אודות אתר המאבק למען ארץ ישראל

הקמת האתר והקשר התקופתי

אתר yesha.org.il הוקם בראשית שנות ה-2000, בתקופה שבה החל האינטרנט הישראלי לתפוס תאוצה כזירה פוליטית. האקטיביזם הדיגיטלי של הימין הישראלי צמח על רקע כמה התפתחויות: האינתיפאדה השנייה שפרצה בסתיו 2000, הדיון הציבורי על גבולות המדינה, ותחושה בקרב פעילי ימין כי התקשורת הממוסדת אינה מייצגת את עמדותיהם באופן הוגן.

האתר הוקם במטרה מוצהרת לרכז את המאבק למען שלמות ארץ ישראל, לספק חדשות מנקודת מבט ימנית, ולהוות במה חופשית למה שכינו מייסדיו "הגות לאומית" ו"ימין עמוק". בכך הצטרף לאתרים אחרים שפעלו בשוליים הימניים של הספקטרום הפוליטי, לצד ערוץ 7 (שהיה הגוף התקשורתי המזוהה ביותר עם ציבור המתנחלים) ופורומים מקוונים נוספים.

שיא הפעילות - תוכנית ההתנתקות

האתר חווה עלייה חדה בתעבורת הגולשים ובחשיבותו בעקבות הכרזתו של ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, על תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה וצפון השומרון. מדצמבר 2003, כאשר שרון הודיע לראשונה על כוונתו לפנות יישובים, ועד ליישום התוכנית באוגוסט 2005, הפך האתר למרכז מידע מרכזי עבור פעילי הימין שהתנגדו לתוכנית.^[1]

דרך האתר הופצו קריאות לחסימות כבישים, הפגנות ופעולות מחאה ברחבי הארץ. האתר שימש כמעין "לוח מודעות" אקטיביסטי לתיאום בין קבוצות הפעילים השונות שנאבקו נגד ההתנתקות, ובכך מילא תפקיד שהיום ממלאות רשתות חברתיות.

סיקור המאבק בתוכנית ההתנתקות

הציר התוכני המרכזי של האתר היה המאבק בתוכנית ההתנתקות. האתר ריכז דיווחים שוטפים על פעולות מחאה בכל רחבי הארץ, כולל חסימות כבישים, הפגנות מול משרדי ממשלה, ועימותים מול כוחות הביטחון. מדור מיוחד הוקדש לגוש קטיף ולמאבק היומיומי של תושביו נגד הפינוי.

ביקורת כלפי אריאל שרון הייתה מוטיב חוזר בתכני האתר. שרון, שעד ההכרזה על ההתנתקות נחשב לגיבור הימין, הפך בתכני האתר למושא להתקפות אישיות חריפות. כותרות ומאמרים כגון "אריק שרון איבד את הצפון" ו"רוּץ, אָרִיק, רוּץ!" שיקפו את תחושת הבגידה העמוקה שחשו פעילי הימין הקיצוני כלפי ראש הממשלה שנבחר על בסיס מצע ימני.

מדור דעות ופובליציסטיקה

מדור ה"דעות" היווה את הלב הפועם של האתר ושימש כבמה לכותבים רבים מהימין החוץ-ממסדי. המדור עסק במגוון נושאים אידיאולוגיים: ויכוחים על משמעותה של הציונות ועתידה, דיונים על "השד הדמוגרפי" (הטענה כי יהודים עלולים להפוך למיעוט בין הים לירדן), ביקורת על מערכת המשפט ובפרט על נשיא בית המשפט העליון דאז אהרן ברק, שהיה מושא לביקורת עזה מצד הימין בשל מה שנתפס כאקטיביזם שיפוטי, וכן דיונים מעמיקים על זהות יהודית ולאומית.

