהתנגדו.

כתוצאה מההחלטה, זעמו צירי הדרום על מה שהם ראו כפגיעה בזכויות המדינות הבודדות, לפעול (או שמא לא לפעול) בנושא זכויות האזרח, בקצב ובאופן שהן רואות לנכון. כל המשלחת ממיסיסיפי וחצי מהמשלחת מאלבמה נטשו את האולם. הדמוקרטים הדרומיים זעמו על הפגיעה ב"דרך החיים" שלהם והקימו את המפלגה ה"דיקסיקרטית"}} בראשות סטרום ת'ורמונד, מושל קרוליינה הדרומית ומועמדה הנשיאותי.}} מטרתם הייתה לזכות במספיק מדינות דרומיות מול טרומן ולגרום לתבוסתו.{{הערה|{{cite web|url=http://uncpress.unc.edu/browse/page/347|title=the Dixiecrat Revolt and the End of the Solid South, 1932-1968|publisher=University of North Carolina Press|author=Kari Frderickson|year=2001}}}} הם היו בטוחים שתבוסה כזאת תגרום לכך שהמפלגה לא תדרוש עוד תמיכה בזכויות האזרח. אולם פעולתו של האמפרי כנראה עזרה לטרומן להיבחר מחדש יותר משהזיקה, שכן הביאה לו את קולותיהם של שחורים ולבנים מתונים, כמשקל נגד לקולות שאיבד בדרום. כתוצאה מכך, ניצח טרומן באופן מפתיע את יריבו הרפובליקני, תומאס דיואי.{{הערה|{{cite web|url=http://www.sampler.isr.umich.edu/2012/featured/isr-and-the-truman-dewey-upset/|title=ISR and the Truman/Dewey upset|author=Susan Rosegrant|publisher=isr.umich.edu|date=April 18, 2012|accessdate=2017-10-05|archiveurl=https://web.archive.org/web/20130402213551/http://www.sampler.isr.umich.edu/2012/featured/isr-and-the-truman-dewey-upset/|archivedate=2013-04-02|url-status=dead}}}} הניצחון של טרומן החליש את מעמד הדמוקרטים הדרומיים.}}

מינסוטה בחרה בהאמפרי לכהן בסנאט ב-1948 מטעם מפלגת העבודה הדמוקרטית החקלאית, כשבבחירות המקדימות במפלגה הוא משיג 89% מהקולות,}} וכשהוא מנצח את המועמד הרפובליקני, ג'וזף בל, ומשיג 60% מהקולות.{{הערה|}} האמפרי החל את כהונתו בסנאט ב-3 בינואר 1949, והיה הסנאטור הדמוקרטי הראשון מטעם מינסוטה לאחר מלחמת האזרחים האמריקנית.}} אביו מת באותה השנה, ולכן הפסיק האמפרי להשתמש בסיומת "הבן" בשמו. פעמיים נבחר מחדש, ב-1954 ושוב ב-1960. הוא נבחר למצליף הרוב בסנאט ב-1961, תפקיד בו כיהן עד שעזב את הסנאט ב-29 בדצמבר 1964 כדי להתמודד לתפקיד סגן הנשיא.{{הערה|{{cite book|url=https://books.google.com/books?id=9nYh3RocaG8C&pg=PA305|title=The Oxford Guide to the United States Government|author=John J. Patrick|publisher=Oxford University Press|year=2001|isbn=9780195142730}}}} האמפרי כיהן בקונגרסים ה-81 עד ה-87, וגם כיהן בחלק מהקונגרס ה-88.

שמאל|ממוזער|הסנאטור האמפרי

תמיכתו של האמפרי בזכויות האזרח הובילה לנידויו מצד הדמוקרטים הדרומיים, ששלטו ברוב תפקידי המנהיגות בסנאט ורצו להעניש את האמפרי על הצעותיו בתחומי זכויות האזרח. הסנאטור ריצ'רד ראסל ג'וניור מג'ורג'יה, מנהיג הדמוקרטים הדרומיים, טען שהוא לא מאמין שאנשי מינסוטה שלחו את האמפרי לייצגם. האמפרי סירב שיאיימו עליו: יושרו, רהיטותו ותשוקתו לנושא הובילו לכך שגם הדרום כיבד אותו. הדרומיים החלו לקבל אותו לאחר שהפך לבן טיפוחיו של מנהיג הרוב בסנאט, לינדון ג'ונסון מטקסס. האמפרי לחם למען נושאים פרוגרסיביים מגוונים: זכויות האזרח, איכות הסביבה, סיוע הומניטרי, הגבלת תפוצת נשק גרעיני וניסויים בו, תלושי מזון ועוד.{{הערה|{{cite web|url=http://www.hearstfdn.org/ussyp/about_founding_senators/|title=FOUNDING SENATORS Hubert Horatio Humphrey Jr.|publisher=Hearst Foundation|date=April 19, 2013|accessdate=2017-10-05|archiveurl=https://web.archive.org/web/20130511041655/http://www.hearstfdn.org/ussyp/about_founding_senators/|archivedate=2013-05-11|url-status=dead}}}} בתקופת המקארתיזם (1950-1954) הואשם האמפרי בחולשה מול הקומוניסטים, אף על פי שתמך בממשל טרומן נגד ברית המועצות ושהיה אנטי-קומוניסט מובהק. הוא תמך בסעיף לחוק הביטחון הלאומי שימנע הקמת מחנות ריכוז לגורמים חתרניים, וב-1954 תמך בחוק שיהפוך את החברות במפלגה הקומוניסטית לפשע, חוק שנכשל.{{הערה|{{cite web|url=http://jfk.hood.edu/Collection/Weisberg%20Subject%20Index%20Files/I%20Disk/Insight%20See%20Penabaz/Item%2008.pdf|title=A Worldwide Factual Intelligence Report the Future of Hong Kong Revolutionary Warfare-The Communist Tool Will Conservatives Win in '68? So One Vote Isn't Important?|publisher=jfk.hood.edu|date=October 15, 1968}}}} הוא היה יושב הראש של ועדת הסנאט לנושא פירוק מנשק.{{הערה|{{cite web|url=http://doddcenter.uconn.edu/asc/findaids/wagner/MSS20060234.html|title=Jerry Wagner Political Collection 2006.0234 An Inventory|publisher=Thomas J. Dodd Research Center, University of Connecticut|accessdate=2017-10-05|archiveurl=https://web.archive.org/web/20130921110600/http://doddcenter.uconn.edu/asc/findaids/wagner/MSS20060234.html|archivedate=2013-09-21|url-status=dead}}}} אף על פי שתמך בכל המלחמות בין 1938 למותו, בפברואר 1960 הגיש חוק להקמת סוכנות שלום לאומית. הוא תמך בתיקון לחוק שדרש ממנהל המזון והתרופות להגדיר שתי קטגוריות לתרופות, תרופות במרשם ותרופות מורשות.{{הערה|{{cite web|url=http://www.fda.gov/AboutFDA/WhatWeDo/History/ThisWeek/ucm117875.htm/|title=This Week In FDA History - Oct. 26, 1951|publisher=U.S. Food & Drug Administration|date=May 20, 2009|access-date=April 3, 2015}}}} כמצליף הדמוקרטי בסנאט ב-1964, תמך בהאמפרי בהעברת חוק זכויות האזרח באותה השנה. הוא היה ממנסחי החוק, יחד עם אוורט דירקסן, מנהיג המיעוט הרפובליקני מאילינוי.{{הערה|{{cite web|url=http://faculty1.coloradocollege.edu/~bloevy/CivilRightsActOf1964/|title=A BRIEF HISTORY OF THE CIVIL RIGHTS ACT OF 1964|work=Excerpted from David C. Kozak and Kenneth N. Ciboski, editors, The American Presidency (Chicago, IL: Nelson Hall, 1985), pp. 411-419.|author=Robert D. Loevy|publisher=coloradocollege.edu}}}} תמיכתו של האמפרי בנושאים ליברליים, ומזגו השמח, הוביל לכך שזכה לכינוי של כבוד, "הלוחם המאושר" (the happy warrior), על שם גיבור שירו של ויליאם וורדסוורת'.{{הערה|{{cite web|url=http://www.minnpost.com/dc-dispatches/2011/05/happy-birthday-happy-warrior-senate-honors-hubert-humphrey|title=Happy birthday 'Happy Warrior': Senate honors Hubert Humphrey|author=Derek Wallbank|publisher=minnpost.com|date=May 26, 2011}}}}

הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי נחשב למקים חיל השלום, אולם ב-1957 יזם האמפרי חוק שנועד להקמת חיל השלום.{{הערה|{{cite news|url=http://www.time.com/time/specials/packages/article/0,28804,2094254_2094247_2094228,00.html|title=Before Kennedy, There Was Humphrey|author=Claire Suddath|work=Time|date=September 22, 2011}}}} האמפרי היה ממובילי המאבק לחוק זכויות האזרח, והאמפרי היה זה שהציע את חיל השלום. בנוסף לכך הציע תוכניות לאספקת מזון למדינות מוכות רעב ואת מדיקר, 16 שנים לפני שהחוק עבר. הוא תמך בסיוע ממשלתי לחינוך ב-1949 ובאמנה לאיסור על ניסויים גרעיניים ב-1956. הנשיא ג'ונסון טען שרוב הסנאטורים הם דגיגים, אולם האמפרי הוא לוויתן.{{הערה|{{cite web|url=http://jpteachers.com/tefl/peaceCorpsinfo.html|title=JP Education|publisher=Jpteachers.com|accessdate=April 12, 2012|archiveurl=https://web.archive.org/web/20120313211327/http://jpteachers.com/tefl/peaceCorpsinfo.html|archivedate=2012-03-13|url-status=dead}}}}

בפברואר 1959, אמר האמפרי שעל העיתונות האמריקנית היה להתעלם מאמרתו של ניקיטה חרושצ'וב, שקרא לו "מספר אגדות".{{הערה|{{cite news|url=http://archives.chicagotribune.com/1959/02/14/page/13/article/press-goofed-in-attack-on-me-humphrey|title=Press Goofed In Attack on Me - Humphrey|date=February 14, 1959|publisher=Chicago Tribune}}}} בספטמבר, נאם וקרא לבלימת המלחמה הקרה.{{הערה|{{cite news|url=http://archives.chicagotribune.com/1959/09/29/page/4/article/nikitas-live-and-let-live-doctrine-hit|title=Nikita's 'Live and Let Live' Policy Hit|publisher=Chicago Tribune|date=September 29, 1959}}}}

ממוזער|300px|בבחירות המקדימות של 1960, זכה האמפרי בדקוטה הדרומית ובוושינגטון הבירה.

האמפרי ניסה להיות המועמד הדמוקרטי לתפקיד נשיא ארצות הברית פעמיים לפני שנבחר להיות סגן הנשיא ב-1964. ב-1952 היה המועמד המקומי של מינסוטה, והשיג רק 26 קולות בסיבוב הראשון.}} בפעם השנייה התמודד ב-1960. בין לבין, ניסה להפוך למועמד לתפקיד סגן הנשיא בוועידה הדמוקרטית הלאומית של 1956, והשיג 134 קולות בסיבוב הראשון ו-74 בשני.{{הערה|{{cite web|url=http://partners.nytimes.com/library/politics/camp/560818convention-dem-ra.html|title=Kefauver Nominated for Vice President; Beats Kennedy, 755 1/2 -- 589, on Second Ballot; Stevenson Vows Drive for a 'New America'|author=W.H. Lawrence|work=New York Times|date=August 18, 1956}}}}

ב-1960, שוב ניסה האמפרי לרוץ לנשיאות מול הסנאטור ג'ון פיצג'רלד קנדי בבחירות המקדימות. הם התמודדו זה מול זה בוויסקונסין, שם ניצח מטה הבחירות המאורגן והעשיר של קנדי את ניסיונו הנמרץ אך הלוקה בתקציב של האמפרי.}} האמפרי האמין שאם ינצח בוויסקונסין יוכל להאט את קנדי, שהוביל במירוץ.{{הערה|{{cite book|title=JFK, LBJ, and the Democratic Party|first=Sean J.|last=Savage|page=51|year=2004|publisher=State University of New York Press|isbn=978-0791461693|url=https://archive.org/details/jfklbjdemocratic00sava_0/page/51}}}} אחיו, אחיותיו ואשתו של קנדי חרשו את המדינה ומשכו קולות, והאמפרי השווה את המאבק שלו בקנדי למאבק של עצמאי מול רשת גדולה. האמפרי טען שהוא ומיוריאל לא יכלו להשתוות לזוהר של ג'קי קנדי, או לתמיכה מצד פרנק סינטרה. קנדי ניצח בוויסקונסין, אולם בפער קטן יחסית. רבים טענו שהוא ניצח אך ורק באזורים שהיו קתוליים, ושהפרוטסטנטים תמכו בהאמפרי. האמפרי החליט להתמודד מול קנדי שוב בבחירות בווירג'יניה המערבית. האמפרי האמין שמפני שזכה לתמיכת המדינה ארבע שנים קודם לכן, ושהמדינה הייתה כפרית יותר, הוא יוכל לנצח בה. בנוסף, המדינה הייתה מלאה בפועלים מובטלים ובכורי פחם רעבים, בעיקר פרוטסטנטים, שהאמפרי חשב שיוכל למשוך.{{הערה|{{cite book|url=https://books.google.com/books?id=YRTeKY1xcVUC&pg=PA28|title=Hubert H. Humphrey: The Politics of Joy|author=Charles L. Garrettson|publisher=Transaction Publishers|year=1993|isbn=9781412825597}}}} and deep-dyed Bible-belters besides."

קנדי החליט להתעמת עם נושא הדת. בשידורי רדיו, טען שהנושא אינו קתולים מול פרוטסטנטים, אלא סובלנות מול חוסר סובלנות. האמפרי, שתמך בסובלנות כל חייו, נאלץ להתגונן. פרנקלין רוזוולט הבן תמך בקנדי וטען שהאמפרי השתמט מגיוס במלחמת העולם השנייה. רוברט קנדי, שניהל את מטה הבחירות של אחיו, לחץ על שימוש באסטרטגיה זאת. מערכת היחסים בין האמפרי וקנדי נפגעה. בנוסף, ההאשמות לא היו נכונות כיוון שהאמפרי ניסה להתגייס אולם נדחה מטעמי בריאות. לאחר מערכת הבחירות התנצל רוזוולט בפני האמפרי. רוזוולט טען שרוברט קנדי היה נחוש לנצח בכל מחיר ולכן ניצל אותו. האמפרי, שלא זכה לתרומות רבות, לא יכול היה להתמודד עם קנדי. הוא נסע במדינה באוטובוס שכור, ואילו קנדי טס במדינה במטוס של משפחתו.{{הערה|{{cite web|url=http://www.wvculture.org/history/1960presidentialcampaign/article.html|title=Battleground West Virginia Electing the President in 1960|author=Bryan Ward Jr.|publisher=wvculture.org|date=April 26, 2013}}}} האמפרי הוציא 23,000 דולר על מערכת הבחירות ואילו קנדי הוציא 1.5 מיליון דולרים. מטה קנדי אף הואשם בשוחד בחירות. האמפרי טען שיכול היה לכבד כפולטיקאי את מסע הבחירות היעיל של קנדי, אולם שהאכזריות במסע הבחירות הייתה קשה. קנדי ניצח את האמפרי בקלות והשיג 60.8% מהקולות בווירג'יניה המערבית.}} באותו הערב פרש האמפרי מהמירוץ.{{הערה|{{cite web|url=http://www.as.wvu.edu/WVHistory/documents/103.pdf|title=Presidential Primary, 1960|publisher=as.wvu.edu|date=April 26, 2013|accessdate=2017-10-05|archiveurl=https://web.archive.org/web/20160304195225/http://www.as.wvu.edu/WVHistory/documents/103.pdf|archivedate=2016-03-04|url-status=dead}}}} קנדי התגבר על התחושה שלא יכול היה להיבחר בידי פרוטסטנטים והצליח להיבחר להיות המועמד הדמוקרטי.{{הערה|{{cite book|last=Solberg|first=Carl|title=Hubert Humphrey: A Biography|publisher=Borealis Books|year=1984|page=209| url=https://books.google.com/?id=wzGabQcvDvcC&pg=PA206&lpg=PA206&dq=humphrey+kennedy+catholic#PPA209,M1|isbn=0-87351-473-4}}}}

האמפרי ניצח בדקוטה הדרומית ובמחוז קולומביה, מערכות בחירות בהן קנדי לא התמודד.{{הערה|{{cite web|url=http://www.jfklibrary.org/Research/Research-Aids/Ready-Reference/JFK-Fast-Facts/Primaries-1960.aspx|title=John F. Kennedy Fast Facts: 1960 Presidential Election Primaries|publisher=John F. Kennedy Presidential Library and Museum| date=May 19, 2012}}}} בוועידה הדמוקרטית הלאומית של 1960, השיג ארבעים ואחד קולות.

