רו מקלנהן
אמן/ית
לידה1934 (בן 92)
מקום לידהאוקלהומה
תפקידשחקנית
⏱️ 1 דקות קריאה📅 עודכן: 01/03/2026

אישיות משחק

| שם =

| שם בשפת המקור = Rue McClanahan

| תמונה = 220px|רו מקלנהן, 2007

| כיתוב = רו מקלנהן, 2007

| שם במה =

| שם לידה =

| סוגה מועדפת =

| תאריך לידה =

| מקום לידה =

| תאריך פטירה =

| מקום פטירה =

| ילדים =

| אתר אינטרנט =

רו מקלנהן (באנגלית: Rue McClanahan; 21 בפברואר 1934 – 3 ביוני 2010) הייתה שחקנית אמריקאית זוכת פרס אמי. נודעה בעיקר בזכות גילום דמותה של בלאנש בסדרת הטלוויזיה "בנות הזהב".

ביוגרפיה

מקלנהן נולדה באוקלהומה לאב קבלן בניין ואם קוסמטיקאית, צאצאי מהגרים מאירלנד ושבטי אינדיאנים. בסיום לימודיה התיכוניים למדה תיאטרון וגרמנית באוניברסיטת טולסה. בשנת 1957 הופיעה לראשונה כשחקנית במחזה באוף ברודוויי, ובשנת 1969 שיחקה לראשונה בברודוויי וגילמה דמות ראשית במחזה "ג'ימי שיין", לצדו של דסטין הופמן. באותה שנה זכתה בפרס אובי לשחקנית בתפקיד ראשי במחזה "מי שמח עכשיו". כעבור שנה הופיעה באופרת הסבון "עולם אחר" וזכתה להכרה ציבורית.

בשנים 1985–1992 הייתה בין ארבע השחקניות המרכזיות בסדרת הטלוויזיה "בנות הזהב" ב-NBC, בה גילמה את דמותה של בלאנש. בשנת 1987 זכתה על תפקידה בסדרה בפרס אמי לשחקנית ראשית בסדרה קומית, והייתה מועמדת לפרס שלוש פעמים נוספות. כמו כן, הייתה מועמדת שלוש פעמים לפרס גלובוס הזהב. בשנת 1992 חזרה לגלם את בלאנש בספין אוף "ארמון הזהב" ברשת CBS, עד שבוטלה לאחר עונה אחת.

בשנת 1996 השתתפה בסרטו של גארי מרשל "אלוהים היקר", בתפקיד אימו של גרג קיניר. בשנת 1997 שיחקה בקומדיה "קומדיה בלב ים" לצידם של ג'ק למון וולטר מתאו, ודיבבה בסרט "משאלתה של אנאבל". בשנת 1999 שיחקה בסדרת הטלוויזיה "מחסה בטוח" ברשת The WB, למשך עונה אחת.

לאורך השנים השתתפה במספר סדרות נוספות וסרטי קולנוע ספורים, וכן השתתפה במחזות תיאטרון ובמחזות זמר. תפקידה הקבוע האחרון היה בקומדיית המצבים "חיים שפלים" ("Sordid Lives") בשנת 2008. ב-2009 הופיעה בתפקיד אורח בפרק בסדרה "חוק וסדר".

מקלנהן הייתה צמחונית אדוקה. בשנת 1997 אובחנה כחולה בסרטן השד, ממנו החלימה. בשנת 2009 סבלה מבעיות לב ובראשית 2010 עברה אירוע של שבץ מוחי. באותה שנה עברה אירוע שבץ נוסף, וכעבור שלושה ימים נפטרה בגיל 76. בעת מותה הייתה נשואה בפעם השישית. בשנת 2007 יצא לאור ספרה האוטוביוגרפי "חמשת בעלי הראשונים".

