קיקה בראז אדריכלית

קיקה (רבקה) ברא"ז שוורץ היא אדריכלית ישראלית, מייסדת בעלימה שותפה במשרד "קיקה ברא"ז אדריכלים ומתכנני ערים"^[2]. המשרד, שהוקם ב-1989, התמחה בפרויקטים עירוניים גדולי היקף והפך לאחד ממשרדי האדריכלות המובילים בישראל בתחום ההתחדשות העירונית והפיתוח האורבני^[3]. בין הפרויקטים הבולטים שתכננה נמנים שרונה מרקט במתחם שרונה בתל אביב, "הרצליה הילס" על כביש 2, "הבלוק" בבאר שבע ומעונות הסטודנטים של המכללה האקדמית ת'א-יפו^[2].

נכון לשנת 2025 דורג משרדה במקום התשיעי למשרדי אדריכלים בישראל באתר הדירוג דן אנד ברדסטריט, והמשרד מונה כ-83 עובדים מקצועיים^[2]. בשנת 2020 נבחרה ברא"ז לרשימת "70 המשפיעים" בענף הנדל'ן^[7], ובשנת 2026 נבחרה לרשימת "נשות הנדל'ן"^[3].

רקע משפחתי והשכלה

קיקה ברא"ז נולדה ב-1959 בפתח תקווה, בתם של השופט יצחק ברא"ז ורינה סגל, ונכדתו של זאב ברא"ז מיקירי פתח תקווה^[2]. שם המשפחה ברא"ז הוא ראשי תיבות של "בן רבי אלכסנדר זיסקינד"^[2]. את שירותה הצבאי סיימה בדרגת סגן בחיל התותחנים כקצינת מבצעים^[2].

ברא"ז סיימה את לימודיה בטכניון בארכיטקטורה ובינוי ערים בהצטיינות ב-1985^[2]. לאחר מכן המשיכה לתואר שני בארכיטקטורה (M.Arch), במגמת תכנון בנייניים, מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק, שם סיימה את לימודיה ב-1988^[2]. במהלך תקופת לימודיה ושהייתה בניו יורק, בין השנים 1985-1988, התמחתה במשרדו של משה ספדי אדריכלים ובמשרד פרנק ויליאמס ושות', והייתה שותפה לתכנון מגדל לעירוב שימושים (מגורים, משרדים ומסחר) ברוקפלר סנטר^[2]. עובר לנסיעתה לניו יורק עבדה במשרדו של אריה שרון^[2].

הקמת משרד קיקה ברא"ז אדריכלים

בשנת 1989, לאחר שובה מניו יורק, הקימה ברא"ז משרד אדריכלים עצמאי בו היא מכהנת כמייסדת ובעלימה שותפה מנהלת^[2]. המשרד מתמחה בפרויקטים עירוניים גדולי מידות, בעיקר בתחומי התחדשות עירונית, פינוי בינוי, מגורים, משרדים, מרכזים מסחריים ותכניות בניין עיר^[11]. מאז הקמתו צבר המשרד ניסיון רב בהובלת פרויקטים מורכבים הדורשים תיאום בין גורמים מרובים - רשויות מקומיות, יזמים, דיירים וקבלנים^[11].

המשרד פועל בשני ערוצים מקבילים: סטודיו אורבני המתמקד בתכנון העירוני ובחתך הרחוב, ו"דיזיין האב" המתמקד בפרט האדריכלי ובאיכות הדיור^[3]. לדברי ברא"ז: "האחד מקדש את המרחב הציבורי וחתך הרחוב, והשני בוחן את מפגש הבניין עם הקרקע ואת כיוון האוויר בדירה"^[3]. גישה זו משקפת את תפיסתה שאדריכלות איכותית מחייבת שזירה של כל קני המידה יחדיו^[3].

צמיחה והרחבת הפעילות

לאורך השנים התרחב המשרד באופן משמעותי. נכון ל-2025 מונה המשרד כ-83 עובדים מקצועיים^[2], מה שהופך אותו לאחד ממשרדי האדריכלות הגדולים בישראל. השותפים הבכירים במשרד כוללים את נועם זבולון ומריאנה קימיארוב^[8], המסייעים בניהול הפרויקטים המורכבים והמגוונים של המשרד.