ממוזער|230px|שמאל|האמפרי לצד קורטה סקוט קינג ו[[מרטין לותר קינג]]

תבוסתו של האמפרי ב-1960 הובילה להבנה עבורו. הוא הבין שאדם עני לא יוכל להפוך לנשיא המדינה ללא הפיכה לסגן הנשיא קודם לכן. הוא האמין שרק כך יוכל לגייס משאבים וארגון מספק כדי להיות מועמד. לכן, במהלך הבחירות של 1964, הבהיר האמפרי את רצונו להיות עמיתו למירוץ של הנשיא לינדון ג'ונסון. בוועידה הדמוקרטית הלאומית של 1964, הסתיר ג'ונסון את החלטתו מפני שלושת המועמדים הפוטנציאליים, הסנאטור מקונטיקט תומאס דוד, הסנאטור השני ממינסוטה יוג'ין מקארתי והאמפרי,{{הערה|{{cite book|url=https://books.google.com/books?id=IBvIFG6q4AkC&pg=PA209|title=When Freedom Would Triumph: The Civil Rights Struggle in Congress, 1954–1968|author=Robert Mann|isbn=978-0807132500|publisher=LSU Press|year=2013}}}} ומפני שאר המדינה, לפני שהכריז שהאמפרי הוא המועמד הנבחר.{{הערה|{{cite web|last=Pomper|first=Gerald|title=The Nomination of Hubert Humphrey for Vice President|url=http://huberthumphreytribute.wordpress.com/2014/02/18/the-nomination-of-hubert-humphrey-for-vice-president/|publisher=Cambridge University Press|accessdate=February 23, 2014}}}}

בנאום קבלת המועמדות, הכריז האמפרי על תמיכתו בג'ונסון, והחל לתקוף את המועמד הרפובליקני, בארי גולדווטר. הוא טען שרוב הדמוקרטים והרפובליקנים בסנאט תמכו בקיצוץ המס בן 11.5 מיליארד הדולרים, אולם לא גולדווטר. בנוסף, טען ש-80% מהרפובליקנים בסנאט תמכו בחוק זכויות האזרח, אולם לא גולדווטר.

האמפרי חזר על דברים שגולדווטר התנגד אליהם לשמחת הקהל. היה ברור שהוא אהוד על התומכים של המפלגה.{{הערה|}}

בנאום לפני מנהיגי איגודים מקצועיים ב-7 בספטמבר 1964, טען האמפרי שלאיגודים המקצועיים יש יותר השפעה מכל מגזר אחר על תוצאות הבחירות.{{הערה|{{cite news|url=http://archives.chicagotribune.com/1964/09/08/page/1/article/bid-for-union-backing-made-by-humphrey|title=Bid For Union Backing Made by Humphrey|date=September 8, 1964|publisher=Chicago Tribune}}}} בניו ג'רזי, ב-10 בספטמבר, טען האמפרי שלסנאטור גולדווטר היה רקורד כושל בנושא הדיור.{{הערה|}} ב-12 בספטמבר הגיע לדנוור, וטען שגולדווטר הצביע נגד תוכניות חברתיות שרוב האמריקנים והרפובליקנים תמכו בהן.{{הערה|{{cite news|url=http://archives.chicagotribune.com/1964/09/13/page/3/article/goldwater-is-no-man-says-sen-humphrey|title=Goldwater Is 'No' Man, Says Sen. Humphrey|date=September 13, 1964|publisher=Chicago Tribune}}}} באספה ב-13 בספטמבר בסנטה פה, ניו מקסיקו, טען האמפרי שהמפלגה הרפובליקנית מנסה להפריד בין האמריקנים כדי למשול, ושגולדווטר פוגע ביחידים בהקטנת הממשלה.{{הערה|{{cite news|url=http://archives.chicagotribune.com/1964/09/14/page/9/article/humphrey-says-g-o-p-seeks-to-divide-conquer|title=Humphrey Says G.O.P. Seeks to Divide, Conquer|date=September 14, 1964|publisher=Chicago Tribune}}}} ב-16 בספטמבר, טען שאיגוד האמריקנים לפעולה דמוקרטית תמך בסנקציות הכלכליות שהפעיל ממשל ג'ונסון מול קובה ורצה ממשלה קובנית חופשית.{{הערה|{{cite news|url=http://archives.chicagotribune.com/1964/09/17/page/3/article/a-d-a-s-views-on-cuba-told-by-humphrey|title=A.D.A.'s Views On Cuba Told By Humphrey|date=September 17, 1964|publisher=Chicago Tribune}}}} למחרת היום, הגיע לסן אנטוניו, טקסס, וטען שגולדווטר התנגד לתוכניות שרוב הטקסנים תמכו בהן.{{הערה|}} בהופעתו בקליבלנד, אוהיו ב-27 בספטמבר, טען האמפרי שממשל קנדי הצליח להביא את אמריקה לשגשוג וביקש מהבוחרים להצביע נגד "אלו שרוצים להחליף את פסל החירות בשער נעול".{{הערה|{{cite news|url=http://archives.chicagotribune.com/1964/09/28/page/26/article/humphrey-hits-g-o-p-view-on-immigration|title=Humphrey Hits G.O.P. View on Immigration|date=September 28, 1964|publisher=Chicago Tribune}}}}

ב-2 באוקטובר, טען האמפרי בלוס אנג'לס, קליפורניה, שמערכת הבחירות מציבה בחירה בין הנשיא ג'ונסון לבין המועמד ש"מקלל את החושך אולם לא מדליק את האור".{{הערה|{{cite news|url=http://archives.chicagotribune.com/1964/10/03/page/8/article/barry-scored-by-humphrey-in-california|title=Barry Scored by Humphrey In California|date=October 3, 1964|publisher=Chicago Tribune}}}} ב-9 באוקטובר, בניו ג'רזי, מנה בפני מבקרי הממשל, להם קרה "אמריקנים חולים ועייפים", את הישגי ממשל קנדי וג'ונסון.{{הערה|{{cite news|url=http://archives.chicagotribune.com/1964/10/10/page/10/article/sick-and-tired-americans-hit-by-humphrey|title='Sick and Tired Americans' Hit By Humphrey|date=October 9, 1964|publisher=Chicago Tribune}}}} ב-18 באוקטובר, בזמן שהיה בטמפה, פלורידה, התפטר עוזר בכיר של ג'ונסון בגלל שערוריית מין, והאמפרי טען שלא היה מודע להדלפות בנושא.}} ב-24 באוקטובר, טען במיניאפוליס שגינויו של הסנאטור ג'וזף מקארתי, העברת חוק זכויות האזרח והאמנה על איסור ניסויים גרעיניים היו פעולות הסנאט הטובות ביותר בעשור האחרון, ושלכולן התנגד גולדווטר.{{הערה|{{cite news|url=http://archives.chicagotribune.com/1964/10/25/page/2/article/humphrey-hits-barrys-no-on-great-issues|title=Humphrey Hits Barry's 'No' on 'Great Issues'|date=October 25, 1964|publisher=Chicago Tribune}}}} ב-26 באוקטובר בשיקגו, טען האמפרי שגולדווטר הוא לא דמוקרטי ולא רפובליקני אלא קיצוני.}}

ג'ונסון וקנדי ניצחו בקלות במערכת הבחירות, והשיגו 486 קולות מתוך 538.{{הערה|{{cite web|url=https://www.archives.gov/federal-register/electoral-college/votes/1965_1969.html|title=Electoral Votes for President and Vice President 1964 ELECTION FOR THE FORTY-FIFTH TERM, 1965–1969|publisher=archives.gov|date=May 29, 2013}}}} רק חמש מדינות דרומיות ומדינת אריזונה של גולדווטר תמכו ברפובליקנים.{{הערה|{{cite web|url=http://www.presidency.ucsb.edu/showelection.php?year=1964|title=The American Presidency Project Election of 1964|author=Gerhard Peters|publisher=University of California, Santa Barbara|year=1999}}}} האמפרי חזה חודש קודם לכן שהדמוקרטים ינצחו בפער גדול.{{הערה|{{cite news|url=http://archives.chicagotribune.com/1964/10/08/page/10/article/huberts-sure-victory-is-all-wrapped-up|title=Hubert's Sure Victory Is All Wrapped Up|first=Russell|last=Freeburg|publisher=Chicago Tribune}}}}

