מחקר רב נעשה לגבי השפעת סימון מדינת מוצא על העדפות צרכנים, החל בשנת 1965. המחקר מצא העדפות של צרכנים לגבי מוצרים מסוימים ממדינות מוצא מסוימות אך הובעו דעות שונות לגבי היקף ההשפעה.

מקרה ראשון של חיוב סימון מדינת מוצא אירע לאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר גרמניה חויבה לסמן את מוצריה המיוצאים כמיוצרים בגרמניה, כצעד עונשין.

בארצות הברית הוכנסה חובת סימון מדינת מוצא בשנת 1937, עבור מוצרים רבים. בשנת 2002 חוקק חוק להגנה על תוצרת חקלאית של ארצות הברית שבין השאר הרחיבה את החובה לסמן מדינת מוצא גם לבשר, פירות וירקות, פירות ים ומוצרי מזון אחרים, החל בספטמבר 2004 ולאחר דחייה נכנסו לתוקף החל מ-2009. בעקבות תלונות של קנדה ומקסיקו, קבע ארגון הסחר העולמי שדרישות הסימון נוגדות את הסכמי הסחר עליהן חתומה ארצות הברית, בכך שהן מטילות עול כלכלי כבד על תוצרת מיובאת וגורמות להעדפה של תוצרת מקומית, ללא שהן מספקות מידע מהותי לצרכן. בעקבות הקביעה של ארגון הסחר העולמי, שונו הדרישות כדי לדרוש סימון של המדינות בהן נולדו, גודלו ונשחטו, בהמות מהן יוצר בשר, ובכך לספק לצרכן מידע מפורט יותר המצדיק את העלות הנוספת של הסימוןהערה|1=U.S. meat labels to detail animal’s origin; Canada, Mexico raise concern, Washington Post, May 24, 2013. בהחלטה עוקבת שנתנה באוקטובר 2014 קבע ארגון הסחר העולמי שגם דרישות אלו אינן מקובלות עליה.

התומכים בסימון מדינת היעד של מוצרים טוענים שמדובר על מידע חשוב לצרכניםהערה|1=World Trade Organization Rules Against Popular U.S. Country-of-Origin Meat Labels on Which Consumers Rely, Public Citizen, October 20, 2014. לעומת זאת, מחקרים שצוטטו בידי ארגון הסחר העולמי טוענים שהדינמיקה של חיוב סימון מדינת מוצא דומה לדינמיקה של קביעת מכסים.

באזורי סחר שונים נקבעו כללים שונים לגבי היקף הייצור הנדרש במדינה מסוימת כדי שהיא תחשב למדינת המוצא. דיונים רבים התנהלו בארגון הסחר העולמי בניסיון לקבוע כללים אחדים לקביעת מדינת המקור.

• Made in Germany
• Made in China
• כחול לבן