ביקורת התקשורת והשמאל

האתר ניהל מעקב שוטף וביקורת נוקבת כלפי גופים ואתרים שהוזהו על ידי כותביו עם השמאל הרדיקלי. בין היתר, כלל האתר תכנים שקראו לפעולה נגד אתר "אינדימדיה" הישראלי (פלטפורמת תקשורת אלטרנטיבית שמאלית) בטענה להסתה נגד מתנחלים וחיילי צה"ל. התקשורת הממוסדת - עיתונים, טלוויזיה ורדיו - נתפסה באתר כמי שמנהלת מערכה אנטי-ימנית, ונושא זה עלה שוב ושוב בכתבות הביקורת שפורסמו בו.

משה פייגלין

משה פייגלין (נולד 1962), יו'ר תנועת "מנהיגות יהודית" שפעלה אז כסיעה פנים-מפלגתית בליכוד, היה מהכותבים הבולטים באתר. פייגלין, שבעברו הקים את תנועת "זו ארצנו" שארגנה חסימות כבישים נגד הסכמי אוסלו והורשע בעבירת המרדה בשנת 1997, קיבל במה נרחבת באתר לפרסום ראיונות, מאמרים ומשנתו הפוליטית.^[2]

האתר קידם את חזונו של פייגלין לשינוי ההנהגה מתוך מפלגת השלטון - הליכוד. פייגלין, שהתמודד מספר פעמים על ראשות הליכוד (והגיע למקום השלישי בבחירות 2005, עם כ-12% מהקולות), ייצג קו שדגל בשילוב פעילות חוץ-פרלמנטרית עם חדירה למנגנון המפלגתי.^[2][3]

פייגלין המשיך לפעול בזירה הפוליטית: נבחר לכנסת מטעם הליכוד ב-2013, ובשנת 2015 הקים את מפלגת "זהות" שדגלה בשילוב של זהות יהודית עם ליברטריאניזם.^[4]

בארי חמיש

בארי חמיש (1952-2016), עיתונאי וסופר יליד קנדה שעלה לישראל ב-1979, היה מהכותבים הפרובוקטיביים ביותר באתר. חמיש נודע בעיקר כיוצר ומפיץ תיאוריות קונספירציה, ובראשן התיאוריה שלפיה יגאל עמיר לא היה הרוצח האמיתי של ראש הממשלה יצחק רבין, אלא שגורמים בשירות הביטחון הכללי עמדו מאחורי הרצח.^[5]

ספרו "מי רצח את יצחק רבין", שיצא בהוצאת גפן, לא נמכר ברשתות הספרים הגדולות אך זכה להצלחה בקרב חוגי ימין מסוימים וחובבי תיאוריות קשר.^[5] באתר yesha.org.il קיבל חמיש במה נרחבת, ומאמריו - שעסקו ברצח רבין וכן בתיאוריות קונספירציה רחבות יותר על "סדר עולמי חדש" - משכו אליו קהל קוראים גדול. חמיש עבד בשנות ה-90 כעיתונאי בעיתון "מעריב" ופרסם כחמישה ספרים בעברית ובאנגלית, שחלקם תורגמו גם לרוסית ולערבית.^[6]

חמיש טען להתנכלות מצד השב"כ ועזב לבסוף את ישראל לארה"ב. הוא נפטר בפלורידה באוגוסט 2016 בגיל 64, ככל הנראה מאוטם לב.^[5][6]

נדיה מטר

נדיה מטר (נולדה 1966), מראשי תנועת "נשים בירוק" וממובילות "תנועת הריבונות", הייתה מהכותבות הבולטות באתר. מטר, ילידת אנטוורפן שבבלגיה שעלתה לישראל ב-1987 והתגוררה באפרת שבגוש עציון, הקימה ב-1993 את תנועת "נשים בירוק" יחד עם חמותה רות מטר, כמחאה נגד הסכמי אוסלו.^[7]