ב-6 בנובמבר 1964, נסע האמפרי לאיי הבתולה לחופשה בת שבועיים לפני כניסתו לתפקיד{{הערה|{{cite news|url=http://archives.chicagotribune.com/1964/11/09/page/18/article/hubert-rests-friends-fish-in-virgin-isles|title=Humphrey Rests, Friends Fish In Virgin Isles|date=November 9, 1964|publisher=Chicago Tribune}}}} וטען בריאיון שלא סיכם עם הנשיא ג'ונסון מה יהיה תפקידו.{{הערה|{{cite news|url=http://archives.chicagotribune.com/1964/11/09/page/18/article/shorter-campaigns-urged-by-humphrey|title=Shorter Campaigns Urged by Humphrey|date=November 9, 1964|publisher=Chicago Tribune}}}} ב-20 בנובמבר הודיע שיתפטר מהסנאט בחודש הבא כדי שוולטר מונדייל יחליף אותו.{{הערה|{{cite news|url=http://archives.chicagotribune.com/1964/11/21/page/7/article/hubert-to-quit-senate-job-in-mid-december|title=Hubert To Quit Senate Job In Mid-December|date=November 20, 1964|publisher=Chicago Tribune}}}}

ב-10 בדצמבר 1964, נפגש האמפרי עם הנשיא ג'ונסון בחדר הסגלגל, והנשיא האשים אותו בכך שפיתח מנגנון ליחסי ציבור ולהאדרת שמו. הוא הציג בפניו כתבה שטענה שג'ונסון ימות בתוך חצי שנה ממחלת לב.}} באותו היום, הכריז ג'ונסון שהאמפרי יטפל בתוכניות זכויות האזרח של הממשל.{{הערה|{{cite news|url=http://archives.chicagotribune.com/1964/12/11/page/2/article/johnson-gives-humphrey-key-rights-task|title=Johnson Gives Humphrey Key Rights Task|date=December 10, 1964|publisher=Chicago Tribune}}}}

ב-19 בינואר 1965, יום לפני כניסתו לתפקיד, טען בפני הוועדה הדמוקרטית הלאומית שהמפלגה התאחדה כתוצאה מהקונצנזוס שנוצר כתוצאה ממערכת הבחירות.{{הערה|{{cite news|url=http://archives.chicagotribune.com/1965/01/20/page/5/article/64-campaign-forged-party-unity-hubert|title='64 Campaign Forged Party Unity: Hubert|date=January 20, 1965|first=Russell|last=Freeburg|publisher=Chicago Tribune}}}}

ממוזער|סגן הנשיא האמפרי בפגישה בהחדר הסגלגל|חדר הסגלגל ב-21 ביוני 1965

האמפרי נכנס לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית ב-20 בינואר 1965,}} והיה סגן הנשיא המכהן הראשון מזה ארבעה עשר חודשים, לאחר שסגן הנשיא, לינדון ג'ונסון, מונה לנשיאות לאחר רצח קנדי.}} בתחילה פקפק האמפרי בהסלמת מלחמת וייטנאם. לאחר התקפת פגע וברח של כוחות וייטקונג על מחנה צבאי אמריקני בפלייקו ב-7 בפברואר 1965 (בה נהרגו שבעה אמריקנים ונפצעו מאה ותשעה) חזר האמפרי מג'ורג'יה לוושינגטון בניסיון למנוע הסלמה. הוא טען בפני ג'ונסון שהפצצת צפון וייטנאם לא תפתור את הבעיות בדרום וייטנאם, אבל תדרוש הכנסת כוחות קרקעיים לדרום וייטנאם כדי להגן על בסיסי חיל האוויר. הוא טען שפתרון צבאי באזור ייקח שנים, ויגיע לסיומו רק לאחר הבחירות הבאות. בתגובה לעצתו, העניש ג'ונסון את האמפרי ומנע ממנו גישה למעגל הפנימי שלו, עד שהפך האמפרי לתומך במלחמה.

כסגן הנשיא, היה האמפרי שנוי במחלוקת בגלל נאמנותו המוחלטת והפומבית לג'ונסון ולממשלו, גם לאחר שתומכיו הליברליים החלו להתנגד למדיניות ג'ונסון. ג'ונסון הטקסני המנוסה העריך נאמנות אישית מעל הכל, וזכה לנאמנות מוחלטת מצד האמפרי. כסגן הנשיא הוא הגן על עמדת הממשל, שאמנם תאמה את עמדתו בנושאים החברתיים-כלכליים, אך לא כן בנושא שהפך מרגע לרגע להיות הנושא היחיד בעיני הציבור - המעורבות הצבאית האמריקנית בווייטנאם, שהיקפה הלך וגדל תחת ג'ונסון. רוב חבריו הליברלים של האמפרי נטשו אותו בגלל סירובו לבקר את מדיניות ג'ונסון בווייטנאם. רק לאחר מכן גילו שג'ונסון איים על האמפרי שישמיד את סיכוייו להיבחר לנשיאות בוועידה הדמוקרטית הבאה אם יבקר אותו באופן פומבי. אולם מבקריו של האמפרי היו קשים: גם הכינוי "הלוחם המאושר" זכה כעת לפרשנות אחרת לגמרי, כאשר האמפרי צויר כ"נץ" וכתומך נלהב במלחמה, במקום כלוחם ליברלי למען זכויות האזרח והרווחה החברתית. לאחר תבוסתו בבחירות של 1968, טען האמפרי שכסגן נשיא איבד קצת מאישיותו ולא היה צריך לתת לג'ונסון להכתיב את עתידו.

בהיותו סגן נשיא, הפך האמפרי לנושא לשיר סאטירי של טום לרר בשם "מה קרה ליוברט?". השיר טען שהפרוגרסיבים הרגישו מאוכזבים מצד האמפרי ששתק על מדיניות ג'ונסון.

באותן השנים התארח האמפרי אצל ג'וני קרסון ב-The Tonight Show כמה פעמים.}}}} בנוסף התחבר עם פרנק סינטרה שתמך בו ב-1968 לפני שהפך לרפובליקני בתחילת שנות השבעים,{{הערה|{{cite web|url=http://student.purduecal.edu/~lim80/Meyer.pdf|title=Frank Sinatra: The Popular Front and an American Icon|author=Gerald Meyer|publisher=purduecal.edu|year=2002|accessdate=2017-10-05|archiveurl=https://web.archive.org/web/20140101131925/http://student.purduecal.edu/~lim80/Meyer.pdf|archivedate=2014-01-01|url-status=dead}}}} וסינטרה ערך קונצרט מחווה עבורו כשגסס.

ב-15 באפריל 1965, נאם האמפרי בפני אגודת עורכי העיתונים, והתחייב שהקונגרס הנוכחי יבצע יותר צעדים שישפיעו על המדינה מאז כהונתו הראשונה של פרנקלין דלאנו רוזוולט. הוא חזה ששלושה עשר חוקים יעברו לפני סיום המושב.{{הערה|{{cite news|url=http://archives.chicagotribune.com/1965/04/16/page/9/article/editors-hear-humphreys-glowing-forecast-for-u-s|title=Editors Hear Humphrey's Glowing Forecast For U.S.|publisher=Chicago Tribune|date=April 16, 1965}}}} באמצע מאי, נסע לדאלאס כדי לשוחח עם תורמים למסע הבחירות של ג'ונסון. הוא לווה באבטחה כבדה בגלל החשש בעקבות רצח קנדי.{{הערה|}}

ב-31 במאי 1966, הופיע במכללה וטען שאל לארצות הברית לצפות לידידות או להכרת תודה בעזרה למדינות עניות.{{הערה|{{cite news|url=http://archives.chicagotribune.com/1966/06/01/page/34/article/dont-expect-gratitude-for-aid-humphrey|title=Don't Expect Gratitude for Aid: Humphrey|date=June 1, 1966|publisher=Chicago Tribune}}}} בנאומו בניו ג'רזי ב-22 בספטמבר 1966, באירוע לגיוס תרומות, טען שמלחמת וייטנאם תהיה קצרה יותר אם ארצות הברית תנקוט במדיניות תקיפה.{{הערה|{{cite news|url=http://archives.chicagotribune.com/1966/09/23/page/7/article/humphrey-answers-heckler-on-viet-nam-war-lssue|title=Humphrey Answers Hecklers on Viet Nam War Issue|date=September 23, 1966|publisher=Chicago Tribune}}}}

ב-2 באוגוסט 1967, הופיע בדטרויט והציע שכל מדינה תשקול להקים מועצות לשמירה על השלום כדי למנוע אלימות ולהוביל לשיתוף פעולה קהילתי.{{הערה|}}

