בצעירותה הייתה צהשי אחת מפילגשיו של הקיסר שיאנפנג. היא תכננה בעזרת קשרים ומניפולציות את השתלטותה על השלטון לאחר מות הקיסר. היא הייתה העוצרת בתקופת שלטונו של בנה טונג־ג'ה שהפך לקיסר בגיל חמש, עד למותו בגיל 18.

את מקומו החליף גואנג שו', שהפך לקיסר בגיל חמש ורשמית מלך בשנים 1871–1908, ובמרבית שנותיו הבוגרות מנעה ממנו צהשי לבצע רפורמות ולצבור כח, ואף הכשילה את רפורמות מאה הימים 1898 שעשה, שלאחריה כלאה אותו ולקחה לעצמה את הסמכויות הפוליטיות. עד לשנות שלטונה האחרונות סירבה צהשי לדרישות לבצע רפורמות רבות במערכת הפוליטית, ובמקביל בנתה לעצמה ארמונות ומבנים מפוארים (אחד מן הסמלים הידועים לכך הוא ספינת השיש המצויה בארמון הקיץ שבבייג'ינג, אף שלא היא בנתה אותו במקור). צהשי הייתה גם מהתומכות במרד הבוקסרים הכושל כנגד הנציגים הזרים בסין. מקובל לראות בשלטונה השמרני את אחת הסיבות העיקריות לנפילת שושלת צ'ינג.

לפני מותה (עם מות הקיסר גואנג שו') הכתירה כקיסר את פויי (溥儀) שהיה פחות מבן שלוש ונשא בתואר כשלוש שנים עד לביטול הקיסרות ב-1912 לאחר מהפכת שינהאי.

תקופת שלטונה בפועל החלה בהסכמים המשפילים לאחר מלחמת האופיום השנייה, סיום מרד טאיפינג, מרד ניאן, מרד פאנתיי ומרידות נוספות בגאנסו ובגואייג'ואו. במהלך שלטונה נערכו מלחמת סין–יפן הראשונה ומרד הבוקסרים, וחדרו לסין כוחות זרים של רוב מעצמות העולם ואתם רעיונות ואידאולוגיות חדשות. הייתה זאת תקופה שלמרות היותה של סין בעלת התוצר הגדול ביותר בעולם, הפגישה את המודרנה עם הפיגור השמרני של סין, דבר שהביא בסופה של תקופתה להתפוררות הקיסרות הסינית.