רוברט פייפ

פייפ סיים ב-1982 את לימודיו באוניברסיטת פיטסבורג בהצטיינות יתרה (summa cum laude), והיה חבר באגודת Phi Beta Kappa. לפי הערך עליו בוויקיפדיה האנגלית, קיבל שם תואר ראשון ושני במדע המדינה, ובתקופת לימודיו היה מלגאי תוכנית הארי ס. טרומן.^[2][4] ב-1988 השלים דוקטורט במדע המדינה באוניברסיטת שיקגו.^[2][4]

לפני הצטרפותו לאוניברסיטת שיקגו לימד פייפ בבית הספר ללימודי כוח אווירי מתקדמים של חיל האוויר האמריקאי (USAF School of Advanced Airpower Studies), ואחר כך במשך חמש שנים בדרטמות' קולג', שם לימד יחסים בינלאומיים.^[2][4] מ-1999 הוא מכהן באוניברסיטת שיקגו, כיום כפרופסור מן המניין עם קביעות. לפי הערך עליו בוויקיפדיה האנגלית, כיהן במחלקה גם כראש לימודי התארים המתקדמים וכיו'ר הוועדה ליחסים בינלאומיים.^[2][4]

ב-2003, לאחר פרסום ממצאיו הראשונים על טרור התאבדות בכתב העת American Political Science Review, ייסד את פרויקט שיקגו לטרור התאבדות, שנקרא לימים פרויקט שיקגו לביטחון ואיומים (CPOST). פייפ עומד בראש הפרויקט מאז הקמתו.^[2][4] הפרויקט מפעיל מאגר נתונים על פיגועי התאבדות ברחבי העולם, ובשנים האחרונות עוסק גם במחקר סקרים על אלימות פוליטית בארצות הברית.^[2][3]

כוח אווירי וכפייה

ספרו הראשון, Bombing to Win: Air Power and Coercion in War, יצא לאור בהוצאת אוניברסיטת קורנל ב-1996. בספר טען פייפ כי הפצצות אוויריות המכוונות לאוכלוסייה האזרחית אינן מביאות בדרך כלל לכניעה או להתקוממות נגד השלטון, ולעתים מחזקות את עמידות האוכלוסייה. לדבריו, הכפייה האווירית מצליחה בעיקר כשהיא פוגעת ביכולת הצבאית של היריב להשיג את יעדיו בשדה הקרב.^[1][2] מחקר של תאגיד RAND מ-1999 חלק על חלק ממסקנותיו והגדיר את התוצאות כמעורבות, אך הסכים כי מידת הפגיעות של האזרחים אינה משפיעה על הצלחת הכפייה.^[2]

סנקציות כלכליות

בסוף שנות ה-90 פרסם פייפ מאמרים על יעילות הסנקציות הכלכליות. הוא טען כי רק כ-5% מהסנקציות הבינלאומיות השיגו את יעדיהן, לעומת שיעור הצלחה של 34% שהציגו חוקרים אחרים. קימברלי אן אליוט, ממחברות המחקר שעליו חלק, השיבה כי פייפ הציג את נתוניהן באופן שגוי, ופייפ השיב כי המחלוקת ביניהם נותרה מהותית.^[2]

טרור התאבדות

ב-2005 פרסם פייפ את Dying to Win: The Strategic Logic of Suicide Terrorism בהוצאת רנדום האוס. הספר מבוסס על ניתוח של 315 פיגועי התאבדות בין 1980 ל-2003, ש-301 מהם סווגו ל-18 מערכות של 11 ארגונים. הטענה המרכזית בספר היא שטרור התאבדות הוא אסטרטגיה של ארגונים לאומיים שמטרתה לכפות על דמוקרטיות לסגת משטח שהמבצעים רואים בו את מולדתם, ושהקשר בינו לבין פונדמנטליזם אסלאמי מועט.^[2][5] הספר זכה לתשומת לב רבה בקרב קובעי מדיניות ובתקשורת.^[5]

ב-2010 פרסם, יחד עם ג'יימס פלדמן, את Cutting the Fuse: The Explosion of Global Suicide Terrorism and How to Stop It בהוצאת אוניברסיטת שיקגו. הספר מרחיב את המאגר ואת הטענה בדבר הקשר בין נוכחות צבאית זרה לטרור התאבדות.^[2][3]