ב-4 בנובמבר 1967, טען האמפרי שמלזיה היא דוגמה למה שתוכל להפוך אליה וייטנאם לאחר תבוסת הווייטקונג בנאומו באינדונזיה.{{הערה|{{cite news|url=http://archives.chicagotribune.com/1967/11/04/page/4/article/viet-can-win-as-malays-did-humphrey|title=Viet Can Win as Malays Did: Humphrey|date=November 4, 1967|publisher=Chicago Tribune}}}} למחרת היום, ביקש מאינדונזיה לנסות לתווך במלחמה בווייטנאם לאחר פגישה עם סוהארטו.}} ב-7 בדצמבר, אמר בריאיון שהוייטקונג יכול להיות גורם שייצור פשרה פוליטית עם ממשלת סייגון.{{הערה|{{cite news|url=http://archives.chicagotribune.com/1967/12/08/page/2/article/hubert-sees-split-in-viet-cong-ranks|title=Hubert Sees Split In Viet Cong Ranks|date=December 8, 1967|publisher=Chicago Tribune}}}}

בפברואר 1965, מינה הנשיא ג'ונסון את האמפרי ליושב ראש הוועדה הנשיאותית לשוויון הזדמנויות. האמפרי הציע את התפקיד, וביקש שגם חברי קבינט ומנהיגי סוכנויות פדרליות יהיו חלק מהוועדה, כדי ליצור מדיניות ציבורית בנושא הגזעים.}} בפגישה הראשונה של הוועדה ב-3 במרץ, טען האמפרי שהתקציב הוא 289,000 דולר והתחייב לעבוד קשה.

לאחר המהומות הגזעיות בלוס אנג'לס באוגוסט 1965, הקטין ג'ונסון את תפקידו של האמפרי. ג'ונסון שינה את מדיניותו בגלל שינוי מצב הרוח הלאומי בנושא סיוע לשחורים.{{הערה|שם=Dallek224|{{cite book|title=Flawed Giant: Lyndon Johnson and His Times, 1961-1973|first=Robert|last=Dallek|page=224|isbn=978-0195054651|publisher=Oxford University Press|year=1998|url=https://archive.org/details/flawedgiantlyndo00dall/page/224}}}} ג'ונסון טען שהאמפרי עסוק מספיק גם בלי התפקיד.{{הערה|{{cite book|title=The Music Has Gone Out of the Movement: Civil Rights and the Johnson Administration, 1965–1968|first=David C.|last=Carter|year=2012|publisher=The University of North Carolina Press|isbn=978-0807832806|page=64.}}}} כעבור כמה ימים, נפגש האמפרי עם ג'ונסון וקיבל את הורדת מעמדו.}}

בדצמבר 1965 נסע האמפרי למזרח הרחוק.}} ב-29 בדצמבר נפגש עם ראש ממשלת יפן, אייסאקו סאטו, וביקש ממנו לתמוך בשלום בווייטנאם, שטען שהיה סיום עוצמתי למלחמה ולא הפגנת חולשה.}}

האמפרי נסע לאירופה בסוף מרץ 1967, כדי לשקם את מעמד המדינה.}} ב-2 באפריל 1967, נפגש עם ראש ממשלת בריטניה, הרולד וילסון. לפני הפגישה, טען האמפרי שידברו על כמה נושאים, כולל הסכם אי הפצת נשק גרעיני, מאורעות באירופה, חיזוק הברית האטלנטית ו"המצב במזרח הרחוק".{{הערה|}} דובר הבית הלבן קיבל מהאמפרי מידע שנסיעתו הייתה מועילה מאוד.{{הערה|{{cite news|url=http://archives.chicagotribune.com/1967/04/08/page/2/article/huberts-tour-described-as-constructive|title=Hubert's Tour Described as Constructive|date=April 8, 1967|publisher=Chicago Tribune}}}} בפירנצה, איטליה ב-1 באפריל 1967, ניסה איש בן 23 לזרוק עליו ביצים, ונתפס בידי שומרי ראשו.{{הערה|}} בבריסל, בלגיה ב-9 באפריל, זרקו מפגינים קומוניסטים ביצים ופירות רקובים על מכוניתו של האמפרי ופגעו בשומרי ראשו.{{הערה|{{cite news|url=http://archives.chicagotribune.com/1967/04/10/page/1/article/brussels-gang-throws-eggs-at-hubert-misses|title=Brussels Gang Throws Eggs at Hubert, Misses|date=April 10, 1967|publisher=Chicago Tribune}}}} בסוף דצמבר 1967, נסע לאפריקה.{{הערה|{{cite news|url=http://archives.chicagotribune.com/1967/12/30/page/12/article/hubert-lands-in-africa-amid-beat-of-drums|title=Hubert Lands In Africa Amid Beat of Drums|date=December 30, 1967|publisher=Chicago Tribune}}}}

בתחילת 1968 נראה היה שלינדון ג'ונסון הולך להתמודד על כהונה נשיאותית נוספת ב-1968. אולם לאחור שהודיע ב-31 במרץ 1968 שהוא לא יתמודד על כהונה נוספת נכנס האמפרי למירוץ כמועמד הממסד של המפלגה הדמוקרטית. ג'ונסון זכה להתנגדות הסנאטור יוג'ין מקארתי ממינסוטה, מועמד אנטי-מלחמתי, שהיה פופולרי בקרב בני הדור הצעיר, ההיפיים ואנשי תנועת השלום, שיחד עם הסנאטור רוברט קנדי מניו יורק התחרה מול האמפרי. המאבק הפך למאבק על השליטה במפלגה הדמוקרטית, ובין ה"פוליטיקה הישנה" של האמפרי לבין ה"פוליטיקה החדשה" של מקארתי וקנדי. מקור המחלוקת היה המלחמה, שהפכה ללא אהודה בקרב הציבור.

האמפרי נכנס למירוץ מאוחר מכדי להתחרות בבחירות מקדימות, והתמקד במועמדים מקומיים שיזכו בצירים ויתמכו בו. בנוסף זכה לתמיכת המנהיגים העירוניים של המפלגה שסיפקו לו צירים. המועמדים האחרים ביקרו אותו על כך שלא זכה לתמיכת המצביעים. רוברט קנדי נרצח ביוני 1968, ומקארתי היה יריבו היחיד של האמפרי עד לוועידה הדמוקרטית הלאומית, כשהסנאטור ג'ורג' מקגוורן מדקוטה הדרומית ניסה להתמודד בתור יורשו של קנדי. בוועידת המפלגה הדמוקרטית הצליח האמפרי לגבור על יוג'ין מקארתי בסיבוב הראשון, אך הוא הגיח מן המאבק בעמדה חלשה, לעומת המועמד הרפובליקני ריצ'רד ניקסון מניו יורק שנבחר ברוב גדול במפלגתו. במהלך הוועידה התרחשו בשיקגו אירועי מחאה מחוץ לאולם הוועידה. האמפרי בחר בסנאטור האלמוני אדמונד מאסקי ממיין כעמיתו למירוץ.

הבחירות הכלליות התנהלו סביב נושא המלחמה וסביב נושא החוק והסדר. ניקסון הוביל ברוב הסקרים במסע הבחירות והיטיב לנצל את האלימות בשיקגו במהלך הוועידה הדמוקרטית, כמו גם מהומות אחרות שפרצו ברחבי הארץ באותה שנה, כדי לפנות לבני המעמד הבינוני והמרכז הפוליטי ולהבטיח להם יד קשה בשמירה על הסדר. בעניין וייטנאם הבטיח ניקסון להביא לסיום מכובד של המלחמה, בלא לפרט כיצד יעשה זאת. האמפרי נאלץ להיות קשור לממשל ג'ונסון הלא אהוד.

לקראת יום הבחירות הצליח האמפרי לצמצם את הפער הגדול שהיה בינו ובין ניקסון, בין השאר הודות ל"הפתעת אוקטובר" שהכין ג'ונסון, בדמות שיחות השלום בפריז. בסופו של דבר הפסיד בבחירות בהפרש קטן של 0.7% מהקולות. דעות הפרשנים חלוקות האם מועמדותו העצמאית של מושל אלבמה ג'ורג' ואלאס פגעה יותר בהאמפרי או בניקסון במערכת הבחירות הזו.