מיקומו של המשרד ברחוב לינקולן 20 בתל אביב, בבית רובינשטיין בקומה 13^[4], משקף את מעמדו המרכזי בענף. בשנת 2024 דורג המשרד במדד ההתחדשות העירונית כאחד המשרדים המובילים בתחום הפינוי בינוי, עם 14 מתחמים בשלב תב'ע המיועדים לכ-7,000-7,500 דירות חדשות, ו-8 פרויקטים בשלב רישוי המיועדים לכ-2,500-3,000 דירות^[4]. בשנת 2025 עלו המספרים ל-16 מתחמים בשלב תב'ע (8,000-8,500 דירות) ו-13 פרויקטים ברישוי (4,000-4,500 דירות)^[4].

פילוסופיה תכנונית וגישה לאדריכלות עירונית

ברא"ז מציגה גישה ייחודית לאדריכלות עירונית המנסה לגשר על המתח המובנה בין דרישות יזמיות לאיכות חיים. היא מודעת לדילמה המרכזית בהתחדשות העירונית בישראל: "מנגנון ההתחדשות בישראל מתבסס על השוק הפרטי, וכדאיות כלכלית היא תנאי הכרחי"^[3]. עם זאת, היא מסרבת לראות בכך הצדקה לפגיעה באיכות התכנון.

לדברי ברא"ז, היא מצאה לאורך השנים "פתרונות תכנוניים רבים שיכולים להגדיל את הרווח היזמי ללא פגיעה באיכות"^[3], ומגדירה זאת כ"סוד המסחרי" שלה. היא מוכנה להיות גמישה ב"פתרונות הנדסיים ובמורכבות צורנית", אך מציבה קווים אדומים ברורים: "אני לא מתפשרת על איכויות המרחב הציבורי ועל איכות הדירות. אני אלחם על כמות האור והאוויר שנכנסת לדירות הקטנות ביותר"^[3]. מבחינתה, אלו "תנאי סף לחיים בכבוד"^[3].

ביקורת על "אדריכלות של איים"

אחת הביקורות המרכזיות שמעלה ברא"ז על התכנון הישראלי עוסקת במה שהיא מכנה "אדריכלות של איים"^[3]. היא מתריעה מפני נטייה שכיחה של מתכננים לראות בבניין "אלמנט מבודד, תוך התעלמות מהעובדה שאנחנו מתערבים ברקמה קיימת"^[3]. התוצאה, לדבריה, היא "פציעה של המרחב"^[3].

דוגמה מרכזית לכך היא תכנון קומות קרקע כחללים טכניים אטומים: "לובי מפואר שמפנה קיר אטום לחזית, או חדרי אשפה שפונים לרחוב, הופכים את הרחוב למעבר מנוכר"^[3]. הפתרון שלה הוא התעקשות על "חזית פעילה" וחיבור אורגני ומדויק לרחוב. לטענתה, מקסום זכויות עיוור שיוצר "רחוב חנוק" פוגע בסופו של דבר גם בערך הנדל"ני של הפרויקט לטווח הרחוק^[3].

באחד הראיונות שלה היא הסבירה: "תכנון מצליח באמת כשהוא פועל כמו 'מצפן' במרחב - כזה שגורם לאדם לדעת שהגיע ל[מקום מסוים]"^[3]. הגישה הזו משקפת את תפיסתה שתכנון עירוני מוצלח אינו רק עניין של יעילות או אסתטיקה, אלא של יצירת "סדר של משמעות"^[3] במרחב העירוני.

פרויקטים מרכזיים

מתחם שרונה, תל אביב (2013)

אחד הפרויקטים הבולטים ביותר של המשרד הוא מתחם שרונה בתל אביב, שהושלם ב-2013^[2]. הפרויקט כלל את תכנון שרונה מרקט, מתחם מסחרי ותרבותי בלב המושבה הטמפלרית ההיסטורית. המתחם משלב שימור מבנים היסטוריים עם פיתוח עירוני מודרני, ויצר מרחב ציבורי חי המשמש כאחד ממוקדי המשיכה המרכזיים בתל אביב^[2]. התכנון נדרש להתמודד עם האתגר של שילוב בין שימור לפיתוח מסחרי אינטנסיבי, תוך שמירה על אופי המקום^[2].

הרצליה הילס (2019)

פרויקט "הרצליה הילס", שהושלם ב-2019, הוא פרויקט מגורים יוקרתי הממוקם על כביש 2^[2]. הפרויקט מהווה דוגמה ליישום עקרונות התכנון של ברא"ז בפרויקט מגורים גבוה, תוך שימת דגש על קשר בין הבניין למרחב הציבורי ועל איכות הדיור הפרטי^[2].

