נדב וירש

נכון ל-2026 וירש נשוי ומתגורר בקריית אונו.^[1]

וירש שירת כלוחם שריון, וב-2014, כאיש מילואים צעיר, גויס בצו 8 למבצע צוק איתן ונכנס עם כוחו לרצועת עזה. ב-1 באוגוסט 2014, בבוקר הפסקת האש ההומניטרית, זיהה כוחו אופנוען, אך לדבריו לא אושר להם לפתוח בירי בגלל הפסקת האש. כוח של חטיבת גבעתי שדלק אחרי האופנוען נקלע למלכודת: מחבלים שיצאו ממנהרה הרגו שלושה חיילים, וגופתו של סגן הדר גולדין נחטפה והושבה לישראל רק בנובמבר 2025.^[1]

בחודשים הראשונים לאחר התקרית חשב וירש שהכול בסדר וחזר לעבודה במהירות, אך לאחר מכן, לדבריו, סבל מסיוטים, התקפי זעם ותסמינים גופניים, ולאחר שאמו הביאה אותו לבית חולים אובחן כסובל מתסמונת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). "במשך שנים הסתובבתי עם תחושת אשמה על מה שקרה להדר, ולא העזתי להודות", סיפר.^[1]

אוהל המחאה

לדברי וירש, באותן שנים התביישו פצועי נפש לדבר ולבקש עזרה, והוא חש ש"המדינה לא רואה אותם". נקודת המפנה הייתה הצתתו העצמית של איציק סעידיאן, לוחם גולני לשעבר שסבל מ-PTSD, מול משרדי אגף השיקום ב-2021. "אמרתי לאשתי, 'זה היה יכול להיות אני'. אז יצאתי לרחוב והקמתי אוהל מחאה". מאז החל להופיע בתקשורת ובוועדות הכנסת.^[1]

חקיקה ועתירות

וירש היה שותף פעיל, ולעיתים היוזם, של כמה הצעות חוק לשיפור מצבם של הלומי הקרב. בין היתר הוביל את החוק להגבלת שכר הטרחה של עורכי דין המטפלים בנכי צה"ל, והביא לתיקון בחוק הנכים המעגן לראשונה בחקיקה את ההכרה בכך שפציעת קרב נפשית היא פציעה בעלת מאפיינים ייחודיים ומחייב את המדינה להעניק טיפול ושיקום מותאמים. הוא היה שותף גם לכמה עתירות לבג"ץ, בין השאר בדרישה לבטל את האפליה ארוכת השנים בין זכויות נכים פיזיים קשים לנכים נפשיים.^[1]

ביולי 2026 אושר בכנסת, בשיתוף פעולה בין הקואליציה לאופוזיציה, חוק המעניק מעמד מיוחד להלומי קרב, הכולל טיפול מותאם אישית, הרחבת הסיוע למשפחות ומנגנון פיקוח של הכנסת; וירש אמר כי "המחיר הנפשי עדיין לא מקבל את המענה הראוי". במאי 2026, בעקבות עדויות שאסף הפורום על חוזים "דרקוניים" שהוחתמו עליהם מטופלים בבתים מאזנים, אסר משרד הבריאות כניסת עורכי דין וגורמים בעלי אינטרס כלכלי לבתים אלה, צעד שווירש כינה "משמעותי להגנה על הלומי והלומות בתקופה הפגיעה ביותר".^[2][3]

פורום "יהלומי קרב"

וירש הקים את פורום "יהלומי קרב", שמטרתו תמיכה ועזרה לפוסט-טראומטיים, ואת העמותה הנלווית "היהלומים לחיים". לפי TheMarker, מאוגדים בארגון למעלה מאלף פצועים ונכים על רקע נפשי, מאות מהם ממלחמת 7 באוקטובר. הארגון מעניק סיוע משפטי חינם, עוזר במיצוי זכויות מול אגף השיקום, תומך בבני משפחה, מפעיל קו חם למצבי חירום ומארגן סדנאות, ריטריטים טיפוליים ופעילויות ספורט. "מטרת העל שלנו היא להחזיר אותם לחברה, לשוק התעסוקה, לדאוג שתהיה להם משמעות, סיבה לקום בבוקר", אמר וירש. "אני אמשיך להילחם עבורם בכנסת, על אף ההשלכות הנפשיות שיש לזה עבורי. אני מרגיש שזה הייעוד שלי".^[1]

בספטמבר 2026 נבחר וירש לרשימת "40 הצעירים המבטיחים" של TheMarker לשנת 2026, תחת הכותרת "ממאבק אישי של הלום קרב להכרה ציבורית רחבה". כשהתבקש לתאר את עצמו בחמש מילים בחר במשפט "צריך לשנות את המציאות במקום להתרגל אליה".^[1]

1. נדב וירש: ממאבק אישי של הלום קרב להכרה ציבורית רחבה (TheMarker) 24 בספטמבר 2026
2. חוק שיעניק מעמד מיוחד להלומי קרב קודם בכנסת, יו"ר הקואליציה כץ: "צדק היסטורי" (ynet) 12 ביולי 2026
3. "ניצול של ממש של הלומי קרב": תאסר כניסת עו"ד לבתים מאזנים (וואלה) 18 במאי 2026