לפני כניסתו של האמפרי למירוץ, ניסה ג'ונסון להיבחר מחדש, ונכנס אל הפריימריז בניו המפשייר, שהתרחשו לראשונה במרץ 1968. בסוף 1967, כשהוא מנצל את ההתנגדות למלחמה, נכנס הסנאטור יוג'ין מקארתי ממינסוטה אל המירוץ, כשהוא מבקר את מדיניות ג'ונסון בווייטנאם.{{הערה|{{Citation

| last=Marlow

| first=James

| author-link=

| title=Johnson Impassive Amid All the Furor

| newspaper=The Free Lance–Star

| publication-place=Fredericksburg, Virginia

| volume=83

| issue=282

| date=December 1, 1967

| page=4

|url= https://news.google.com/newspapers?id=wvUSAAAAIBAJ&sjid=RooDAAAAIBAJ&pg=7253,3298616&dq

}}}} גם לפני כניסתו של מקארתי, דאג ג'ונסון שיאתגרו אותו. הוא ידע שיריב יוכל להשיג תמיכה מצד מרטין לותר קינג ודוקטור בנג'מין ספוק, וכך לנצח אותו בניו המפשייר ולאלץ אותו לפרוש, בדומה לאתגר שחווה הנשיא הארי טרומן ב-1952 והוביל לפרישתו מהבחירות.{{הערה|{{Citation

| last=Allen

| first=Robert S.

| last2=Scott

| first2=Paul

| author-link= Robert S. Allen

| title=McCarthy disturbs White House

| newspaper=Rome News-Tribune

| publication-place=Rome, Georgia

| volume=125

| issue=119

| date=November 15, 1967

| page=4

|url= https://news.google.com/newspapers?id=v9EHAAAAIBAJ&sjid=xjUDAAAAIBAJ&pg=3813,1547138&dq

}}}}

שמאל|ממוזער|האמפרי (משמאל) והנשיא ג'ונסון (במרכז) משוחחים על מלחמת וייטנאם.

האמפרי ערך מסע בחירות עבור ג'ונסון ונחשב לתומך הנלהב ביותר בנושא וייטנאם.{{הערה|{{Citation

| last=Kelly

| first=Harry

| author-link=

| title=Humphrey Is Given the Job Of Countering Sen. McCarthy

| newspaper=The Free Lance–Star

| publication-place=Fredericksburg, Virginia

| volume=83

| issue=300

| date=December 22, 1967

| page=9

|url= https://news.google.com/newspapers?id=1PUSAAAAIBAJ&sjid=RooDAAAAIBAJ&pg=4517,881806&dq

}}}} המשימה הפכה לקשה ביותר לאחר מתקפת טט, שאף על פי שהייתה ניצחון טקטי, הסתיימה במותם של אלפי חיילים אמריקניים ודרום וייטנאמיים. בהתקפה פלשו כוחות הצפון לשגרירות האמריקנית בסייגון,{{הערה|שם=small|}} ואמריקנים רבים החלו להאמין שכוחות הצפון היו חזקים יותר ממה שחשבו ושהמלחמה לא עומדת להסתיים. רוב האמריקנים האמינו שיש לנקוט באחת משתי דרכים: או להגביר את המאמץ כדי להשמיד את כל כוחות האויב, או להימנע משימוש בעוד משאבים בווייטנאם ולהסיג מיד את הצבא. מקארתי תקף את הממסד וטען שהממסד משקר בנושא ההתקדמות במלחמה. ג'ונסון ניסה להחליש את מבקרי המלחמה לפני הבחירות וטען שהקומוניסטים רוצים בכניעה.{{הערה|{{Citation

| last=Pearson

| first=Drew

| author-link=Drew Pearson (journalist)

| title=Gene McCarthy Gets Praise for Views on McCarthyism

| newspaper=Spokane Daily Chronicle

| publication-place=Spokane, Washington

| volume=82

| issue=149

| date=March 12, 1968

| page=4

|url= https://news.google.com/newspapers?id=9xkVAAAAIBAJ&sjid=zvcDAAAAIBAJ&pg=5491,2863720&dq

}}}} אף על פי שהסקרים חזו למקארתי רק 10%–20% מהקולות, הוא השיג 42.2%, מעט פחות מה-49.4% שג'ונסון השיג,{{הערה|{{Citation

| last=

| first=

| title= Unforeseen Eugene

| magazine= Time Magazine

| volume=

| issue=

| date= March 22, 1968

| pages=

| url=http://www.time.com/time/magazine/article/0,9171,828460,00.html

}}}} תוצאה שנחשבה לניצחון עבורו.{{הערה|{{Citation

| last=

| first=

| author-link=

| title=LBJ Comes Out Slugging

| newspaper=Evening Independent

| publication-place=St. Petersburg, Florida

| volume=61

| issue=117

| date=March 19, 1968

| page=16A

|url= https://news.google.com/newspapers?id=g9sLAAAAIBAJ&sjid=TFcDAAAAIBAJ&pg=5627,3849108&dq

}}}} לאחר שראה שג'ונסון פגיע, החליט הסנאטור רוברט קנדי מניו יורק להיכנס למירוץ,{{הערה|{{Citation

| last=

| first=

| author-link=

| title=Both Parties Adjusting To Kennedy Emergence

| newspaper=The Free Lance–Star

| publication-place=Fredericksburg, Virginia

| volume=84

| issue=65

| date=March 16, 1968

| page=3

|url= https://news.google.com/newspapers?id=3nwTAAAAIBAJ&sjid=WYoDAAAAIBAJ&pg=6157,1519212&dq

}}}} אף על פי שהכריז שלא יתמודד מול הנשיא קודם לכן.{{הערה|{{Citation

| last=Lewis

| first=Ted

| author-link=

| title=McCarthy's campaign lacking fire

| newspaper=The Spokesman-Review

| publication-place=Spokane Washington

| volume=85

| issue=223

| date=December 23, 1967

| page=4

|url= https://news.google.com/newspapers?id=KbkRAAAAIBAJ&sjid=FukDAAAAIBAJ&pg=7372,2143309&dq

}}}} האמפרי ניסה לעודד את ג'ונסון להיות מעורב יותר במסע הבחירות, אולם ג'ונסון לא היה מעוניין. הוא לא נפגש עם מועמדים מקומיים שיתמכו בו ולא שכר את מנהלי מסע הבחירות שלו מ-1964. האמפרי הצליח לשכנע את ג'ונסון לנאום בפני איגוד החוואים החזק במיניאפוליס לפני הבחירות בוויסקונסין.

בסוף מרץ, חשפו סקרים שמקארתי יוכל לנצח בוויסקונסין. ג'ונסון החליט לפרוש מהמירוץ. כשהודיע על כך להאמפרי, ניסה סגנו להשאיר אותו במירוץ. ג'ונסון טען שהמדינה לא יכולה לערב את הפוליטיקה המפלגתית עם המשבר בווייטנאם, ושאם ייבחר, לא יוכל להשלים את כהונתו בכל מקרה כיוון שגברים ממשפחתו מתו בדרך כלל בתחילת העשור השביעי לחייהם. שבוע לפני הבחירות, ב-31 במרץ, הכריז ג'ונסון סופית שלא ינסה להיבחר שוב,{{הערה|{{Citation

| last=

| first=

| author-link=

| title=The Johnson Announcement

| newspaper=The Free Lance–Star

| publication-place=Fredericksburg, Virginia

| volume=84

| issue=78

| date=April 1, 1968

| page=4

|url= https://news.google.com/newspapers?id=_9FNAAAAIBAJ&sjid=WYoDAAAAIBAJ&pg=6910%2C3173935

}}}} וכך הכין את הקרקע לכניסתו של מקארתי.{{הערה|{{Citation

| last=

| first=

| author-link=

| title=Johnson withdrawal frees Humphrey to seek nomination

| newspaper=The Bulletin

| publication-place=Bend, Oregon

| volume=65

| issue=99

| date=April 1, 1968

| page=5

|url= https://news.google.com/newspapers?id=tsASAAAAIBAJ&sjid=QfcDAAAAIBAJ&pg=2686,1462668&dq

}}}}

לאחר פרישתו של ג'ונסון, החלה התקשורת להתמקד בהאמפרי. עוזריו החלו להקים ארגון מפלגתי ולעודד את האמפרי להתחיל במסע הבחירות. לבסוף החליט האמפרי לקחת תומכים צעירים בעיקר, ביניהם הסנאטורים פרד האריס ווולטר מונדייל כדי להוביל את התנועה למען בחירתו. האריס היה האחראי על הצירים ומונדייל נועד לארגן את הוועידה. עוזריו של האמפרי פקפקו בבחירתו, כיוון שלא היה לסנאטורים ניסיון ארגוני. האמפרי דאג בנוגע לארגון במדינת איווה, אולם האריס ומונדייל הבטיחו לו שיוכלו לנצח במרילנד. הם האמינו שיצליחו לבנות קואליציה של דמוקרטים דרומיים ומדינות הגבול, וגם של עובדים מאוגדים ומנהיגי זכויות האזרח שיתמכו בהאמפרי. מונדייל והאריס גם רצו להוסיף כמה מתנגדי מלחמה לקואליציה. בינתיים, נוצר לחץ על האמפרי להכריז על כניסתו למירוץ. מנהיגי איגודי העובדים טענו שאם לא יעשה זאת, יבטיח קנדי את המועמדות לעצמו. האמפרי הסביר שלא רצה לרוץ אל מסע הבחירות, וג'ונסון סירב ללחוץ עליו לרוץ. רבים ייעצו לו להתפטר מתפקיד סגן הנשיא כדי לבדל את עצמו מג'ונסון, אולם הוא סירב. לפני הכרזתו, נפגש האמפרי עם ג'ונסון כדי לשוחח על מסע הבחירות. ג'ונסון טען בפני האמפרי שהמכשול הגדול שלו יהיה מימון וארגון, ושעליו להתמקד במערב התיכון ובחגורת החלודה כדי לנצח.