הבלוק, באר שבע (2020)

"הבלוק" בבאר שבע, שהושלם ב-2020, הוא פרויקט לעירוב שימושים במרכז העיר^[2]. הפרויקט נועד לשדרג את מרכז העיר באר שבע ולהפוך אותו למרכז עירוני תוסס המשלב מגורים, מסחר ותרבות. התכנון כלל התייחסות מיוחדת לאקלים הדרומי ולמאפיינים הייחודיים של העיר^[2].

מעונות סטודנטים, המכללה האקדמית ת'א-יפו (2020)

תכנון מעונות הסטודנטים של המכללה האקדמית ת'א-יפו, שהושלם ב-2020, הציב אתגר שונה - יצירת סביבת מגורים איכותית לסטודנטים בתנאי קרקע מוגבלים^[2]. הפרויקט שם דגש על יצירת קהילתיות ומרחבים משותפים לצד דירות קטנות ויעילות^[2].

מתחם התפוז, כפר סבא (2023)

פרויקט "מתחם התפוז" בכפר סבא, שקיבל תוקף תכנוני ב-2023, מהווה דוגמה למימוש הגישה התכנונית של ברא"ז^[2]. הפרויקט ממוקם על תחנת מטרו עתידית ומשלב עירוב שימושים עם חיזוק ההליכתיות^[3]. לדברי ברא"ז, הפרויקט "קלע כל כך טוב לרצון העיר והיזם, שהתב'ע קיבלה תוקף בפחות משלוש שנים - מהירות שיא"^[3]. מקרה זה מדגים את היכולת של תכנון משולב ואיכותי לזרז תהליכים בירוקרטיים^[3].

שדרות הילד, רמת גן

מגדל "שדרות הילד" ברמת גן מהווה מקרה מבחן לגישתה של ברא"ז בעבודה עם אתרים מורכבים^[3]. על מגרש זעיר של דונם וחצי בלבד, תכננה מגדל בן 30 קומות הממוקם על ציר ז'בוטינסקי האינטנסיבי מצד אחד, ועל שדרה היסטורית מצד שני^[3]. לדבריה: "החלטנו לא להתפשר. הפרויקט חוגג את האינטנסיביות העירונית, אך מפגין רגישות לשימור המבנה ההיסטורי"^[3]. למרות האתגרים הבירוקרטיים והלחצים לקיצורי דרך, היא התעקשה על הגישה המלאה: "קיצורי דרך תכנוניים הופכים מהר מאוד למפגעים עירוניים"^[3].

פרויקטים נוספים

בנוסף לפרויקטים הללו, המשרד תכנן מספר רב של פרויקטים נוספים לאורך השנים^[2]: "גינדי הייטס" ברמת גן (2007), פרויקט מגורים; "לא גוארדיה" בתל אביב (2021), פרויקט לעירוב שימושים; "מרינה-אשדוד" (2021), פרויקט מלונאות; "שיכון ויצמן" בהרצליה (2022), פרויקט התחדשות עירונית; "מתחם דפנה" בתל אביב (2023), פרויקט לעירוב שימושים; ו"יאנג אליהו" בתל אביב (2024), מעונות סטודנטים^[2].

הצלחות מקצועיות והכרה

המשרד זכה להכרה מקצועית משמעותית לאורך השנים. בשנת 2020 זכה המשרד במקום הראשון בתחרויות City Square כמשרד המוביל ארצית בהתחדשות עירונית^[2]. בשנת 2021 זכה המשרד בפרס בפסטיבל האדריכלות העולמי Would Architecture Festival^[2].

בשנת 2021 היו שלושה פרויקטים של המשרד מועמדים בתחרויות המצוינות של ענף האדריכלות^[6]. באותה הזדמנות הצהירה ברא"ז: "אנחנו מאמינים באדריכלות אתית, ישראלית ומקומית, שמגיבה למהות המקום"^[6], והוסיפה כי אחד מהפרויקטים מהווה "הזדמנות ליצירת אייקון אדריכלי נועז, זוויתי וצבעוני"^[6].

בשנת 2020 נבחרה ברא"ז לרשימת "70 המשפיעים" בענף הנדל'ן, הכרה במעמדה כאחת הדמויות המרכזיות בעיצוב הנוף העירוני הישראלי^[7]. בשנת 2026 נכללה ברשימת "נשות הנדל'ן"^[3], המדגישה את תרומתן של נשים מובילות לענף.

```