מטר הובילה קו אקטיביסטי בולט בשטח והרבתה לפרסם טורי דעה ומנשרים באתר. ב-2005, כחלק ממאבקה נגד ההתנתקות, עברה עם משפחתה וששת ילדיה לגוש קטיף כדי להיאבק נגד הפינוי - צעד שזכה לסיקור תקשורתי נרחב.^[8] מטר עוררה סערה ציבורית כאשר כינתה את ראש מינהלת ההתנתקות, יונתן בשיא, "גרסה מודרנית של היודנראט" במכתב שפורסם גם באתר, והשוותה את מכתבי הפינוי שתוכננו לשליחה לתושבי גוש קטיף להודעות הגירוש ליהודי ברלין בתקופת השואה. מטר נחקרה במשטרה בחשד להעלבת עובד ציבור, אך כתב האישום נגדה נמחק לבסוף בבית המשפט.^[9][10]

לאחר ההתנתקות המשיכה מטר בפעילותה הציבורית, והקימה ב-2010 עם יהודית קצובר את "תנועת הריבונות" הפועלת להחלת ריבונות ישראלית ביהודה ושומרון. ב-2019 זכו השתיים בפרס מוסקוביץ לציונות.^[7]

אקטיביזם דיגיטלי מוקדם

האתר ייצג דוגמה מוקדמת לשימוש באינטרנט ככלי אקטיביסטי בישראל. בעידן שבו הרשתות החברתיות טרם נולדו (פייסבוק הושק רק ב-2004 והגיע לישראל מאוחר יותר), שימש האתר כמעין "רשת חברתית" לימין הרדיקלי - פלטפורמה לשיתוף מידע, תיאום פעולות מחאה, הפצת מסרים אידיאולוגיים ויצירת קהילה של פעילים.

בניגוד לגופי ימין ממסדיים כמו מועצת יש"ע, שפעלו בעיקר דרך ערוצים פוליטיים וציבוריים מקובלים, האתר איפשר ביטוי חופשי גם לעמדות שנחשבו קיצוניות מדי לשיח המיינסטרים - כגון ביקורת אישית חריפה כלפי ראש הממשלה, השוואות שואה, ותיאוריות קונספירציה.

המתח בין ממסדיות לרדיקליות

אחד המאפיינים המעניינים של האתר היה המתח המובנה בינו לבין הגופים הממסדיים של ההתיישבות. על אף שהשם "yesha" היה זהה למועצת יש"ע, האתר ייצג קו ניצי ורדיקלי יותר מזה של המועצה, שנאלצה לפעול בתוך המסגרת הפוליטית ולשמור על קשרים עם גורמי ממסד. מתח זה שיקף סדק עמוק יותר בציבור המתנחלים - בין מי שביקשו להיאבק בתוך המערכת לבין מי שהאמינו בפעולה ישירה וחוץ-ממסדית.

לאחר יישום תוכנית ההתנתקות באוגוסט 2005, חווה הימין האקטיביסטי בישראל משבר אידיאולוגי עמוק. הפינוי בפועל, על אף ההתנגדות הנרחבת, הותיר את המחנה שנאבק נגדו בתחושת שבר ואכזבה עמוקה. משה פייגלין עצמו כתב מאוחר יותר בחוברת שהוציא (2006) ניתוח של הסיבות לכישלון המאבק בתוכנית ההתנתקות.^[2]

במקביל, שינויים טכנולוגיים ותקשורתיים הובילו לירידה הדרגתית ברלוונטיות של הפורטל. עלייתן של רשתות חברתיות, ובראשן פייסבוק שהפך בישראל לפלטפורמה דומיננטית החל מסביב 2008-2009, סיפקה לפעילי ימין כלים יעילים ונגישים יותר להפצת מסרים ולתיאום מחאות. במקביל, הקמתם של אתרי חדשות ימניים ממוסדים יותר - כגון "ערוץ 7" (שעבר לפעילות מקוונת רחבה), ולימים "הקול היהודי" ו"מידה" - סיפקה חלופות מקצועיות יותר לצרכנות חדשותית מנקודת מבט ימנית.

הדומיין yesha.org.il חדל בסופו של דבר לשמש כפורטל פעיל, והשם נותר כעדות היסטורית לתקופה סוערת באינטרנט הישראלי ובפוליטיקה הישראלית.