אחרי שבועות של שמועות, הכריז האמפרי על כניסתו למירוץ ב-27 באפריל 1968, לפני 1,700 תומכיו בוושינגטון שצעקו שהם רוצים שירוץ. הוא נאם במשך עשרים דקות, ונאומו שודר בכל רחבי המדינה. הנאום נכתב ארבעה ימים לאחר פרישתו של ג'ונסון. בנאומו, טען האמפרי שמערכת הבחירות קשורה להיגיון, לבגרות ולאחריות. הוא טען שיזכה במועמדות ויאחד את המפלגה, כדי שיוכל לאחד ולמשול במדינה. הוא טען שמסע הבחירות שלו יהיה "פוליטיקה של שמחה, פוליטיקה של כוונה, פוליטיקה של הנאה". הוא נכנס למירוץ מאוחר מדי כדי להיכנס לבחירות המקדימות.{{הערה|שם=speech|{{Citation

| last=

| first=

| author-link=

| title=Humphrey: A Happy Yes To Whooping Supporters

| newspaper=St. Petersburg Times

| publication-place=St. Petersburg, Florida

| volume=84

| issue=279

| date=April 28, 1968

| page=1

|url= https://news.google.com/newspapers?id=shoMAAAAIBAJ&sjid=LlwDAAAAIBAJ&pg=4914,4864036

}}}}

במהלך מסע הבחירות, ניסה האמפרי למצב את עצמו כדמוקרט שמרן יותר משאר המועמדים, כדי למשוך את הצירים מהדרום. הרפובליקנים, שחשו שהוא עומד לנצח, החלו לתקוף אותו, טענו שהיה סוציאליסט והזכירו לדרומיים שבעבר נחשב לליברל. הדמוקרטים הסכימו אולם טענו שבהשוואה למקארתי ולקנדי, הוא היה השמרן.{{הערה|{{Citation

| last=

| first=

| author-link=

| title=Murfin Sees Humphrey Moving To The Right

| newspaper=St. Petersburg Times

| publication-place=St. Petersburg, Florida

| volume=84

| issue=279

| date=April 28, 1968

| page=2B

|url= https://news.google.com/newspapers?id=sxoMAAAAIBAJ&sjid=LlwDAAAAIBAJ&pg=2090,5016203&dq

}}}} הוא מיד השפיע בסקרים, וזכה ל-38% תמיכה במאי, לפני מקארתי וקנדי.{{הערה|{{Citation

| last=Harris

| first=Louis

| author-link=Louis Harris

| title=Kennedy Slipping, Now Trails Nixon

| newspaper=Pittsburgh Post-Gazette

| publication-place=Pittsburgh, Pennsylvania

| volume=41

| issue=240

| date=May 6, 1968

| page=3

|url= https://news.google.com/newspapers?id=GOANAAAAIBAJ&sjid=wGwDAAAAIBAJ&pg=7228,796627&dq

}}}} מאבק פנימי בתוך מטה הבחירות בין מונדייל והאריס לבין התומכים הוותיקים של מקארתי פגע בארגון בכמה מדינות. האמפרי ציווה על כולם להקשיב למונדייל ולהאריס, אולם העימותים נמשכו במהלך המירוץ.

{| class="box" style="float:right; margin-left:15px; text-align:right; border:1px solid #aaa; padding:1px; font-size:85%; width:240px;"

|-

|bgcolor="#DCDCDC"|תומכים

*שגריר ארצות הברית באומות המאוחדות ג'ורג' בול

*המתאגרף ג'ק דמפסי

*הסופר רלף אליסון

*שופט בית המשפט העליון לשעבר ארתור גולדברג

*נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון

*הזמר פרנק סינטרה

*הזמרת ננסי סינטרה

*הסופר ג'ון סטיינבק

*הכנר אייזק שטרן

*הזמרת שרה ווהן{{הערה|שם=time|{{Citation

| last=

| first=

| title= The Pulchritude-Intellect Input

| magazine= Time Magazine

| volume=

| issue=

| date= May 31, 1968

| pages=

| url=http://www.time.com/time/magazine/article/0,9171,844498,00.html

}}}}

|}

בבחירות באינדיאנה, החל האמפרי באסטרטגיה של שימוש במועמדים מקומיים כשלוחה למסע הבחירות שלו להחלשת יריביו. המושל רוג'ר ברנין תמך בהאמפרי באינדיאנה, והגיע למקום השני לאחר קנדי.{{הערה|{{Citation

| last=Harris

| first=Louis

| author-link=

| title=Kennedy Leads Indiana; Branigin, McCarthy Close

| newspaper=St. Petersburg Times

| publication-place=St. Petersburg, Florida

| volume=84

| issue=289

| date=May 8, 1968

| page=1A

|url= https://news.google.com/newspapers?id=dB0MAAAAIBAJ&sjid=sFwDAAAAIBAJ&pg=5404,5066664&dq

}}}} הסנאטור סטפן יאנג התמודד עבורו באוהיו וניצח.{{הערה|{{Citation

| last=

| first=

| author-link=

| title='Young People' Win In Ohio

| newspaper=St. Petersburg Times

| publication-place=St. Petersburg, Florida

| volume=84

| issue=290

| date=May 9, 1968

| page=9A

|url= https://news.google.com/newspapers?id=dR0MAAAAIBAJ&sjid=sFwDAAAAIBAJ&pg=6360,5720650&dq

}}}} בכמות הצירים הגדולה ביותר זכה בששת השבועות לאחר 10 במאי, כשמלחמת וייטנאם הפכה לנושא פחות חשוב בגלל ההתקדמות בתהליכי השלום. בסוף מאי השיג 57 צירים מפלורידה, כשהסנאטור ג'ורג' סמתרס ניצח את מקארתי והשיג 46% מהקולות.{{הערה|{{Citation

| last=

| first=

| author-link=

| title=Smathers Takes 57 Delegates; McCarthy 4

| newspaper=Evening Independent

| publication-place= St. Petersburg, Florida

| volume=61

| issue=178

| date=May 29, 1968

| page=2A

|url= https://news.google.com/newspapers?id=y-ALAAAAIBAJ&sjid=gFcDAAAAIBAJ&pg=6384,6191393&dq

}}}} האמפרי גם השיג צירים מפנסילבניה לאחר השגת תמיכה מראש עיריית פילדלפיה,{{הערה|שם=tate|{{Citation

| last=

| first=

| author-link=

| title=Humphrey Gathering Pennsylvania Delegates

| newspaper=St. Petersburg Times

| publication-place= St. Petersburg, Florida

| volume=84

| issue=309

| date=May 28, 1968

| page=6A

|url= https://news.google.com/newspapers?id=dSMMAAAAIBAJ&sjid=p1wDAAAAIBAJ&pg=5742,4825415&dq

}}}} והשיג צירים מניו יורק, מינסוטה, מונטנה, יוטה, דלאוור וקונטיקט. שאר המועמדים ביקרו את האסטרטגיה, והאשימו את האמפרי בארגון "ועידת בוסים" בניגוד לרצון העם.