אלימות פוליטית בארצות הברית

מ-2020 עבר מרכז הכובד של מחקרו לאלימות פוליטית בארצות הברית. במסגרת CPOST ניתחו פייפ וצוותו את הרקע של 377 מהנעצרים בפריצה לגבעת הקפיטול ב-6 בינואר 2021, ובהמשך ערכו סקרים ארציים בעזרת מכון NORC באוניברסיטת שיקגו. באוגוסט 2021 פורסם ממצא לפיו יותר מ-10 מיליון אמריקאים מחזיקים בעמדות התומכות בשימוש בכוח להחזרת דונלד טראמפ לנשיאות. המחקר זכה לסיקור נרחב בארצות הברית ומחוצה לה.^[2][7]

בספטמבר 2026 יצא לאור ספרו Our Own Worst Enemies: America in the Age of Violent Populism בהוצאת The New Press. לפי תיאור ההוצאה, הספר טוען כי התמיכה באלימות נגד מוסדות דמוקרטיים באה כיום גם מפעילים מהזרם המרכזי ולא רק מקבוצות שוליים, ועוסק באירועים כמו 6 בינואר, ניסיונות חטיפה, ירי בנבחרי ציבור וניסיונות התנקשות.^[9]

סקר הקמפוסים לאחר 7 באוקטובר

במרץ 2024 פרסם CPOST בראשות פייפ דוח על תחושת הביטחון של סטודנטים בארצות הברית לאחר מתקפת 7 באוקטובר. הסקר נערך בין דצמבר 2023 לינואר 2024. לפי הדוח, 56% מהסטודנטים היהודים ו-52% מהסטודנטים המוסלמים דיווחו שהם חשים בסכנה אישית, לעומת 16% משאר הסטודנטים. 66% מהסטודנטים היהודים הבינו את הסיסמה From the River to the Sea כקריאה לגירוש ולרצח עם, לעומת 14% מהסטודנטים המוסלמים. כ-10% מכלל הנשאלים הביעו תמיכה בקריאות לרצח עם נגד קבוצה כלשהי.^[8]

לפי הערך עליו בוויקיפדיה האנגלית, מחקרי CPOST ממומנים בין השאר על ידי תאגיד קרנגי, הסוכנות להפחתת איומים ביטחוניים של משרד ההגנה האמריקאי (DTRA), אוניברסיטת שיקגו והמעבדה הלאומית ארגון. ב-2015 קיבל פייפ, יחד עם חוקר מדעי המוח ז'אן דסטי, מענק של 3.4 מיליון דולר מתוכנית Minerva של משרד ההגנה לחקר המבנה החברתי והעצבי של תפיסת מות הקדושים. בפברואר 2020 קיבל מענק של 1.5 מיליון דולר לחקר תעמולה בשפה הערבית.^[2]

פייפ ייעץ ב-2008 למטה הבחירות של ברק אובמה, ובאותה שנה גם לרון פול בנושא מדיניות עיראק. בינואר 2018 העיד בפני ועדת משנה לביטחון לאומי של בית הנבחרים על התבוסה הצבאית של דאעש, ובאוגוסט 2019 תדרך את המועצה לביטחון לאומי על אסטרטגיית לוחמה בטרור באפגניסטן. מחקריו על תעמולת דאעש הוצגו בפני ה-FBI, ועדת המודיעין של הסנאט, המרכז הלאומי ללוחמה בטרור ופיקוד המבצעים המיוחדים.^[2]

הוא מופיע כפרשן בכלי תקשורת כמו ניו יורק טיימס, וושינגטון פוסט, CNN ו-Face the Nation.^[4]

במהלך המלחמה בין ישראל וארצות הברית לאיראן ב-2026 פרסם פייפ ניתוחים שבמרכזם מושג שטבע, מלכודת הסלמה. הוא מפעיל בנושא ניוזלטר בפלטפורמת Substack בשם Escalation Trap, שלפי נתוני הפלטפורמה מונה יותר מ-41,000 מנויים.^[10]