לקריאה נוספת

  • McClanahan, Rue: My First Five Husbands... And the Ones Who Got Away, Bantam Dell Pub Group 2007, ASIN B001IAKMYK (אוטוביוגרפיה)

קישורים חיצוניים

  • ראיון של רו מקלנהן לארכיון הטלוויזיה האמריקאית
  • *
  • שתף:
    ✏️ הצע תיקון לערך זה

    👤 זה הפרופיל שלי — בקש בעלות

    רוצה לעדכן ולנהל את הפרופיל שלך?

    ⚠️ הצהרה: המידע באתר זה נאסף ממקורות ציבוריים. אם מצאת טעות או רוצה לעדכן את הערך שלך, אנא צור קשר.
    📜 היסטוריית הערך (1 אירועים)
    🆕
    הערך נוצר
    01/03/2026 21:53
    רו מקלנהן (1934–2010) הייתה שחקנית אמריקאית זוכת פרס אמי, שנודעה בעיקר בזכות גילום דמותה של בלאנש בסדרת הטלוויזיה "בנות הזהב" בשנים 1985–1992. היא החלה את דרכה התיאטרונית בברודוויי בסוף שנות ה-60, זכתה בפרס אובי ובפרס אמי, והייתה מועמדת מספר פעמים לפרסי אמי וגלובוס הזהב. לאורך קריירה ממושכת השתתפה במחזות תיאטרון, סדרות טלוויזיה וסרטי קולנוע, ובשנת 2007 פרסמה את ספרה האוטוביוגרפי "חמשת בעלי הראשונים".

    הידעת?

    • רו מקלנהן זכתה בפרס אמי לשחקנית ראשית בסדרה קומית בשנת 1987 על תפקידה כבלאנש בסדרת הטלוויזיה 'בנות הזהב'
    • מקלנהן נולדה באוקלהומה לאב קבלן בניין ואם קוסמטיקאית, צאצאי מהגרים מאירלנד ושבטי אינדיאנים
    • בעת מותה הייתה נשואה בפעם השישית, ובשנת 2007 יצא לאור ספרה האוטוביוגרפי 'חמשת בעלי הראשונים'
    • בשנת 1969 שיחקה במחזה 'ג'ימי שיין' לצדו של דסטין הופמן, ובאותה שנה זכתה בפרס אובי לשחקנית בתפקיד ראשי במחזה 'מי שמח עכשיו'
    • מקלנהן הייתה צמחונית אדוקה ובשנת 1997 אובחנה כחולה בסרטן השד, ממנו החלימה

    ניתוח

    רו מקלנהן הייתה שחקנית אמריקאית שהפכה לאייקון תרבותי בזכות גילום דמותה הבלתי נשכחת של בלאנש דוורו בסדרת הטלוויזיה האגדית "בנות הזהב", תפקיד שהעניק לה פרס אמי בשנת 1987 ושלוש מועמדויות נוספות לאמי ולגלובוס הזהב, וחרט את שמה בתולדות הטלוויזיה האמריקאית כאחת מארבע השחקניות שהגדירו מחדש את ייצוג הנשים המבוגרות במסך הקטן במהלך שבע העונות של הסדרה בין השנים 1985 ל-1992, כאשר דמותה של בלאנש, הדרומית המפתה והמלאה ביטחון עצמי, הפכה לסמל של מיניות נשית בגילאי הביניים ושל חיוניות שאינה מוגבלת לגיל, והשפעתה התרבותית של הסדרה והדמות ממשיכה להדהד עד היום בתרבות הפופולרית ובקהילות שונות שמצאו בה מקור לזהות וגאווה, בעוד שקריירתה הארוכה כללה גם עבודה בתיאטרון הניו יורקי כולל זכייה בפרס אובי, הופעות בברודוויי לצד דסטין הופמן, ועבודה בקולנוע ובסדרות טלוויזיה נוספות, אך שום הישג מקצועי אחר לא התקרב להשפעה התרבותית של "בנות הזהב" שהפכה אותה לאגדה אהובה.

    אהבת?

    (היה הראשון לדרג!)