כעבור חודש, נרצח רוברט קנדי בלוס אנג'לס, מה שהוביל את האמפרי לחזור לביתו במינסוטה ולחשוב על המשך מסע הבחירות.{{הערה|{{Citation

| last=Alsop

| first=Joseph

| author-link=Joseph Alsop

| title=Hubert Humphrey has work cut out for him

| newspaper=The Bulletin

| publication-place= Bend, Oregon

| volume=65

| issue=162

| date=June 12, 1968

| page=4

|url= https://news.google.com/newspapers?id=3cASAAAAIBAJ&sjid=QfcDAAAAIBAJ&pg=3374,6881288&dq

}}}} האמפרי לקח חופשה של שבועיים ממסע הבחירות. הוא נפגש עם הנשיא ג'ונסון למשך שלוש שעות. ההתנקשות הבטיחה להאמפרי את הניצחון. האמפרי טען שלעולם לא רצה לנצח כך. תומכי קנדי רבים עברו לתמוך בהאמפרי, אולם הוא איבד תמיכה כספית מתומכים רפובליקניים שדאגו מתמיכת צירי קנדי, והתמיכה העממית עברה למקארתי.{{הערה|{{Citation

| last=Bartlett

| first=C.

| author-link=

| title=Delaware Sample

| newspaper=The Spokesman-Review

| publication-place=Spokane, Washington

| volume=86

| issue=31

| date=June 14, 1968

| page=4

|url=

}}}} בנאומו בפני 50,000 איש ב-24 ביוני מול אנדרטת לינקולן, זכה לקריאות בוז אף על פי שנחשב לתומך זכויות האזרח. רבים חשבו שמדובר בתגובה אירונית, בהתחשב בכך שעשרים שנה קודם לכן זכה לקריאות בוז בוועידה הדמוקרטית עקב תמיכתו בזכויות האזרח.{{הערה|{{Citation

| last=Pearson

| first=Drew

| author-link=

| last2=Anderson

| first2=Jack

| author-link2= Jack Anderson (columnist)

| title=Humphrey Efforts Forgotten

| newspaper=The Free Lance–Star

| publication-place=Fredericksburg, Virginia

| volume=84

| issue=149

| date=June 24, 1968

| page=4

|url= https://news.google.com/newspapers?id=eCERAAAAIBAJ&sjid=jooDAAAAIBAJ&pg=5057,6124503&dq

}}}} הוא ניסה להגן על עצמו מול תוקפיו הליברלים,{{הערה|{{Citation

| last=McGill

| first=Ralph

| author-link=Ralph McGill

| title=Irreconcilable Liberals Do Humphrey Disservice

| newspaper=Pittsburgh Post-Gazette

| publication-place=Pittsburgh, Pennsylvania

| volume=41

| issue=293

| date=July 6, 1968

| page=6

|url= https://news.google.com/newspapers?id=jSsNAAAAIBAJ&sjid=e2wDAAAAIBAJ&pg=6990,1045876&dq

}}}} אולם לעיתים קרובות תקפו אותו מפגינים נגד המלחמה. בסוף יוני היה ברור שהאמפרי עומד לנצח, אולם שהיה קרוב מדי לג'ונסון.{{הערה|{{Citation

| last=

| first=

| author-link=

| title=Mark Hatfield Fails to Convince

| newspaper=Eugene Register-Guard

| publication-place=Eugene, Oregon

| volume=101

| issue=248

| date=June 27, 1968

| page=10A

|url= https://news.google.com/newspapers?id=XTcRAAAAIBAJ&sjid=8OADAAAAIBAJ&pg=6011,5980092&dq

}}}} האמפרי ביקש מג'ונסון רשות לסטות מעמדת הממשל ולהציע תוכנית להפסקת ההפצצות ולהסגת כוחות, וג'ונסון סירב בטענה שהדבר יפגע בתהליך השלום ויסכן חיילים. הוא טען שאם האמפרי יכריז על כך, דם חתנו ששירת בווייטנאם יהיה על ידיו.

ביולי, ביקר האמפרי את מקארתי על כך שהתלונן על המלחמה אולם לא הציע תוכנית שלום.{{הערה|{{Citation

| last=Knowles

| first=Clayton

| author-link=Clayton Knowles

| title=Humphrey Scores M'Carthy On War; Says He Complains but Has No Peace Plan – Terms Issues at Home Ignored Humphrey Sharply Criticizes McCarthy on War

| newspaper=New York Times

| publication-place=New York, New York

| volume=

| issue=

| date=July 23, 1968

| page=1

|url=

}}}} לאחר מכן אתגר מקארתי את האמפרי לסדרת עימותים בנושא וייטנאם. האמפרי הסכים אולם הציע שיהיה רק עימות אחד לפני הוועידה.{{הערה|{{Citation

| last=

| first=

| author-link=

| title=An American Tradition on TV

| newspaper=Pittsburgh Post-Gazette

| publication-place=Pittsburgh, Pennsylvania

| volume=41

| issue=308

| date=July 24, 1968

| page=6

|url= https://news.google.com/newspapers?id=nCsNAAAAIBAJ&sjid=e2wDAAAAIBAJ&pg=6887,3265288&dq

}}}} העימות לא התרחש בגלל פלישת הגוש המזרחי לצ'כוסלובקיה והתעקשות מועמדים אחרים להשתתף בעימות.{{הערה|{{Citation

| last=

| first=

| author-link=

| title=Humphrey-McCarthy TV debate plans collapse

| newspaper=Rome News-Tribune

| publication-place=Rome, Georgia

| volume=127

| issue=46

| date=August 22, 1968

| page=5

|url= https://news.google.com/newspapers?id=q7QFAAAAIBAJ&sjid=qjEDAAAAIBAJ&pg=7500%2C6415826

}}}} בסוף החודש, החל האמפרי לשקול למנות את הסנאטור טד קנדי ממסצ'וסטס, אחיו הקטן של רוברט, לעמיתו למירוץ, בתקווה שיוכל להשיג את תמיכת הליברלים ולהקטין את הביקורת על כך שהיה קשור לג'ונסון.{{הערה|{{Citation

| last=Fritchey

| first=Clayton

| author-link=Clayton Fritchey

| title=McCarthy Eyes Ted as Running Mate

| newspaper=Ocala Star-Banner

| publication-place=Ocala, Florida

| volume=25

| issue=

| date=July 28, 1968

| page=4

|url= https://news.google.com/newspapers?id=DMowAAAAIBAJ&sjid=XQUEAAAAIBAJ&pg=5298%2C5135713

}}}} קנדי סירב. האמפרי ביקש מלארי או'בריאן, שהיה יושב ראש הוועדה הדמוקרטית הלאומית, לנהל את מסע הבחירות שלו. או'בריאן האמין שהאמפרי לא יוכל לנצח בבחירות אולם הצטרף בגלל תמיכה בהאמפרי. הוא טען שהמירוץ יהיה צמוד במיוחד.

לאחר שסגן הנשיא לשעבר ניקסון השיג את המועמדות הרפובליקנית, ערך האמפרי פגישה פרטית עם 23 תלמידי מכללות במשרדו. הוא שוחח על האקלים הפוליטי בלי לדעת שהיו כתבים בחדר. הוא טען שהנערים משתמשים במלחמה כ"אקספיזם" ומתעלמים מנושאי הפנים. הוא טען שקיבל אלפי מכתבים מנערים על המלחמה אולם שום מכתב על כך שמנע את הפלת תוכנית הסיוע לתלמידים עניים עקב כך ששבר תיקו בסנאט.{{הערה|{{Citation

| last=

| first=

| author-link=

| title=HHH: Viet Protest Is 'Escapism'

| newspaper=St. Petersburg Times

| publication-place=St. Petersburg, Florida

| volume=85

| issue=21

| date=August 14, 1968

| page=1A

|url= https://news.google.com/newspapers?id=CCIMAAAAIBAJ&sjid=Q1wDAAAAIBAJ&pg=2869,2348081&dq

}}}} לאחר שהיה ברור שהאמפרי ייבחר בוועידה, המשיכה המלחמה לפלג את המפלגה והכינה את הקרקע לקרב בשיקגו,{{הערה|{{Citation

| last=Kraft

| first=Joseph

| author-link=Joseph Kraft

| title=Humphrey, Caught In Box On Vietnam, Raises Doubt Of Presidential Ability

| newspaper=The Blade (Toledo, Ohio)

| publication-place=Toledo, Ohio

| volume=133

| issue=

| date=August 22, 1968

| page=20

|url= https://news.google.com/newspapers?id=aW4UAAAAIBAJ&sjid=nQEEAAAAIBAJ&pg=5398,4313913&dq

}}}} והאמפרי קיווה להעביר את הוועידה למיאמי, פלורידה, הצעה שהנשיא ג'ונסון סירב לה.

ממוזער|ימין|125px|סגנו של האמפרי, אדמונד מאסקי

לפני הוועידה, החליט הסנאטור