אתר yesha.org.il היה חלק ממגמה רחבה יותר של יצירת תקשורת אלטרנטיבית בישראל. בעוד השמאל הישראלי פיתח פלטפורמות כמו "אינדימדיה" ומאוחר יותר אתרים כ"שיחה מקומית", הימין פיתח מערכת אקולוגית תקשורתית משלו. ערוץ 7, שהחל כתחנת רדיו פיראטית בשנות ה-80 והפך לאתר חדשות, היה הגוף המרכזי. סביבו פעלו אתרים קטנים יותר כמו yesha.org.il, פורומים באתר "תפוז", ומאוחר יותר קבוצות פייסבוק.

ההתפתחות של תקשורת ימנית דיגיטלית בישראל בשנות ה-2000 הקדימה במידה רבה את הפיצוץ של תקשורת פוליטית מגזרית שהתרחש בעשור הבא ברחבי העולם המערבי. מבחינה זו, אתרים כמו yesha.org.il היו חלוצים של מודל שהפך מאוחר יותר לנפוץ - שימוש בפלטפורמות דיגיטליות לעקיפת שומרי הסף (gatekeepers) של התקשורת המסורתית.

• ראשית שנות ה-2000 - הקמת אתר yesha.org.il כפורטל אקטיביסטי ימני.
• ספטמבר 2000 - פרוץ האינתיפאדה השנייה; עלייה בביקוש לתקשורת ימנית אלטרנטיבית.
• דצמבר 2003 - אריאל שרון מכריז לראשונה על כוונתו לפנות יישובים ברצועת עזה; עלייה חדה בתעבורת האתר.
• 2004 - האתר הופך למרכז מידע לפעילי המאבק נגד ההתנתקות; פרסום מאמרים חריפים נגד שרון וממשלתו.
• אוגוסט 2005 - יישום תוכנית ההתנתקות; שבר אידיאולוגי בימין האקטיביסטי.
• 2005-2006 - ירידה הדרגתית ברלוונטיות האתר בעקבות משבר הזהות של הימין האקטיביסטי.
• 2007 ואילך - עלייתן של רשתות חברתיות ושל אתרי חדשות ימניים ממוסדים יותר מחליפה את תפקיד האתר.
• סוף שנות ה-2000 - האתר חדל לפעול; הדומיין נותר כמאובן דיגיטלי של תקופה.

האם yesha.org.il הוא האתר הרשמי של מועצת יש"ע?

לא. על אף שהשם "yesha" זהה לראשי התיבות של מועצת יש"ע, האתר היה פלטפורמה עצמאית ובלתי-תלויה שלא ייצגה את המועצה. מועצת יש"ע הממסדית פועלת תחת הדומיין myesha.org.il.

מי עמד מאחורי האתר?

האתר שימש במה לפעילי ימין חוץ-ממסדיים שונים. בין הכותבים הבולטים נמנו משה פייגלין (תנועת "מנהיגות יהודית"), בארי חמיש (עיתונאי וסופר שנודע בתיאוריות קונספירציה) ונדיה מטר (תנועת "נשים בירוק").

מדוע האתר נסגר?

האתר לא נסגר באירוע חד-פעמי אלא דעך בהדרגה. הסיבות העיקריות היו: השבר האידיאולוגי שחווה הימין האקטיביסטי לאחר ההתנתקות, עלייתן של רשתות חברתיות (בעיקר פייסבוק) שסיפקו חלופה נגישה יותר, והקמתם של אתרי חדשות ימניים מקצועיים יותר כגון "הקול היהודי" ו"מידה".

מה היה התוכן המרכזי של האתר?

האתר התמקד בשלושה צירי תוכן: מאבק בתוכנית ההתנתקות (סיקור שוטף, תיאום מחאות), פובליציסטיקה ודעות (מאמרי דעה אידיאולוגיים על ציונות, זהות יהודית וביקורת מערכת המשפט), וביקורת על התקשורת הממוסדת והשמאל.

האם יש גישה לתכני האתר כיום?

האתר עצמו אינו פעיל. חלק מתכני האתר עשויים להימצא בארכיוני אינטרנט (כגון Wayback Machine של Internet Archive), אך רוב התוכן אינו נגיש בקלות.