בריאיון לגיא רולניק ב-TheMarker במרץ 2026 תיאר פייפ תהליך בן שלושה שלבים: התקיפה האמריקאית במתקן ההעשרה בפורדו ביוני 2025, שלדבריו הייתה הישג טקטי אך לא הושמד בה האורניום המועשר; מעבר לניסיון להביא לשינוי המשטר בעזרת כוח אווירי, שהוביל לתגובה איראנית במרחב הימי ובנתיבי האנרגיה; והיערכות למערכה קרקעית. לדבריו, השליטה במצר הורמוז מעניקה לאיראן מנופי כוח כלכליים חדשים, והחלפת ההנהגה האיראנית הביאה לשלטון גורמים קשוחים יותר. הוא טען כי הדרך היחידה לסיים את העימות היא משא ומתן, והציע כאפשרות הסדר שבו ישראל תצטרף לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT) ותקבל פיקוח על הקריה למחקר גרעיני בדימונה, בתמורה לפיקוח על אתרי הגרעין באיראן.^[1]

בריאיון לרשת Newsmax ב-2026 אמר כי ארצות הברית אינה מנצחת במלחמה וכי הנשיא טראמפ אינו שולט בהסלמה.^[12]

באוגוסט 2026 אמר לאל-ג'זירה כי טראמפ עומד בפני בחירה בין ויתור שיאפשר לאיראן להתחזק לבין הסלמה נוספת, אולי כדי להשיג ניצחון סמלי לפני הבחירות לקונגרס.^[11]

טענותיו של פייפ על טרור התאבדות עוררו ויכוח אקדמי. ב-2008 פרסמו ארבעה חוקרים מאוניברסיטת פרינסטון, סקוט אשוורת', ג'ושוע קלינטון, אדם מאירוביץ וקריסטופר רמזי, מאמר ב-American Political Science Review. לטענתם, פייפ בחן רק מקרים שבהם התרחש טרור התאבדות ולא השווה אותם לכיבושים שלא הובילו לטרור כזה, ולכן אין בנתוניו די כדי לבסס קשר סיבתי.^[5] פייפ השיב כי המאגר שלו כולל את כל המקרים הידועים.^[2]

אסף מוגדם פרסם ב-2006 ב-Studies in Conflict and Terrorism ביקורת שלפיה שיעור ההצלחה של טרור התאבדות נמוך בהרבה מ-54%, השיעור שהציג פייפ, ועומד על כ-24%. עוד טען כי כיבוש זר אינו הגורם היחיד או העיקרי לתופעה, וכי הניתוח אינו מסביר פיגועים במסגרת ג'יהאד גלובלי במדינות כמו אינדונזיה, ירדן, עיראק ובריטניה.^[6] גם מייקל הורוביץ טען כי הכיבוש אינו מנבא מובהק סטטיסטית של טרור התאבדות, ומרטין קרמר טען ב-2005 כי התזה מתאימה ללבנון ולשטחים יותר מאשר לאל-קאעדה.^[2][5]

1. רוברט פייפ, אחד מחוקרי המלחמה המשפיעים בעולם: איראן עלולה לצאת מהעימות חזקה יותר (TheMarker) 31 במרץ 2026
2. Robert Pape (ויקיפדיה באנגלית)
3. Robert Pape - Department of Political Science (אוניברסיטת שיקגו)
4. Robert A. Pape - Profile (CPOST, אוניברסיטת שיקגו)
5. Dying to Win (ויקיפדיה באנגלית)
6. Suicide Terrorism, Occupation, and the Globalization of Martyrdom: A Critique of Dying to Win (Office of Justice Programs, משרד המשפטים האמריקאי)
7. Insurrectionist movement in U.S. is larger and more dangerous than expected, research finds (University of Chicago News) 12 באוגוסט 2021
8. Understanding Campus Fears After October 7 and How to Reduce Them (CPOST) 7 במרץ 2024
9. Our Own Worst Enemies (The New Press)
10. Escalation Trap (Substack)
11. Why Trump is caught in an escalation trap with Iran (Al Jazeera) 7 באוגוסט 2026
12. Pape Says Iran Winning, Aims to Torpedo Trump (Newsmax) 3 במאי 2026